פרשנות מצטטת על תהילים פה:יג

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – פֵּרוּשׁ, דִּבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּט, וּמַה הוּא הַמִּשְׁפָּט? כִּי טְעָנוֹ טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת. וְאָמַר ״אֲנִי ה׳״ – פֵּרוּשׁ, אֵיךְ אַתָּה מְיַחֵס לִי מִדָּה רָעָה בַּר מִינָן וְתֹאמַר אֵלַי ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״, וַהֲלֹא אֲנִי ה׳ וּמִדָּתִי מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים וְטוֹב אֲנִי לַכֹּל. וּכְמוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַנָּבִיא (איכה ג:לח): ״מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת״ כִּי אִם הַטּוֹבוֹת. וּמַה שֶׁאָמַר שָׁם ״וְהַטּוֹב״ הוּא עַל בְּחִינַת פְּרָט טוֹב אֶחָד שֶׁהוּא לִהְיוֹת אָדָם צַדִּיק, לֹא יִגְזֹר ה׳ דָּבָר כֵּן אֶלָּא בְּיַד כָּל אָדָם לִבְחֹר בַּטּוֹב. וְתִמְצָא שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיַּזְכִּיר ה׳ זִכְרוֹן תַּשְׁלוּם הָרַע לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה יְדַקְדֵּק לוֹמַר (שמואל א כד:יד) ״כִּי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ב:יט) ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״, (ישעיה סד:ו) ״וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵינוּ״, (איוב ח:ד) ״וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם״. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַטּוֹב (תהלים פה:יג) ״ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב״, (תהלים קמה:ט) ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״. וּמֵעַתָּה לוּ יִהְיֶה שֶׁעָבְרָה צָרָה עַל יִשְׂרָאֵל, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיוּ חַיָּבִין כֵּן וַעֲוֹנָם גָּרַם, אוֹ לְצַד הַקּוֹדֵם לְתַשְׁלוּם גְּזֵרַת הָעִנּוּי, אוֹ לְצַד קְצָת מֵהֶם שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ כָּרָאוּי וְכַדּוֹמֶה. וְהִנְּךָ רוֹאֶה כִּי הַזְּקֵנִים חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלֹא הָלְכוּ עִם מֹשֶׁה לִפְנֵי פַּרְעֹה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ה), וְהִקְפִּיד ה׳ עֲלֵיהֶם, בְּאֹפֶן כִּי מֵהֶם יָצָא לָהֶם דָּבָר זֶה. וְאֵיךְ הוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים נָכְרִים לוֹמַר ״לָמָה הֲרֵעֹתָה״?

הרחיבי מקום אהלך וכו' האריכי מתריך וכו' כי ימין ושמאל תפרוצי וכו'. פי' על כמה אופנים דאי' לעתיד ירחיב הקב"ה את מקום מקדשנו וזהו הרחיבי מקום אהלך. וידוע דהמקדש שלמטה הוא מכוון נגד מקדש שלמעלה ואם יתרחב המקדש למטה גם מקדש שלמעלה יקבל תוספת. ומקדש שלמעלה הוא בעצם השמים ואם יתרחב המקדש גם השמים יתפשטו על כל גדותיו דהיינו הכדור שמים יתרחב ובמים נקראים יריעה כמ"ש נוטה שמים כיריעה וז"ש ויריעות משכנותיך יטו דהיינו השמים למשכן שלמעלה כנ"ל. ואיתא טעם למה יתרחב מקדש שלמטה מפני דהמקדש היא מרכז מארץ ישראל. ולעתיד ינחיל הקב"ה לישראל עוד שלוש ערים והם קני וקניזי וקדמוני וחמשה ערי סדום דלעתיד יתישבו ערים נשמות והמקדש צריך להיות במרכז האמצעי וזה המקום מיוחד ג"כ לשכינה לכך יתרחב המקדש וז"ש הנביא העעם למה יתרחב ומפרש כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש הם שלש מדינות הנ"ל וערים נשמות יושיבו הם סדום ועמורה אשר היו שוממים יהיו בנוים על תלפיות וק"ל. באופן אחר נראה דאיתא דמקדש שלמטה היה עושה שני פעולות א' שממנו נאצל רה"ק על חכמי הדור כאשר עלו בני ישראל לראות ברגל. ועוד השפע מדברים ההויים בעולם כגון זהב וכסף כי צפים היו קירות הבית בזהב. וידוע דרה"ק אין לה גבול כלל מפני דזהו מעין עה"ב ועה"ב הוא נחלה בלי מצרים וכן אי' כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים דשבת הוא דוגמא מעין עה"ב ולכך זוכה לנחלה בלי מצרים ואולם דברים ההוויים יש להם קץ וגבול והן כסף וזהב ולכך יש גבול למקדש שמורה על דברים גשמיים אשר יש להם קץ ולזאת הסיבה היה קטן משכן שעשה משה כי מעלת ישראל היה אז גדול וכולם היה זוכים לחזות בנועם ה' והגשמי היה מעט ולכך היה המשכן קטן כי זהו מורה על גשמי וממשה ואילך היה הולך וגדל כי נתרבו דברים ההווים. ואולם לעתיד יהיה מעלת ישראל גדול בשני ענינים שממנה מעין נובע ממקור רוח הקודש וגם יתענגו בטוב עוה"ז ברוב עושר כמו שייעדו הנביאים ולרה"ק לא יהיה גבול כלל רק לדברים הגשמיים יתרחב המקדש וז"ש הרחיבי מקום אהלך וכו' ואי' בזוהר שהמשכן שעשה משה נגנז עתה אבל לעתיד יקימו אותה במדבר והמדבר הוא עכשיו ארץ מלחה מקום נחש שרף ועקרב. אבל לעתיד יהיה כגן רטוב ושם יקימו את המשכן ויעלו עולות לה' ויזבחו זבחים וז"ש ויריעות משכנותיך יטו וכו' וידוע דבימי משה לפעמים מפרקין המשכן בנסוע העם ולפעמים מקימין המשכן והטעם על שהיו מפרקין המשכן דאי' במדרש דמנהג המלך הוא לצאת בראש העם למלחמה ולא לישב בביתו ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולכך היה מפרקין המשכן וז"ש ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך וזה היה במדבר דלפעמים גייסות ממשמשין ובאין אבל לעתיד יאבד חרב וחנית ויהיה שלום בארץ ואין מחריד וא"כ לא יפרקו את המשכן. וז"ש ויתדותיך חזקי. וכבר בארנו דהמקדש יהיה לעתיד מעולה בשתי מעלות שיהיה מעין עה"ב דהיינו רה"ק וזה אין לו גבול ועה"ב נקרא ימין דכתיב אורך ימים בימינה ואריכת ימים המיועד הוא לעולם שכולו ארוך וגם יהיה בו מעלה מדברי הגשמי כגון ריבוי זהב כנ"ל וזהו נקרא שמאל כמ"ש ובשמאלה עושר וכבוד וז"ש כאן כי ימין ושמאל תפרוצי ר"ל כוונה הנזכרת וזהו הרחיבי מקום אהלך כנ"ל. וערים נשמות יושיבו הם המדבריות אשר היו מעון תנים יתישבו וז"ש ויריעות משכנותיך יטו דבמדבר יהיה מקום למשכן משה כנ"ל וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמ' דב"ב דבבית שני היה פרוכת מבדיל בין הקדש לקדשי קדשים ושתי פרכת היו שם אחת מבפנים ואחת מבחוץ ואמה אחת היה ריוח ביניהם מפני דבבית ראשון היה בנין של אבנים אבל בית שני היה גדול מבנין בית ראשון ולא היה מקבל בנין של אבנים ולכך עשאו פרוכת והניחו אמה פנוי וזה אמה טרקסין. ולעתיד ירחיב ה' את גבולנו ואמה זו יתוסף להיכל הקדש פנימה. והענין מפני דבבית ראשון ושני לא היה אמת בשלימות מפני דקדשי קדשים היה עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ואם תכפול כ' פעם כ' יהיה ת' מכוון וזהו היה בבהמ"ק דלפעמים ת' תחיה והיינו כשהכהנים גדולים היו כשרים ולפעמים ת' תמות כדאי' בגמ' פעם אחת נכנס כה"ג אחד והיה מחשבתו זר ומת שם וזהו סיבה משום דלא היה אמת כלל בשלימות רק ת' לבד ונשאר א' מ' וז"ש הושע אם על הבנים רוטשה ואולם לעתיד יהיה אמת בשלימות שיתוסף אמה טרקסין מבפנים וכמו כן מב' צדדים חצי אמה והוי כ"א על כ"א וזהו תמ"א והיינו אמת וז"ש הנביא הרחיבי מקום אהלך הכוונה שיתרחב היכל הקודש דהיינו אמה הנ"ל כדי שיהיה אמת בשלימות ויריעות משכנותיך יטו ר"ל שיסיר הפרוכת אשר הבדיל בין הקודש הנ"ל. ויתדותיך חזקי ר"ל מפני דבבית שני לא היה היסוד יכול לקבל בנין של אבנים ולעתיד יהיה מחיצות של אבנים חוץ לאותו אמה ויתרחב המקדש כנ"ל ויהיו היסודות חזקים. כי ימין ושמאל תפרוצי הכוונה שיתרחב גם מן צפון ודרום חצי אמה מזה ומזה כי דרום נקרא ימין וצפון נקרא שמאל. וערים נשמות יושיבו פי' ע"פ מ"ד בתהלים אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ארצנו תתן יבולה דבזמן שהאמת הוא בארץ כל העולם מתברך ואין מדבר כלל בעולם וז"ש וערים נשמות יושיבו כנ"ל דיהיה אמת בארץ וא"ש וק"ל:

ברזא דגלגולא כד"א ויצא קין מלפני י"י מה כתיב למעלה חק עולם ויצא בן אשה הישראלית שיצא מעולמו כמו קין שיצא גם כן מעולמו וכה"א גבי משה (שמות ב) ויצא אל אחיו שיצא לנקום נקמת (בראשית ט) דם האדם באדם דמו ישפך ואותו המצרי היה אחיו של משה מתחילה כי משה היה רועה בימי הבל ז"ש וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו תיבת מאחיו קאי על משה שהיה המצרי אחיו ז"ש ויפן כה וכה ארז"ל (ילקוט שמות) ראה מה שעשה לו בבית מה שעשה לו בשדה רזא דמלה ראה גלגול של מצרי שהוא היה קין וכבר פירשו רז"ל (מד"ר פ' כב) על מה נחלקו קין והבל על מקום המקדש קין אמר כיון שכל הארץ שלי הוא גם מקום המקדש הוא שלי והבל אמר מקום שמקריבין שם הקרבנות הוא והצאן הוא שלי ז"ש ראה על מה שעשה לו בבית הוא על סוד בי"ת המ"קדש וחד אמר שעל תאומה יתירה נחלקו ז"ש מה שעשה לו בשדה כמ"ש (בראשית ד) ויהי בהיותם בשדה (דברים כב) כי בשדה מצאה ז"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש ר"ל חוה כשראתה שיצא קין מזוהמת נחש היתה מצטער' על שראתה קנא דמסאבותא שהיתה נביאה וראתה גלגולא עד חבר הקני שהיה (שופטים ד) נפרד מקין ועביד קין במדברא לאורייתא ואמרה עליו קניתי איש את י"י על יתרו קאמר כמ"ש (שמות ב) ויואל לשבת את האי"ש על יתרו זאת היתה נחמה שלה ועתה ראה משה כי אין איש אין זה אותו ניצוץ הטהור אשר רמזה עליו חוה (בראשית ד) קניתי איש ולפי שיצא קין מלפני י"י ופגם בשמא גלופא ועתה (ישעיה יד) משרש נחש שהוא קין יצא צפע הוא מצרי דאי' בי' בר"מ שנתלבש בסמאל ונחש וכל הכוחות הטומאות לכן הרגו משל בשם המפורש דפגם איהו ביה ויטמנהו בחול דעביד בי' כסוי הדם דמשם זכו חיות ועופות שכיסו דמו של הבל גם כן ודתן התרעם על משה מי שמך לאיש שאתה הרגת ודנת בעצמך שאין זה איש שעליו רמ חוה קניתי איש גם בכאן ויצא משרש נחש יצא צפע בן אשה הישראלית שבא מזוהמת הנחש ההוא מצרי ז"ש והוא בן איש מצרי ומפרשה שלמעל' יצא דאתרמיז ביה שמא גליפא ז"ש יערכנו לפני י"י ממש לכן היו ב" מערכות וכל מערכה ו' גם שם של ד' יש לו י"בצירופים ועולים ויורדים בסוד (בראשית כח) מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה י"י נצב עליו וכן לחם הפנים וא' בן המצרי דרך המלך לאכול פת חמה ועתה פת צוננות לא פחות מט' ולא יותר מי"א רזא דמהימנותא בספר יצירה עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר והוא יצא מכללא דמהימנותא וינצו במחנה כתיב במסורה וינצו שניהם כי אלו השנים כבר נצו וכבר נעו במחנה בשביל מקום מקדש וברזא דמתניתין קין הוא כלל של כל האומות והבל כלל של כל ישראל לכן כשחלקו אלו השנים יחד איש מצרי מסטרא דטוב איש ישראלית מסטרא דרע ויקוב בן האשה את השם ויקלל לכן הביאו אותו אל משה שהי' מסטרא דהבל וחשוב חשבון ראשי אותיות מן ויקוב עד אל משה הרי ל"ז מנין ל"ז אלקים שבמ"ב מנין ה"בל לכן הביאו אותו אל משה לנקו"ם נקמת עצמו הקב"ה א' הוצא את המקלל ומשה לא עשה כן רק ויוציאו ישראל אבל כלא רזא חדא משה כללא דישראל וגבי משה אתמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא דייקא שהיה מן טוב של הבל (תהלים פה) גם י"י יתן הטוב (שם עג) אך טוב לישראל כי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע נחלק האילן לשני מחנות כמ"ש ביעקב (בראשית לב) ויקרא שם המקום ההוא מחנים מסיטרא דימינא טוב מסיטרא דשמאלא רע ז"ס גבי יתרו (שמות יח) וישתחוו וגו' איש לר"ע ה"ו כי ראה משה שיתרו היה מן רע שבקין ובא למתק ולאחזו בטוב לכן א' (שם) ויחד יתרו על כל הטוב"ה שישראל אחזו בטוב ויחד שם שמים באמרו (שם) כי גדול י"י מכל אלהים כי בדבר אשר זדו והרשיעו בשמא גליפא באותו דבר בעצמו שלח דבר ויתירהו ז"ש בזוהר נפק מכללא דכלא מכללא דמהימנותא מכללא חולקא דישראל. ואפשר שג' אלו בזוהר הן ג' דיעות שבמדרש רבה ותנחומא שהביאו רש"י שבמתניתא תנא שיצא מבית דינו של של משה חייב ז"ש נפק מכללא דחולקא דישראל כי משה הוא כלל של כל ששים רבוא של ישראל שמבית דינו יצא חייב נמצא שמכללא דכל ישראל יצא ז"ש בתוך בני ישראל שהיה בכלל ישראל ועתה נפק. אח"כ אמר מעולמו יצא ז"ש בזוהר נפק מכללא דכולא של כל העולם אח"כ א' מפרשה שלמעלה יצא דעת ר' ברכיה שאמר מפרשה שלמעלה יצא כי סוד לחם הפנים הוא רזא דמהימנותא ועתה יצא מרזא דס' יצירה דאית בי' י' ולא ט' י' ולא י"א והוא פגם באמרו פת צוננת ט' וי"א כההיא דתנינן וא"כ דעת הזוהר בג' לשונות ג' הנאים שבמדרש או אמר ג' יציאוץ לקבל ג' קטרין דיליה נ'ר'נ' נפק מכללא דחולקא ישראל לקבל נפש (קהלת יב) כי זה כל האדם (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה של כל אחד יש חלק בנפש נפק מכללא דכולא לקבל רוח לרוח ממללא (לאיוב לב) רוח הוא באנוש (שם יב) רוח כל בשר איש נפק מכללא דמהימנותא דא רזא לנשמתא בה תליא כל מהימנותא עילאה ותתאה לכן צוה הקב"ה הוצא את המקלל מחוץ למחנה דרז"ל חוץ משלש מחנות לקבל ג'. או מ"ד מעולמו יצא פגם בג' קיטרין תתאין ר' ברכיה א' מפרשה שלמעלה ג' קיטרין אמצעין מבית דינו של משה ג' קיטרין עילאין תלת גוי תלת כולהו אתנייהו מעולמו לקבל ה' אחרונה מפרשה שלמעלה ו' של שם שהוא לחם הפנים ו' מול ו' ב' מערכות מבית דינו של משה הוא ב"ד דלעילא ה' ראשונה של שם ז"ש במדרש כבר נאמר למשה בסיני מהו דינו הוצא את המקלל וקשה והיכן הגיד למשה הוצא המקלל ע"פ הזוהר שהמקלל היה מלובש בנחש וסמאל וכל סטרין בישין והוא בא משורש נחש ובשעת הר סיני פסקה זוהמת נחש מן העולם ולפי שהמצרי היה קין וזה גם כן היה בסיבוב שלישי שלו לכן אמר הוצא אותו מחוץ לג' מחנות לקבל ג' גלגולים שלו. במדרש (קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל זה משה ובחדרי משכבך אל הקלל עשיר זה משה שהעשיר מן פסולת של לוחות כי עוף וגו' רזא דהאי קרא אד"הר פגם בד' אתוון קדישין במחשבה מעשה קול דיבור כדאי' בתיקונים על פסוק (בראשית ג) וישמעו את קול י"י אלקים י"ה דתמן מחשבה מצרפה למעשה ולדעתי ד' אלה הוצרך אח"כ להתגלגל בג' אבות הקדושים באברהם ניתקן במחשבה דאיהו י' לכן נתנסה בי' נסיונות וישראל כשפגמו בי' עלייהו איתמר (במדבר יד) וינסו אותי זה עש"ר פעמים והתרעם עליהם משה באמרו (דברים לב) צור ילדך תשי בי' קטנה ושם פ' שצח אמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא בי' רבתי להגדיל כת אדני דאיהי מחשבה חכמה כ"ח מ"ה וביצחק נתנסה במעשה ביעקב בקלא הקול קול יעקב ביעקב ניתקן הקול דא סלם דא צלותא דבר נש ובמשה ניתקן הדיבור כד"א (שמות ו) הן אני ערל שפתים וכמ"ש משה (שם ד) לא איש דברים אנכי לתקן הדיבור לכן ניתנה התורה ע"י וידבר את כל הדברים ובפסוק זה נרמזו ארבעה אלו גם במדעך מלך אל תקלל סוד המחשבה בי' של שם ובחדרי משכבך סוד מעשה אל תקלל עשיר דא ה' של שם מתמן זהב יאתה (יומא נב) הרוצה להעשיר יצפין נקרא חדרי משכבך על סוד הנשמה שבאה מבינה (איוב לב) נשמת שדי תבינם על הנשמה איתמר (מיכה ז) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך (משלי כב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך על הנשמה אתמר (שיר ג) על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כי הנשמה הולכת בכל יום לעילא (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקו"ל דא ו' של שם קלא סליק בשית ונחית בשית שית עזקאין (שם) ובעל כנפים יגיד ד"בר דא ה' אחרונה עלה אתמר (ישעיה ט) דב"ר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל כי בכל מקום שישראל גלו (חבקוק ג') לפניו ילך דב"ר שלח דב"ר ויתירהו בסוד שהכל נהיה בדבר"ו ממש לקיים קרא (בראשי' לז) ואביו שמר את הדב"ר אתר דא בעי שימור שלא לטמא את מקדש י"י השוכן אתם בתוך טומאתם: