כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה׃
רקנאטי
ולקח הכהן הטנא. היתה מצות הבאתו אל הכהן כי הוא איש החסד וראשית הבנין והבכורים הם ראשית פרי האדמה וגו'. הטנ"א בגימטריא אדנ"י כי לשמו היה מביאן וידעת כי השם בא"ד רומז למדת הדין. וטעם והנחתו לפני מזבח יי' אלהיך כי השכינה רמוזה במזבח כאדם המביא דורון למלך והוא המנהיג העולם שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (תהלים ט ט'). וטעם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא פירשתי כי יד חזקה רומז כשפועלת בכח מדת הדין של מעלה ובזרוע נטויה במדת הדין רפה ומורא גדול רמז למדת רחמים שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא (תהלים קל ד). ואמר גדול כי קבלתה מן החסד שנאמר לך יי' הגדולה (ד"ה א' כט יא) וכתיב כי חסדך גדול עלי (תהלים פו יג) וכתיב וגדל חסד (תהלים קמה ח') וידעת כי יציאת מצרים היתה על ידי המדות הנזכרות:
עזרא בן שלמה
עם נקודות הכסף. לפי שתורה שבע"פ נאצלת מן תורה שבכתב והוא המעמיד אותה כלומר התורה שבכתב מעמיד את התורה שבע"פ כמו הרוח מעמיד הגוף המשיל תורה שבכתב לנקודה שהנקודות באותיות כמו הרוח בגוף כמו שאמרו רבותינו ז"ל בגופא דא נשא ושתי התורות נתנו ע"י השכינה כמו שאמרו במדרש (תהלים ס"ח) אדני יתן אומר המבשרות צבא רב מכל זה מבואר שלא היה הקול פנימי נחלק ונשמע עד הסוף והיא הספירה העשירית. (הג"ה. ר"ל שלא נחלק הקול הפנימי אלא מן המ"ל ולהלאה לזה מביא הפסוק ונות בית תחלק שלל וכן הוא אומר (שם) ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל, ומה שצריך אתה לדעת מה שאמרו בברכות כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות שנאמר (ירמיה ל"ג) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו את ה' וגו' ואם שמחו מה שכרו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות שנאמר (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וכו' וקול שופר וכו' ויהי קול השופר וכו' ואלהים יעננו בקול, איני והכתיב וכל העם רואים את הקולות הנך קולות דמעיקרא נינהו ובזוהר (ואתחנן דף רס"א ע"א שורה י"ג) וכולא נפקא מהאי קול פנימאה דכולא בגין דביה תליא מילתא ע"ש ע"כ). הרי כי כאן אמרו ה' קולות ומצינו כי ז' קולות אמר דוד ע"ה במזמור הבו לה' בני אלים וחכמינו ז"ל אמרו היה הדבור יוצא ונחלק לז' קולות ובמכילתא בילקוט תהלים (רמז תש"ט) אמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה ביו"ד קולות הט אזניך ושמע דבר ה' כדי שיהיו דברי חכמים קיימים דע כי מה שהשיג משה רבינו עליו השלום וכל ישראל במעמד ההוא וראו עין בעין ה' קולות ולא עוד, וזהו שהכריחו לרבי חלבו וכל העם רואים את הקולות הנך קולות דמעיקרא והה' האלו הן כלל וביקש מרע"ה להשיג עוד ולא נענה והה' קולות אלו נכללים בהם זיי"ן קצוות מקום ע"כ. נ"ל שהם נשמה לת"ת ומ"ל. ואפשר דר"ל דז' הם ז"ס הבנין כי הג' נעלמים ועם השלשה הם עשר, ומהם ע' שמות הממונים על ע' אומות ועם הקול הפנימי המעמד הכל ע"א, והקול הפנימי ההוא נחלק בדברו אל ע' אומות (ע' בזהר תרומה דף קמ"ו ע"א) וכל אומה שמעה הדיבור וזהו קול גדול ולא יסף, ודימה הכל לפטיש שבחו אינו אלא דבר אחד ומפוצץ הסלע לכמה שברים, הרי שכלל הכל ה' קולות, פרטן זיי"ן זולתי הקול הפנימי שהוא כנגד אומה יחידה, ועליו נאמר קול גדול ולא יסף, והאומר עשרה אחז הכלל הגבוה הם העשר ספירות והכל יוצא לדרך אחד נתנו מרועה אחד:
ביאור הרד"ל
(מד) הוא ושני רעיו גוזלים כו' הניח לשני רעיו שודדים בהרים כו' וביום שמת מתו ב' רעיו כו' ולב' רעיו בשאול תחתיות כו'. נ"ל בס"ד ענין ר"ל וב' רעיו אלו יסודתם בהררי קדש בדברי הזהר פקודי [רסו.] דאיקרי שאול כו' ודא איהו ממנא לאתערא תדיר קטרוגא על עלמא כו' בהאי היכלא קיימא חד רוחא כו' איקרי שודד כו' איהו שודד בטורי רמאי כו' נפק רוחא אחרא ואיקרי שוד כו' ורוחא אחרא אשתתף עמי' דאיקרי כפן כו', והנה ג' רוחין אלו הן בר"ל וב' רעיו, והוא היה נגד כפן ואח"כ חזר בתשובה ואמרו שם מאן דעבד חסד עם בני נשא כדאי הוא לדחייא לאילין תרין רוחין כו' ובפרט זה הוא נגד כפן שמשביע נפש רעבה, ולכן בתשובת ר"ל כאן נזכר שהיה עוסק במתנות עניים (מה שלא נזכר בכל אינך דפרקין), ונגד זה הוא ג"כ מ"ש בגטין [מז.] בר"ל יתיב ואכיל ושתי ופרש"י כל ימיו מה שהיה משתכר לא היה מצמצם להצניע ליום מחר וכמ"ש הגר"א בפי' היכלות כ"י בהיכל חמישי דקדושה [רנג:] על מש"ש ודא איקרי שבע כו' בזמנא דממנא כפנא כו' כדין האי חיותא ואפיק רוחא דמזונא לכל אינון בני מהימנותא וז"ל ר"ל בעלי אמנה שמאמינים בהקב"ה וכמ"ש שלהי סוטה מאי אנשי אמנה אלו ב"א המאמינים בהקב"ה דתניא ר"א הגדול אומר מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר ה"ז מקטני אמנה עכ"ל, ולזה תיקן ר"ל לאחוז ברוחא דקודשא שנקרא שבע דזיין לבני מהימנותא ולהאמין שיזמין לו הקב"ה למחר בכדי להנצל מרוחא דכפנא (ואף שבתוס' שם הכריעו שזה היה קודם שחזר בתשובה כיון שזלזל בעצמו להמכר ללודאי, יש לדחות שהיה בטוח בחכמתו שיהרגם), ושני רעיו שהניחן שודדים בהרים הן ב' רוחין האחרים שודד ושוד דאינון שודדי טורי רמאי והן לא חזרו בתשובה, ולכן כשמתו נתנום בהיכל שאול שהוא היכל הזה של גזלנין ושודדי טורא (ואע"פ שכאן הלשון שאול תחתיות, לא תימא שהוא היכל ארץ תחתית האחרון במדורי גיהנם אלא זה דכאן עיקר שמו שאול שנקרא כן בשירת האזינו ובתהלים פ"ו), והנה ר"ל שניצול משודדי טורא אלו שהיה עמהם תחלה, לכן היה מדתו בתורה כשהיה בבהמ"ד כאלו עוקר הרים וטוחנן זב"ז כדאיתא בסנהדרין [כד.], ונגד זה שהיה תחלה בהיכל זה ששם הממונה לאתערא תדיר קטרוגא על עלמא, היה ר"ל אוחז מדתו כשעשה תשובה בהיכל הקדושה החמישי שאמרו שם [רנג.] שממונה שם סנגוריא למילף על ישראל סניגורין קמי מאריהון, וז"ש בשה"ר פ"א פי"ב כששמע רשב"ל שאמר רבי אבהו על בני קיסרי מדינחא דמחרפייא ומגדפייא נחת רשב"ל מחמריה וספא חולא ויהב בפומיה דר"א וא"ל אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על בניו, שלא היה יכול לסבול שע"י דיבורו של ר"א ח"ו ינתן פ"פ לרוחא דקטיגורא שבהיכל ה' הנ"ל שהיה בו תחלה ר"ל ורעיו, ולכן ג"כ היה מנטר פרדיסא כמ"ש במ"ק [יז.] משום שבהיכל הנ"ל שם אמרו כד אינון תרין רוחין שוד וכפן שלטי כו' ברכאן דלעילא ינקין להון כו' הה"ד שמוני נוטרה כו' כרמי שלי לא נטרתי כו', לכן כשחזר בתשובה הוי נטר פרדיסא דישראל, (ולכן כשראה לההוא גברא דאכל מני' חם לבו בקרבו ואמר דליהוי בשמתא כו') וכמ"ש בהיכלות דקדושה [שם] רוחא דא איהו נטיר כל נטירו כו' ודא איקרו שומר ישראל כו' ובהיכלות דס"פ בראשית [מד:] אמרו שם אתן את דודי כו' לכמה סטרין כו' מנהון גפנים מנהון רמונים (וע"ש בביאור הגר"א) והיינו פרדסא שסתמו רמונים וגם גפנים יש בו (עמש"ל ר"פ מ"ב), ולכן ביום שמת מתו גם ב' רעיו השודדים כי היה נשמתן תחלה משרש אחד ורשב"ל בירר הטוב והניח להן הרע, ולכן כשמת וכבר נגמר בירור ניצוצי הקדושה שהיו ראוין להברר ע"י בזה השרש, מיד מתו גם הן שלא היו צריכין עוד להיותן בעולם, כ"ז נלע"ד נכון בס"ד, ולא מצאתי בזה דבר, ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד: