אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃
מנות הלוי
ומרדכי ידע, המפרשי' אשר בחרו בדרכ' באומרם כי המן גנב לבב המלך ולא הגיד לו היות העם הנדרש היהודי' וכמו שקדם ישמחו בכתוב הזה אשר הוא מורה כי על פנימיות הדבר הבלתי נודע למלך דבר ומרדכי ידע כי פתגם הרעה נודע למלך ומפורסם וכרוזא קרי בחיל ומהו ומרדכי ידע ומי לא ידע רק שביאורו שידע הוא מה שלא ידע המלך. ובאמת הנם שמחי' ללא דבר כי לא יפול מעשה על מחשבת הלב אם הכוונה על שלא ידע המלך כוונת המן והנה גלוי לכל העמים מחשבתו הרעה ולא העלימה אבל פרסמה והכריזה, לכן ביאור הכתו' היא הנאמר על פי רבותנו הקדושי'. כי לא על הדברי' התחתונים וההווים דבר ואיננו צועק להשמיע למלך קולו כאשר חשבו המפרשי' ולא להשמיע במרום קולו כיון, רצוני לא שיחשוב יצטרך השמעת קול, אבל כיון בכל פרטי דבריו כוונות נוראות ונפלאות, איתא בילקוט (סימן תתרנ"ז) ומרדכי ידע וגו' ידע רפואה לחטא ע"י תשובה ותעניות, ומרדכי ידע וגו' ידע לרפאת את המכה, ידע מאי זה חטא לקו על שאכלו בישולי נכרים. ד"א ומרדכי ידע אמר יודע אני שנגזר עליה' כליה מיום שכרעו לצלמו של נבוכד נצר. הנה ביארו ענין הידיעה שידע שרפואת החטא היא ע"י תשובה ותענית. וגם ידע מאי זה חטא לקו כי גם שנגזרה עליהם כליה מיום שכרעו לצלמו של נבוכד נצר לא לקו עד שהוסיפו על חטא זה פשע האכילה וכמו שביארנו בהקדמת הביאור במאמר מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה יעיין עליו ועל כן דקדק במאמרו בדבר האכילה מאי זה חטא לקו ובדבר הצלם מיום שכרעו, וכבר קדם לנו דקדוק זה למעלה. ועוד במדרש רבתי דאחשורוש (פרש' ו') מיד אמר הב"ה לשטן הבא לי מגלה ואכתוב עליה כליה, באותה שעה הלך השטן והביא לו מגלה וכתב עליה, מיד יצאת התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הב"ה וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבונו של עולם אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם שנאמר (ישעיה ל"ג ז') הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם שנאמר (שם נ' ג') אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, באות' שעה רץ אליהו ז"ל בבהלה אצל אבות העול' ואצל משה בן עמר' ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכ' שרויים בה כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וככבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרר ואתם עומדים מנגד ואינכם משגיחים. אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליה' גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם, אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הב"ה ונחתמה גזרתם אנו מה אנו יכולי' לעשות, חזר אליהו ואמר לו למשה אי רועה נאמן, כמה פעמי' עמדת על הפרץ על ישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחיתם שנאמר (תהלי' ק"ו כ"ג) לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו' מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר וכו' אמר לו משה כלום יש אדם כשר באותו הדור, אמר לו יש ושמו מרדכי אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הב"ה אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה על ישראל אמר לי משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמת מה שהיה היא, אמר לו רועה נאמן בטיט הא חתומה, אמר לו משה רבינו לך והודיע למרדכי מיד הלך למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי ע"כ, הנה ביאור הכתוב נכון מאד כי ע"י אליהו ז"ל ידע את כל אשר נעשה למעלה כי מלאכי השרת וחמה ולבנה וככבי' ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכי' במרר. וכי מרע"ה שם פניו בו שיתפלל הוא מלמטה והיא יתפלל מלמעלה כי כל ההתעוררות עליון צריך התעוררות תחתון כענין (שם פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח וצדק משמי' נשקף על כן מצא את לבו להתעורר ולהעיר אחרים עמו וכמו שיבא וביען הגיד לו אליהו ששמים לבשו קדרות ושק הושת כסית' וכי מלאכי השרת צעקו לקול בכיית התורה לכן נחרץ הוא לעשות כהם כיון שידע את כל אשר נעשה ולכן ויקרע מרדכי את בגדיו כנגד אלביש שמי' קדרות וכנגד ושק אשים כסותם וילבש שק, וסדר להם לישראל סדרי תשובה וכמו שיבא. אמנ' סוף דברי המאמר אם בטיט היא חתומה זר כפי הפשט. ואדוני אבי ז"ל ביאר כי חילוק טיט ודם הוא חילוק דברי רשב"י ותלמידיו אם הגזרה היא על דבר הנאת הגוף אשר הוא טיט ורפש כלומר על שנהנו וכו' תפלתנו נשמעת יען הצומות והסיגופי' ימרקו זה ואם הגזר' הרעה היא על דבר היא אשר בנפ' והדם הוא הנפש והוא דבר ע"א מה שהיה הוא. ונתבשר כי על דבר עב טיט הוא וניתן לתיקון וגם זה בכלל הידיעה כי ידע היותה חתומה בטיט ולא בדם:
אדרת אליהו
בראשית ברא אלהים גי' אל"ף ר' לבד ה"ב של בראשית. וה"ב הוא ב' פתחים לעולמות הנ"ל ובכללן הן י"ג. ב' ר' א' נוטריקון אלף ר' ב' הנ"ל "ב "ר "א נוטריקון "ראשית "ברא "אלהים. בראשית אותיות "ירא "בשת כי ב' מיני יראה הן יראת הרוממות ויראת העונש והן נקראין יראת שמים ויראת הארץ כמ"ש (תהלי' פ"ה י"ב) אמת מארץ תצמח וצדק משמי' נשקף כי הארץ ל"ל מגרמא כלום. רק מקיימת ומשיבה מה שנותנין בתוכה והשמים נותנת מעצמ' וכנגדן ב' יראות הנ"ל הרוממות מעצמו עושה מאהבה. ויראת העונש עושה מסיב' והם נרמזין במלת בראשי' ירא בשת. הוא ירא' שמים וירא הוא יראת הארץ ובשביל ב' יראות הנ"ל ברא אלהים כו'. ב' משמש ד' דברים תוך כמו בעיר פי' בתוך העיר. עם כמו בחרב פי' עם חרב. קרוב כמו הנוגע בהר פי' קרוב להר. זמן כמו ביום. וה"ב של בראשית משמש בזמן. דגש של ב' מורה שתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במה"ד ונתבסס בעת מתן תורה בא' של אנכי שהוא מן הרפויין:
מגלה עמוקות
השקיפה ממעון קדשיך. מטטרו"ן עב"ד נאמ"ן השקיפה לרעה הטעם לפי שבפרדס שער האותיות נחלק א"ב על ד' חלקים עד ו' רחמים גמורים ואותיות השקיפה הן מחלק אחרון שהם דין גמור לכן (תהלים פה) צדק משמים נשקף ולפי שהדין הוא מן שם אלקים שהוא במילוי ש' ובריבוע עולה ר' הרי ת"ק לכן השקיפ"ה בגימטריא ת"ק והוא מהלך מן הארץ לרקיע מדה טובה מרובה ממדת פורעניות ת"ק פעמים וכן חיו אבות העולם ת"ק שנים הקב"ה ברכן מא' עד ת' וקללן בח' מו' עד מ':