שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּֽעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃
אבן עזרא
ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב שלא נטעה, כמו המברכים ברכת המזון, שיאמרו "זְננו", ולא ידעו כי "זננו" היא מן "זנה" כמו "עננו" מן "ענה"; ולא יאמר מן "זן" כי אם "זוּננו", כמו "שובנו אלהי ישענו".
מנחת שי
ותרב כעשך. בס"א כ"י ובדפוס נאפולי כתוב כעסך בסמ"ך וטעות הוא בידם שזהו א' מן ד' דכתיבין שי"ן בלישנא ע"פ המסורה ונודע עוד ממסרה אחרת שזה כתוב בשי"ן שכן אומרת כעסך ב' חד כתיב סמ"ך וחד כתיב שי"ן וסימן והפר כעסך עמנו תילים פ"ה. ותרב כעשך עמדי:
תורה תמימה
השיבנו וגו׳. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, בידך היא, השיבנו, אמר להם, הקב"ה בידכם היא, שנאמר (מלאכי ג׳:ז׳) שובו אלי ואשובה אליכם נאום ה׳, אמרה לפניו, רבש"ע, בידך היא, שנאמר (תהלים פה:ה) שובנו אלהי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה׳ אליך ונשובהמ)ר"ל לפי שמצינו שתשובת ישראל היא בידם וביד הקב"ה, כלומר שצריך סיוע משני הצדדים, וע"ד שאמרו (יומא ל"ט א') הבא לטהר מסייעין אותו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה, דלכאורה מכיון שאומרים השיבנו הרי הם שבים וסמוכים זה אצל זה ומה זה שוב ונשובה, אלא מפני שצריך סיוע משני הצדדים, ולכן אומרים השיבנו, מצדך, ונשובה, מצדנו. [שם].