צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃
מחזור ויטרי
א.
תניא היה ר' מאיר אומ' חייב אדם מישר' לברך מאה ברכות בכל יום ובגמרא דארץ ישר' גרסי הכי (אני) [תני] אין לך אדם מישראל שאינו עושה [מאה] מצות בכל יום שנ' ועתה ישר' מה י'י אלהיך שואל מעמך אל תיקרי מה אלא מאה, ויש או' מה בגימטרי' מאה בא"ת ב"ש ה"ץ י"ם שים צ' במקום ה' וי' במקום מ' הרי י"ץ ונמצא מה בגימטריא מאה (ללת"ם) [ור"ת] פי' דבאותו פסוק כתיב [מאה] אותיות וכנגדן חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום ושואל כת' מלא, ודוד מלך ישר' תיקן שהודיעוה[ו] יושבי ירושלים שמתים מישראל מאה בכל יום עמד ותיקן מאה ברכות דכתי' (שמואל ב כג) נאום דוד בן ישי הוקם על על בגימטריא מאה הוו בכל יום ויום היו מתים מישר' ק' איש ולא היו יודעים מפני מה עד שבא דור וחקר הדבר והבין ברוח הקודש ותקן מאה ברכות בכל יום ונראה הדבר שנשתכחו ובאו תנאים ואמוראים ויסדום לברך על כל אחת ואחת בשעת' אי אפשר מפני מה שהידים עשויות למשמש אלא כשניעור אדם משנתו ירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן לקיים מה שנ' (עמוס ד׳:י״ב) הכון לקראת אלהיך ישר'. ומתחיל ומסדרן וכל יחיד ויחיד חייב בהן ומנהג כל ישראל שבספרד היא אספמיא כך הוא להוציא מי שאינו בקי מתחיל החזן ומברך על נטילת ידים וסדר הברכות והכי סליק חושבן מאה ברכות הני הכתובין לעיל תמני סרי ודברוך שאמר ודישתבח הרי עשרין קודם קריית שמע ותלת דקריית שמע שתים לפניה. יוצר והבוחר בעמו ישר' ואחת לאחריה גאל ישראל כדתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה הרי תלת תלת זימנין דתשסרי דצלותא דצפרא דמנחתא ודערבא דאינון עם ברכת המינים מן (תשר) [תשסר] תשסר והני תלת עשרים קדמתין הרי תמנן ודסעודת' [דימ]מא תמני הא כיצד דנטילת ידים והמוציא לחם מן הארץ וארבע דברכת המזון הזן על הארץ ובונה ירושלים והטוב ומטיב ותרתי דמשתיא אדחמרא בורא פרי הגפן ועל הגפן ועל פרי הגפן ואי דמיא שהכל ובורא (פרי הגפן) [נפשות] אתרא דנהיגי מ[י]כל והדר (משתילו) [מישתי] (הכי) [הרי] תרתי וארבע דקרית שמע דרמשא תרתי לקמן ותרתי לבתרא כדתנן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל לפניה. (גדול) [גאל ישראל ושומר עמו ישראל לעד] לאחריה ותמני דסעודתא דרמשא הרי עשרים. תמנין ועשרים הרי מאה. בר מהמלך בכבודו דאוסיפו רבנן בתראי בתר עסיקי (דשבחא) [בשבחא] דקודשא בריך הוא [ו]מרחמי. ובר מהפיל חבלי שינה דקריית שמע דעל מטתו ובר מכמה זימנין דמצריך למברך לגדולים וקטנים ובר [ממיכל פירות ואכילת ירקות] (אצמי ירקא) ובר [ממירח כמה] זימני [וכי תימא] בשלמא בימי חול [דאיכא תלתא] זימני תשסרי תשסרי... אלא בשבתא דליכא צלותא היכי מתמליין אי איפשר לאשלומינהו אשלים להו כדקאמרינן ר' חייא בריה דרב [אויה] ביומיא דשבתא וביומיא טבי טרח וממלי להו באיספמרקי ומגדי מיני בשמים ומיני פירות כגון עצי בשמים ובורא עישבי בשמים ובורא מיני בשמים וכל פירא ופירא כדחזי ליה. ולכך תקנו לומר (ו)אין כאלהינו בשבת לפי שאין מתפללין בשבת משמנה עשרה כי אם שב וד' פעמים אין מי נודה ברוך אתה ד' פעמים. אי[ן] מי נודה הרי י"ב פעמים אמן. ולבסוף ברוך אתה. ונראה עתה כאומר י"ב פעמים ברוך אתה אמן והן שתים עשרה ברכות והשבע של חובת היום הרי ט"י ומאן דמברך שלא עשאני בור לא עביד כהילכתא דאע"ג דגרסינן בפירקין דהתכלת היה ר' יהודה אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום. שנ' (ישעיהו מ׳:י״ז) כל הגוים כאין נגדו. ברוך שלא עשאני בור. שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשאני אשה. שאינה מצווה על המצוות. ואפילו הכי לא הואי לברכה חדא דשאילו מן קדם נטרונאי גאון זצ"ל ולא שדרה ותו מגמרא הא איסתלקא לה דרב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקמברך ברוך שלא עשאני בור א"ל כולי האי נמי אלא מאי (כואיברך) [אברך]. שלא עשאני עבד היינו אשה. זיל טפי. וכיון דמנח תפילי נמי מברך על תפילי ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה אקב"ו להניח תפילין. ועל תפילין של ראש על מצות תפילין. וכי מכסי בטלית להתעטף בציצית. ואו' כל הברכות כולן כתקון חכמים עד ותלמוד תורה כנגד כולם. וקורא בסדר קרבנות. וידבר שחרית קורין פרשת צו את בני ישר' וגו' כנגד תמיד של שחר על שם ונשלמה פרים שפתינו. ולערב אומר פיטום הקטרת (שחרית) וסייג לדבריו מצאתי בסדר רב עמרם המדקד(י)ק לומר אין כאלהינו בכל יום וכן כתב בשם. וכן בערב לאחר שיגמרו תפילת ערבית נוהגין לומר פיטום הקטרת בבוקר ל) ובערב [אבל לא השיר מאי טעמא שזכר למקדש אומר אלו. ולמה אומר פיטום הקטרת בבוקר ובערב והשיר בבוקר בלבד לפי שזה היתה מצותו נעשית בבקר ובערב וזה לא היתה מצותו נעשית אלא בבקר] (מה לא היתה (מצאתי) [מצותו] נעשית אלא בבוקר) בלבד וידבר וגו' ושונה באיזהו מקומן. ודורש בר' ישמעאל דא' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם אל תקרי (ושננם) [ושננתם] אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ומקשינן שניה מי ידע כמה הוו (ומשנען) [ומשנינן] לא צריכא ליומי ודקא (תני) תקינו מדרש חלופי תלמוד דקא גרס בפרקי' מאימתי קורין את שמע בערבין. אמ' רב יהודה אמ' שמואל (אל) השכים לשנות קודם שקרא קריית שמע (אינו) צריך לברך [לאחר שקרא ק"ש אינו צריך לברך) שכבר נפטר באהבה רבה. שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד ותלמדם חוקי חיים אמ' רב הונא למקרא צריך לברך למשנה אין צריך לברך. ר' אל(י)עזר אומר אף למשנה צריך לברך. ולתלמוד אין צריך לברך. וקמסהיד רב חייא בר' אשי זימנין סגיאין הוה (קאימנו) [קאימנא] קמיה דרב לתנויי בסיפרא דבי רב דהוא תורת כהנים ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני (לך) [לן]. ואו' רבון העולמים כו'. עד ברוך שיאמר וחותם מלך מהולל בתושבחות. ומאן דקחתים מהולל ברוב התושבחות. שבשתא בידיה דקא אמרין בפרק מאימתי מברכין על הגשמים משיצא החתן לקראת כלה. ומאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ור' יוחנן מסיים בה הכי ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו כו'. עד הן הם יודו ויברכו וישבחו לשמך מלכינו ברוך אתה י"י אלהי' רוב ההודאות ומקשינן רוב ההודאות וקמתריץ רבא אימא אל ההודאות היכי דקמשמע רוב ההודאות הכי נמי משמע רוב התושבחות ולא כל התושבחות הילכך מאן דמסיים ברוב התושבחות שפיר דמי לשתוקי. ואומ' פסוקי דזימרא הודו לי"י קראו בשמו. דרש רב שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל לפיכך תקנו חכמים פסוקי דזימרא הודו לי"י וכל המזמורים שלפניו ושלאחריו לפי שהן שבחו של הקב"ה ואח"כ עומדים להתפלל ומיבעי לאינש לכווני דעתיה בתהילה לדויד דא"ר אל(י)עזר בר אבינא כל האומר תהילה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואמרי' מאי טעמא משום דאתיא באל"ף בי"ת ונימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמני אפי אלא משום דכת' ביה פותח [את] ידיך ואמרינן (ביממא) [נימא] הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר ומסקינן אלא משום דאית ביה תרתי דאתיא באלף בית וכתי' ביה נמי פותח את ידיך. וכולהו פרש' עד כל הנשמה תהלל יה הכי איתנהי סוף פירקא הללו יה והללו יה (בכתר) [דבתר] (תהילה) [תחלת] י"י ידבר פי ריש פירקא אמטי להכי מוספינן ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללו יה. ולכך אומרין שני פעמים כל הנשמה תהלל יה הללו יה. דאמרינן במסכת שבת יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. כלומ' שמסיימין ספר תילים שנא' בו הללו יה ואם אינו כופלו שני פעמים אינו נראה כמסיים ונראה כאילו יש אחריו פסוקים הרבה אבל עתה כשמחזר לאומרו פעם אחרת בידוע שהוא אחרון ונראה כמסיים. ומטעם זה אינו או' בשבת שני פעמים פסוק אחרון שבפרשה. ולכך נהנו לכפול י"י ימלוך לעולם ועד בפסוקי דזמרה לפי שבפרשת הנס ויהי באשמורת הבוקר עד ימלוך י"י לעולם ועד וגו' יש שמנה עשר אזכרות. ובכל שם ושם יש ארבעה אותיות שהם שבעים ושתים אותיות כנגד שם בן שבעים ושתים אותיות ובפסוקי דזמרה (אני) [אנו] מתחילין ויושע ונחסרו ארבע שמות שהם בפסוקים שלמעלה מן ויהי באשמורת הבוקר וגו'. ולפיכך כופלים פעם אחרת י"י ימלוך ואומרין לאחריו פסוקים אחרים שבהם ג' שמות כדי להשלים ד' שמות כדי להשלים החסירים וכשאומרים שני פעמים י"י ימלוך הרי כאן חמש וניח' ולא תקשי שכן הוא או' לעתיד לבוא כל השמו' יהו אחד (ב)דאמרי' במסכת ברכות. ולפיכך אומרים הד' כדי להשלים וחמישי לא לשום חשבון הוא בא אלא לומר לך ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד. ועומד שליח צבור לפני התיבה וחותם בשירי זמרה. ואותה ברכה של אחר ישתבח לא קבעוה אלא לאחר פסוקי זמרה שצריך ברכה לפניהן ולאחריהן. לפניהן ברוך שאמר לאחריהן ישתבח. וקדיש מפסיק בין ישתבח ליוצר להודיע שעל פסוקי זמרה קבעוה כמו ברכת הלל שלאחריו: ולאלתר מיבעי ליה לאינש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. ואסיר לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע: ומחייב לפריסת שמע בעונתה. דתנן שאימתי קורין את שמע בשחרי' משיכיר בין תכלת ללבן. ותנא בין תכלת שבה ללבן שבה: פירו' גיזת צמר שצבעה תכלת יש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה: תניא ר' מאיר או' משיכיר בין זאב לכלב. ר' עקיב' או' משיכיר בין חמור לערוד. אחרים אומרים כדי שיעמוד אדם ברחוק ארבע אמות מחבירו ויכירהו. אמ' רב הונא הלכה כאחרים. ואביי הפסיק בתפילין כאחרים בקרית שמע כוותיקין. דאמ' ר' יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. ותניא נמי הכי ר' יהודה בן תימ' או' מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. לכך מצותה מן המובחר: ומאן דקרי קרית שמע בעונתה שקיל אגריה יותר ממאן דעסיק בתורה: דתניא נמי הכי מצות ק"ש עד חצות ר' אליעזר אומ' עד הנץ החמה. ר' יהושע אומ' עד ג' שעות מדקתני הקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. מכלל דבעונתה שפיר עדיף מכי עסיק באוריית'. ופסיק הלכה כר' יהושע ולא הפסיד דקת' מאי פירושיה לא הפסיד בברכות אלא מברך לפניה ולאחריה. ואע"ג דסוף שתי שעות קרי לא מיבעי ליה לשנויי ביה בקרית שמע ממאי דתקינו רבנן. והא דאמרי דבעי [צ"ל דמצי] אינש למיקרי קרית שמע בתר שתי שעות היו לכתחלה לא שרי למיעבד הכי ומאן דעבד הכי בכוונה ולא מחמת אונסא ולא מחמת איעכובי במידי דמצוה מיקרי פושע. ובמאי שרי איעכובי כגון שבתות וימים טובים ותענית ציבור דמשתהא [עד] דמיכנפא ציבורא. אינמי בני (בר) [בי רב] דמיכנפי ויתבי וגרסי וממשיך להו גרסייהו כגון הני מילי דשכיחי אינון [ד]אי לא דמיעכבי עד דמיכנפי ממנעי רבים מקרית שמע ומן התפילה. (ותו מידי) [ותלמידי] דיתבי וגרסי דאיכא בעלי בתים למשמע ולמילף מפילפוליהון [ו]דוותיקין מילתא דלא שכיחא היא. ולא כולי עלמא מצי מיכווני כוותיקין. ואע"ג דאמ' ר' יוחנן לא שנו אלא בדורות הראשוני' כגון ר' שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן זו היא אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין בין לקרוא קריית שמע בין לתפלה הני מילי לתפילת המנחה דליכא למיקם אשיעורא. אי נמי לקרות שמע דליכא תקנת חכמים אבל היכא דאיכא מידי תיקון כיון דהאי שכיח [ו]דוותיקין לא שכיח שפיר לאיעכובי. אבל שאר יומי אסיר למיפק לאורחא מקמי קרית שמע ותפילה דאמ' רב אמי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנ' (תהילים פ״ה:י״ד) צדק לפניו יהלך והדר וישם לדרך פעמיו וקרית שמע ותפילה (בהדדי) [כהדדי] נינהו. [ו]דקאמרינ' אסור לאישתעויי בין ישתבח לפריסת שמע הני מילי דלאו צורכי ציבור נינהו אבל לצורכי ציבור (נינהו) או לצורך מי שבא להתפרנס מן הציבור ובעי למיפסק ליה צדקה איסורא ליכא. אבל בתר דמשתעו בצורכייהו קאים חזנא ומקמי (דילמא) [דלימא] ברכו פותח בקדיש ועונין הציבור (במדבר י״ד:י״ז) יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר: (תהילים כ״ה:ו׳) זכור רחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה:
תניא היה ר' מאיר אומ' חייב אדם מישר' לברך מאה ברכות בכל יום ובגמרא דארץ ישר' גרסי הכי (אני) [תני] אין לך אדם מישראל שאינו עושה [מאה] מצות בכל יום שנ' ועתה ישר' מה י'י אלהיך שואל מעמך אל תיקרי מה אלא מאה, ויש או' מה בגימטרי' מאה בא"ת ב"ש ה"ץ י"ם שים צ' במקום ה' וי' במקום מ' הרי י"ץ ונמצא מה בגימטריא מאה (ללת"ם) [ור"ת] פי' דבאותו פסוק כתיב [מאה] אותיות וכנגדן חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום ושואל כת' מלא, ודוד מלך ישר' תיקן שהודיעוה[ו] יושבי ירושלים שמתים מישראל מאה בכל יום עמד ותיקן מאה ברכות דכתי' (שמואל ב כג) נאום דוד בן ישי הוקם על על בגימטריא מאה הוו בכל יום ויום היו מתים מישר' ק' איש ולא היו יודעים מפני מה עד שבא דור וחקר הדבר והבין ברוח הקודש ותקן מאה ברכות בכל יום ונראה הדבר שנשתכחו ובאו תנאים ואמוראים ויסדום לברך על כל אחת ואחת בשעת' אי אפשר מפני מה שהידים עשויות למשמש אלא כשניעור אדם משנתו ירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן לקיים מה שנ' (עמוס ד׳:י״ב) הכון לקראת אלהיך ישר'. ומתחיל ומסדרן וכל יחיד ויחיד חייב בהן ומנהג כל ישראל שבספרד היא אספמיא כך הוא להוציא מי שאינו בקי מתחיל החזן ומברך על נטילת ידים וסדר הברכות והכי סליק חושבן מאה ברכות הני הכתובין לעיל תמני סרי ודברוך שאמר ודישתבח הרי עשרין קודם קריית שמע ותלת דקריית שמע שתים לפניה. יוצר והבוחר בעמו ישר' ואחת לאחריה גאל ישראל כדתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה הרי תלת תלת זימנין דתשסרי דצלותא דצפרא דמנחתא ודערבא דאינון עם ברכת המינים מן (תשר) [תשסר] תשסר והני תלת עשרים קדמתין הרי תמנן ודסעודת' [דימ]מא תמני הא כיצד דנטילת ידים והמוציא לחם מן הארץ וארבע דברכת המזון הזן על הארץ ובונה ירושלים והטוב ומטיב ותרתי דמשתיא אדחמרא בורא פרי הגפן ועל הגפן ועל פרי הגפן ואי דמיא שהכל ובורא (פרי הגפן) [נפשות] אתרא דנהיגי מ[י]כל והדר (משתילו) [מישתי] (הכי) [הרי] תרתי וארבע דקרית שמע דרמשא תרתי לקמן ותרתי לבתרא כדתנן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל לפניה. (גדול) [גאל ישראל ושומר עמו ישראל לעד] לאחריה ותמני דסעודתא דרמשא הרי עשרים. תמנין ועשרים הרי מאה. בר מהמלך בכבודו דאוסיפו רבנן בתראי בתר עסיקי (דשבחא) [בשבחא] דקודשא בריך הוא [ו]מרחמי. ובר מהפיל חבלי שינה דקריית שמע דעל מטתו ובר מכמה זימנין דמצריך למברך לגדולים וקטנים ובר [ממיכל פירות ואכילת ירקות] (אצמי ירקא) ובר [ממירח כמה] זימני [וכי תימא] בשלמא בימי חול [דאיכא תלתא] זימני תשסרי תשסרי... אלא בשבתא דליכא צלותא היכי מתמליין אי איפשר לאשלומינהו אשלים להו כדקאמרינן ר' חייא בריה דרב [אויה] ביומיא דשבתא וביומיא טבי טרח וממלי להו באיספמרקי ומגדי מיני בשמים ומיני פירות כגון עצי בשמים ובורא עישבי בשמים ובורא מיני בשמים וכל פירא ופירא כדחזי ליה. ולכך תקנו לומר (ו)אין כאלהינו בשבת לפי שאין מתפללין בשבת משמנה עשרה כי אם שב וד' פעמים אין מי נודה ברוך אתה ד' פעמים. אי[ן] מי נודה הרי י"ב פעמים אמן. ולבסוף ברוך אתה. ונראה עתה כאומר י"ב פעמים ברוך אתה אמן והן שתים עשרה ברכות והשבע של חובת היום הרי ט"י ומאן דמברך שלא עשאני בור לא עביד כהילכתא דאע"ג דגרסינן בפירקין דהתכלת היה ר' יהודה אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום. שנ' (ישעיהו מ׳:י״ז) כל הגוים כאין נגדו. ברוך שלא עשאני בור. שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשאני אשה. שאינה מצווה על המצוות. ואפילו הכי לא הואי לברכה חדא דשאילו מן קדם נטרונאי גאון זצ"ל ולא שדרה ותו מגמרא הא איסתלקא לה דרב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקמברך ברוך שלא עשאני בור א"ל כולי האי נמי אלא מאי (כואיברך) [אברך]. שלא עשאני עבד היינו אשה. זיל טפי. וכיון דמנח תפילי נמי מברך על תפילי ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה אקב"ו להניח תפילין. ועל תפילין של ראש על מצות תפילין. וכי מכסי בטלית להתעטף בציצית. ואו' כל הברכות כולן כתקון חכמים עד ותלמוד תורה כנגד כולם. וקורא בסדר קרבנות. וידבר שחרית קורין פרשת צו את בני ישר' וגו' כנגד תמיד של שחר על שם ונשלמה פרים שפתינו. ולערב אומר פיטום הקטרת (שחרית) וסייג לדבריו מצאתי בסדר רב עמרם המדקד(י)ק לומר אין כאלהינו בכל יום וכן כתב בשם. וכן בערב לאחר שיגמרו תפילת ערבית נוהגין לומר פיטום הקטרת בבוקר ל) ובערב [אבל לא השיר מאי טעמא שזכר למקדש אומר אלו. ולמה אומר פיטום הקטרת בבוקר ובערב והשיר בבוקר בלבד לפי שזה היתה מצותו נעשית בבקר ובערב וזה לא היתה מצותו נעשית אלא בבקר] (מה לא היתה (מצאתי) [מצותו] נעשית אלא בבוקר) בלבד וידבר וגו' ושונה באיזהו מקומן. ודורש בר' ישמעאל דא' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם אל תקרי (ושננם) [ושננתם] אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ומקשינן שניה מי ידע כמה הוו (ומשנען) [ומשנינן] לא צריכא ליומי ודקא (תני) תקינו מדרש חלופי תלמוד דקא גרס בפרקי' מאימתי קורין את שמע בערבין. אמ' רב יהודה אמ' שמואל (אל) השכים לשנות קודם שקרא קריית שמע (אינו) צריך לברך [לאחר שקרא ק"ש אינו צריך לברך) שכבר נפטר באהבה רבה. שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד ותלמדם חוקי חיים אמ' רב הונא למקרא צריך לברך למשנה אין צריך לברך. ר' אל(י)עזר אומר אף למשנה צריך לברך. ולתלמוד אין צריך לברך. וקמסהיד רב חייא בר' אשי זימנין סגיאין הוה (קאימנו) [קאימנא] קמיה דרב לתנויי בסיפרא דבי רב דהוא תורת כהנים ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני (לך) [לן]. ואו' רבון העולמים כו'. עד ברוך שיאמר וחותם מלך מהולל בתושבחות. ומאן דקחתים מהולל ברוב התושבחות. שבשתא בידיה דקא אמרין בפרק מאימתי מברכין על הגשמים משיצא החתן לקראת כלה. ומאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ור' יוחנן מסיים בה הכי ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו כו'. עד הן הם יודו ויברכו וישבחו לשמך מלכינו ברוך אתה י"י אלהי' רוב ההודאות ומקשינן רוב ההודאות וקמתריץ רבא אימא אל ההודאות היכי דקמשמע רוב ההודאות הכי נמי משמע רוב התושבחות ולא כל התושבחות הילכך מאן דמסיים ברוב התושבחות שפיר דמי לשתוקי. ואומ' פסוקי דזימרא הודו לי"י קראו בשמו. דרש רב שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל לפיכך תקנו חכמים פסוקי דזימרא הודו לי"י וכל המזמורים שלפניו ושלאחריו לפי שהן שבחו של הקב"ה ואח"כ עומדים להתפלל ומיבעי לאינש לכווני דעתיה בתהילה לדויד דא"ר אל(י)עזר בר אבינא כל האומר תהילה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואמרי' מאי טעמא משום דאתיא באל"ף בי"ת ונימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמני אפי אלא משום דכת' ביה פותח [את] ידיך ואמרינן (ביממא) [נימא] הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר ומסקינן אלא משום דאית ביה תרתי דאתיא באלף בית וכתי' ביה נמי פותח את ידיך. וכולהו פרש' עד כל הנשמה תהלל יה הכי איתנהי סוף פירקא הללו יה והללו יה (בכתר) [דבתר] (תהילה) [תחלת] י"י ידבר פי ריש פירקא אמטי להכי מוספינן ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללו יה. ולכך אומרין שני פעמים כל הנשמה תהלל יה הללו יה. דאמרינן במסכת שבת יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. כלומ' שמסיימין ספר תילים שנא' בו הללו יה ואם אינו כופלו שני פעמים אינו נראה כמסיים ונראה כאילו יש אחריו פסוקים הרבה אבל עתה כשמחזר לאומרו פעם אחרת בידוע שהוא אחרון ונראה כמסיים. ומטעם זה אינו או' בשבת שני פעמים פסוק אחרון שבפרשה. ולכך נהנו לכפול י"י ימלוך לעולם ועד בפסוקי דזמרה לפי שבפרשת הנס ויהי באשמורת הבוקר עד ימלוך י"י לעולם ועד וגו' יש שמנה עשר אזכרות. ובכל שם ושם יש ארבעה אותיות שהם שבעים ושתים אותיות כנגד שם בן שבעים ושתים אותיות ובפסוקי דזמרה (אני) [אנו] מתחילין ויושע ונחסרו ארבע שמות שהם בפסוקים שלמעלה מן ויהי באשמורת הבוקר וגו'. ולפיכך כופלים פעם אחרת י"י ימלוך ואומרין לאחריו פסוקים אחרים שבהם ג' שמות כדי להשלים ד' שמות כדי להשלים החסירים וכשאומרים שני פעמים י"י ימלוך הרי כאן חמש וניח' ולא תקשי שכן הוא או' לעתיד לבוא כל השמו' יהו אחד (ב)דאמרי' במסכת ברכות. ולפיכך אומרים הד' כדי להשלים וחמישי לא לשום חשבון הוא בא אלא לומר לך ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד. ועומד שליח צבור לפני התיבה וחותם בשירי זמרה. ואותה ברכה של אחר ישתבח לא קבעוה אלא לאחר פסוקי זמרה שצריך ברכה לפניהן ולאחריהן. לפניהן ברוך שאמר לאחריהן ישתבח. וקדיש מפסיק בין ישתבח ליוצר להודיע שעל פסוקי זמרה קבעוה כמו ברכת הלל שלאחריו: ולאלתר מיבעי ליה לאינש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. ואסיר לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע: ומחייב לפריסת שמע בעונתה. דתנן שאימתי קורין את שמע בשחרי' משיכיר בין תכלת ללבן. ותנא בין תכלת שבה ללבן שבה: פירו' גיזת צמר שצבעה תכלת יש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה: תניא ר' מאיר או' משיכיר בין זאב לכלב. ר' עקיב' או' משיכיר בין חמור לערוד. אחרים אומרים כדי שיעמוד אדם ברחוק ארבע אמות מחבירו ויכירהו. אמ' רב הונא הלכה כאחרים. ואביי הפסיק בתפילין כאחרים בקרית שמע כוותיקין. דאמ' ר' יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. ותניא נמי הכי ר' יהודה בן תימ' או' מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. לכך מצותה מן המובחר: ומאן דקרי קרית שמע בעונתה שקיל אגריה יותר ממאן דעסיק בתורה: דתניא נמי הכי מצות ק"ש עד חצות ר' אליעזר אומ' עד הנץ החמה. ר' יהושע אומ' עד ג' שעות מדקתני הקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. מכלל דבעונתה שפיר עדיף מכי עסיק באוריית'. ופסיק הלכה כר' יהושע ולא הפסיד דקת' מאי פירושיה לא הפסיד בברכות אלא מברך לפניה ולאחריה. ואע"ג דסוף שתי שעות קרי לא מיבעי ליה לשנויי ביה בקרית שמע ממאי דתקינו רבנן. והא דאמרי דבעי [צ"ל דמצי] אינש למיקרי קרית שמע בתר שתי שעות היו לכתחלה לא שרי למיעבד הכי ומאן דעבד הכי בכוונה ולא מחמת אונסא ולא מחמת איעכובי במידי דמצוה מיקרי פושע. ובמאי שרי איעכובי כגון שבתות וימים טובים ותענית ציבור דמשתהא [עד] דמיכנפא ציבורא. אינמי בני (בר) [בי רב] דמיכנפי ויתבי וגרסי וממשיך להו גרסייהו כגון הני מילי דשכיחי אינון [ד]אי לא דמיעכבי עד דמיכנפי ממנעי רבים מקרית שמע ומן התפילה. (ותו מידי) [ותלמידי] דיתבי וגרסי דאיכא בעלי בתים למשמע ולמילף מפילפוליהון [ו]דוותיקין מילתא דלא שכיחא היא. ולא כולי עלמא מצי מיכווני כוותיקין. ואע"ג דאמ' ר' יוחנן לא שנו אלא בדורות הראשוני' כגון ר' שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן זו היא אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין בין לקרוא קריית שמע בין לתפלה הני מילי לתפילת המנחה דליכא למיקם אשיעורא. אי נמי לקרות שמע דליכא תקנת חכמים אבל היכא דאיכא מידי תיקון כיון דהאי שכיח [ו]דוותיקין לא שכיח שפיר לאיעכובי. אבל שאר יומי אסיר למיפק לאורחא מקמי קרית שמע ותפילה דאמ' רב אמי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנ' (תהילים פ״ה:י״ד) צדק לפניו יהלך והדר וישם לדרך פעמיו וקרית שמע ותפילה (בהדדי) [כהדדי] נינהו. [ו]דקאמרינ' אסור לאישתעויי בין ישתבח לפריסת שמע הני מילי דלאו צורכי ציבור נינהו אבל לצורכי ציבור (נינהו) או לצורך מי שבא להתפרנס מן הציבור ובעי למיפסק ליה צדקה איסורא ליכא. אבל בתר דמשתעו בצורכייהו קאים חזנא ומקמי (דילמא) [דלימא] ברכו פותח בקדיש ועונין הציבור (במדבר י״ד:י״ז) יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר: (תהילים כ״ה:ו׳) זכור רחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה:
אור החיים
עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יד.) שֶׁאָסוּר לְאָדָם לָשׂוּם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו עַד שֶׁיַּקְדִּים דִּבְרֵי תּוֹרָה, דִּכְתִיב (תהלים פה:יד) ״צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ״ וְגוֹ׳, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (ח״א סט.) עַל הַהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁמִּתְחַיְּבִים בְּנַפְשָׁם, וְהוּא מַאֲמַר ה׳ אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיֵּשׁ לִמּוּד תּוֹרָה, תֵּלְכוּ אָז לָבֶטַח, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ עֵסֶק הַתּוֹרָה כֹּחוֹתֶיהָ מְלַוִּין אֶת הָאָדָם.
מגלה עמוקות
תנופת הלוים בענין עקידה שעקד אברהם ליצחקובאותו פרק נתבסמו כפל פ"ר דינים כמו שכתוב (שם) ק"ח נ"א א"ת בגימטריא (יחזקאל ט) ק"סת הסופר שהוא גבריאל כפל פ"ר וכן למטה היה גבריאל לבוש כמין פסיקיא בשעה שהראה הקב"ה המנורה למשה ואעפ"י שבמדרש אמר מיכאל היה ממשיך בה תרוייהו איתנהו כי אעפ"י שז' רואים פני המלך וסימן (בראשית לז) וישב יעקב בא"רץ מ"גורי אביו שזכה לישב בבאר שבע כדלעיל ז' כתות היושבים ראשונה במלכות (שם לב) ויקרא יעקב שם המקו' ההוא פניאל (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה דיוקנא דיליה סביב הכסא או"ריאל ר"פאל צ"רקיאל מ"יכאל ג"בריאל ר"זיאל י"ופיאל. ז"ס ארץ כנען דלעילא במרכבה עליונה ועיקר מן ז' הם שנים מיכאל גבריאל הן הן שני מלאכים שהולכין עם האדם א' מימין וא' משמאל כמ"ש בזוהר (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך ב' מלאכיו דלעילא א"ל מ"ול פ"ני המנר"ה חסר ו' בגימטריא גבריא"ל א"ש לכן הקריב פ"ר והעבירו תער וכלם הניף אהרן איש חסד לרבות חסד בעולם שתהיה (שם קיח) ימין י"י רוממה ג' תנופות היו לקבל ג' עולמות "ב"י"ע שהם סוד ג"רשון ק"הת מ"ררי אל אלקים י"י כי כל מה שעושין למטה עושין למעלה לכן אמר ויסעו בני ישראל ממדבר סיני למסעיהם ויקשה למסעיהם מיותר גם כי עד השתא לא ידענו שנסעו ממדבר סיני אבל קאי אמקרא שלפני זה בחודש השני נעלה הענן מעל משכן העדות וכי מה היה ענין זה הענן לז"א ויסעו בני ישראל ממדבר סיני מיום שקבלו מהר סיני שאז בא הקב"ה (שמות יט) בעב הענן בעבור ישמע העם ואז התאוו ישראל שיהי' גם להם דמות דגלים ויהיה מרכבתן גם כן מסודרת עפ"י סידור מרכבה דלעילא וכן היה מאז נסיעת בני ישראל למסעיהם דלעילא דייקא שהם מלאכים שלמעלה כי כמו שיש למעלה ד' מלאכים מד' רוחות ובכל רוח יש לכל אחד ב' ממונין תחתיו כמבואר בזוהר בזו הפ' ע"ש באריכות דגלא קדמאה משריא מזיינא אריה מיכאל רשום בפרישו דכלא פירשא לימינא מזרח שירותא בשמשא אזיל במטלנוי בנהירו תרין ממנין תחות ידיה דא יופיאל צדקיאל חד לאורייתא חד למיהך בשוקא וכו' הנה בזה אנו רואין שגם ישראל למטה היו ע"ז הדרך כי למטה היה ארי' יהודה שמלאכו מיכאל ועל צבאו זבולון ויששכר בני זבולון היה למיהך בשוקא (דברים לג) שמח זבולון בצאתך לכן מלאכו צדקיאל כי זה המלאך ממונה על הפרנסה (תהלים פה) צדק לפניו יהלך ויאמרו היודעים רזא דמרכבתא המהלך ביום ג' שעה ג' על היום יאמר ג"פ צדקיאל ויצליח כי הוא ממונה על הפרנסה (דברים לג) כי שם יזבחו זבחי צד"ק ויששכר לאורייתא יופיאל הוא שר התורה ממונה על קב"לה (שם ח) מוצ"א פי י"י בגימטריא יופיא"ל (בראשית מא) ועל פיך י"ש"ק כל עמי י"ופיאל ש"ר ק"בלה וכן אמר בכל א' ויסע כל דגל בני יהודה לצבאותם דגל מחנה ראובן לצבאותם בני דן לצבאותם בני אפרים לצבאותם ע"ד שאמר בפ' במדבר תפקדו אותם למטה כדמות צבאותם דלעילא וכן בכאן וזה שאמר לבסוף אלה מסעי בני ישראל לצבאותם ויסעו ר"ל כל מסע ומסע שישראל נוסעים הכל היה ע"פ צבאות שלמעלה כן גם כן יסעו למטה ולכן סמך לזה פ' חובב בן רעואל שאמר לו משה הנה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר י"י אותו אתן לכם הראה משה בחוש הנה רואה אתה בעיניך שאנחנו נוסעים אל המקום העליון מרכבה קדושה שהרי י"י דבר טוב על ישראל כי אנחנו מסיטרא דטוב אך טוב לישראל אבל א"הע מסיטרא דרע והראה לו בחוש מדריגת ישראל שהם במדריגת ת"ת והגרים הם גירי צדק תחת כנפי השכינה ג' מדות ת"ת נ"צח ה"וד י"סוד ז"ש ויסעו מהר י"י דרך ג' ימים משה כשראה שישראל היו למטה בדמות מרכבה דלעילא כמו שהיו המלאכים ס' רבוא שהוא סוד שיעור קומה דלעילא שס' רבוא שברים היה בכלי א' שנשברו ומהן נתהוו ס' רבוא אותיות בתורה ס' רבוא נשמות לישראל לכן פתח קומ"ה י"י על סוד שיעור קומה דלעילא ואח"כ ראה רכב אלהים רבותיים כ"ב אלף שהם סוד כ"ב אלף לוים מנין כ"ב אותיות שבתורה א' ובנוחה שובה י"י רבבות אלפי ישראל. עתה חזרו העם והיו כמתאוננים ר"ע שלא רצו להדבק מסטרא דטוב אשר דבר י"י על ישראל כדלעיל רק וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו שנתאוו למשפחות אדום וישמעאל איש לפתח אהלו דלעילא כי הנשמות עשיות לעילא דרגין דרגין י"ב נשיאים לאומותם כמבואר בפסוק (איוב לח) הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה שהראה הקב"ה לאיוב י"ב שערים לישראל וי"ב בנוקבא דתהומא רבה של ישמעאל גם את ז"ה לעומת ז"ה עשה אלקים והוא על פני כל אחיו נפ"ל כי הוא מסיטרא דנפילים אשר נראו בארץ כמ"ש איוב לחביריו (שם יב) לא נופל אנכי מכם ואתמר גבי חבירו בלעם (במדבר כד) נפל וגלוי עינים ועלייהו אתמר זכרנו את הדג"ה בסוד דג דגה יאור יאורה חובל חבלה חשך חשכה אופל אפילה ומבוארין בפ' חיי שרה י"ב דרגין דלהון בתלת פסוקי (בראשית כה) נביות וקדר ואדבאל ומבשם הרי ד' משמע דומה משא הרי ג' חדד ותימא יטור נפיש וקדמה הרי ה' סוד דג"ה ועל סטרא דשמאלא עשו א' מי יאכילני בשר על (שם ו) קץ כל בשר מעור עד בשר. (שם כה) ויבז עשו את הבכורה שסמך על רתיכין דיליה שהוא מערכת נרמזת במלת ויב"ז י"ב מזלות ז' ככבי לכת אבל יעקב יצא מבאר שבע הן הן ז' כפולות וי"ב פשוטות הן הן מלאכי אלקים עולים בו' ויורדים בו' שהם י"ב פשוטות ובס' בפני עצמו מבוארת ב' רתיכין אלו בפסוק ויהי בנסוע הארון י"ב תיבות לקבל י"ב פשוטות ופסוק שני ובנחה ז' תיבין לקבל ז' כפולות וכן סוד המרכבה וכן התורה התחילה בפסוק ראשון ז' תיבין הן ז' שמהן אב"ג ית"ץ וכו' ומסיים ולכל היד החזקה י"ב תיבין לקבל שם של י"ב והוא סוד (שם ה) ז"ה ספר תולדותאדם שיש בפסוק (משלי יח) מגדול עוז שם י"י י"ב שמהן כמבואר בזוהר נמצא גושפנקא קדישא דאורייתא פסוק ראשון ואחרון י"ב וז' ולכן כשהקריבו הנשיאים בי"ב יום ובסמו העולם מי"ב נשיאים של ישמעאל כמבואר בזוהר על פסוק נשיא א' ליום אלמלא הקריבו נשיאים קרבנות י"ב יום לא יכול עלמא למיקם קדם י"ב נשיאים של ישמעאל היתה נפשו של אהרן עגומה עליו שמא נדחה ח"ו שבטו והשיב הקב"ה דבר אל אהרן לגדולה מזו אתה מתוקן כי נרות שלך קיימים לעולם גם ברכות שלך ברכת כהנים שנתן לבניו הם קיימים לעולם רצוני בזה שהשיב הקב"ה שאתה מקיים העולם בתרין סטרין מעשו וישמעאל עם גרות שלו שהם ז' מציל ישראל מן ז' ראשים של עשו כדאיתא בקדושין ר' אחאי בר יעקב דאידמי לי' שטן ע"ש ז"ס שיעקב השתחוה לעשו שבעה פעמים לפי שראה עליו ז' מדורין של גיהנם וז' שמות של יצה"ר (משלי כד) כי שבע יפול צדיק בזה שנפל ז' פעמים וקם אח"כ (בראשית ג) והוא ישופך ראש ובכל כריעה שכרע יעקב לפני עשו אחיו נפל חד רישא לכן כשבא יעקב אל יוסף שהוא שטנו של עשו ארז"ל מלמד שקרא ק"ש כי (עובדיה א) בית עשו נעשה אז לקש עם ק"ש כי אז נראה אלקים אל ישראל במראות הלילה על גלות עשו ז' תגין על ש' של ישראל שהראה אותו בז' תגין על ז' ראשים של נחש דאיהו כרוך בהו וההגין על ש' דוקא לפי שאות זה הוא של עשו לכן אמרו במגילה (דף ו) שהוא מעמיד ש' מלכים וכו' הכל בשין וכן בגיהנם שהוא ממונה עליו כל חדריו מדתן ש' פרסאות כמבואר במדרש כונן (תהלים קכד) ברוך י"י שלא נתננו טר"ף לשיניה"ם (שם קיב) רשע יראה וכעס שיני"ו יחרוק חרק עליו שר של גיהנם שינימו שיני"ו בגימטריא עש"ו לקבל זה (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך (ברכות ו) א"ר אליעזר אלו תפילין שבראש ב' שינין של ז' ראשים לקבל א"ל ז"ר שהוא בלבו של אדם ז' ראשים לכן בא אהרן לקבל סמ"אל וס"טן בגימטריא הכי הוי ומאיר ז' נרות להשקיט קליפת עשו במנורה שלו לכן כל אותיות יש בפ' מנורה חוץ מן ס' לפי שהיא אות של סמאל התחלתו בס' וכן סטן לכן ס' ראשון בתורה בשעה שנולדה חוה (בראשית ב) ויסגור בשר תחתינה כי נולדה סטנה עמה גם בכל השבטים אין אנו מוצאין ס' רק ביוסף כי הוא סטנו של עשו ותפוס בשמו שניתוסף לו אות ה' לתשלום שם יה"ו (משלי כג) ללחום את מ"ושל בגימטריא עש"ו שהוא שונא ש"לום לכן אמר הקב"ה שאתה מתוקן לגדולה מזאת בנרות ישקיט קליפת סמאל ועשו ובברכות שלו שיוצא מן ג' שמות הקדושים יברכך י"י יאר י"י ישא י"י י"ב והוא שם של י"ב שהיו מבליען כ"ג בנעימת אחיו הכהנים הרי בברכת כהנים ממתיק קליפת ישמעאל י"ב נשיאים עם שם של י"ב כמ"ש (תהלים קמט) רוממות אל היא מדת כהן חסד אל בגרונם וחרב פיפיות בידם גם על ברכת כהנים קאמר (שיר ג) הנה מטהו שלשלמה ששים גבורים מכניע ג"כ ס' של סטן וסמאל אף על פי שהקריבו י"ב נשיאים גם כן אילם ס' עתודים ס' פרים ס' כל ס' אלו לקבל ס' וכו' ועמודין דיליה להחזיק הקדושה ולכן היתה נפשו עגומה עד שהשיב לו הקב"ה שהוא יקיים העולם בפרשה שלפניה גם בפ' שלאחריה. וכמו שאהרן איתמר בי' בזאת יבא אהרן שזכות אבות נכנס עמו וזכות אמהות שהם ז' נגד זה אמר בהעלותך את הנרות שהוא בז' אלו מעורר ז' קני המנורה שהם ז' עמודים שהעולם עומד עליהם ג' אבות וד' אמהות ע"ל פ' אחרי מות. גם הוצרך הכהן להזכיר שם של מ"ב שהוא ז' שמהן ז' הבלים דעלמא קאים עלייהו ז"ש אל מול פני המנורה דלעילא ז' שמהן אלו יאירו שבע' הנרות. גם על ז' מעמדות שהיו עושין למת נגד ז' הבלים של ימי בראשית ז' עמודי"ם בגימטריא ג"ן עד"ן כי בכל עמוד ועמוד אומרים לו לאדם עמוד ויעידו בך על מעשיך שעשית בעולם הזה. בהעלותך על סדר העלאת נשמה שבע זימנין ועידנין דיחלפו עלוהי. גם בזוהר פ' נשא על קו דינים דאיתדן האדם. ובזוהר פ' פקודי ז' היכלות בקדוש' לצדיקים וי"ב ירחין קדישין ובקליפה ז' מדורין היכלין דגיהנם לקבל ז' שמות של יצר הרע ואית ליה י"ב ירחין מסאבין בגיהנם ע"ש: