פרשנות מצטטת על תהילים פו:יז

איתא בס' הפליאה שלע"ל יבא מלאך שנקרא גדיאל קרא בחיל וכן אמר (דניאל ד) גודו אילנא וקצצו ענפוהי שזה נאמר על ו' של עשו שיש לו עוד אות אחת משמו ית' ולע"ל יקצצו ממנו (שם) ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו אז נשאר מן עש"ו (ישעיה נ) ע"ש יאכלם ואז יהיה (שם י) כמסוס נוסס לדעתי אליהו הוא מתושבי גד רמז יעקב עליו (בראשית מט) ג"ד גדוד יגודנו והוא גדי"אל יגוד עקב של עשו היא הו' שבסוף שמו ולכן נטל אליהו ו' משמו שהוא בסוף ונתן ליעקב משכון שהוא ינוד העקב לע"ל ויאמר לע"ל גודו אילנא ונמצא שע"ז א' עשו לאביו (שם כז) ויעקבני זה פעמים כי שני פעמים לקח את חלקי את בכורתי לקח על אות י' שהוא כפלים מן ה' שהוא עו"הז ועו"הב בי' ועתה לקח את ברכתי הן הן ו' ברכות של ברכת כהנים אמור להם מלא בו' כי בג' פסוקים ו' ברכות ז"ש ויעקבני זה פעמים (שם) וישטום עשו וגו' על אלו הב' אותיות קדושות ועל אלו הב' אותיות (שם לב) ו"ישלח יעקב מלאכים וגו' (שם) ו"י אבק איש עמו עד שהודה לו על הברכות והוא צולע על ירכו שעד היום יש לעשו הו' שהוא ירך (שם) ותקע כף ירך יעקב בזוהר בכל אתר דאי' כף היא י' וסי' כף אחת הוא עשרה זהב כי הי' הוא בשמו של יעקב אבל הירך בעצמו שהוא הו' עדיין רפויה בידינו והוא צולע עליו ועשו א' ליעקב (שם לג) יש לי רב אחי על ו' של שם קאמר שהוא ארוך לקבל י' שהוא זעיר עשו נקרא גדול ע"ש זה האות ויעקב נקרא קטן ע"ש שאחז בי' שהוא הקטן שהוא עו"הב והשיב יעקב (שם) יעבר נא אדוני לפני עבדו עד אשר א"ב"א א"ל א"דנ"י ש"עיר"ה ס"ת אלי"ה כי כבר נתן לי אליהו משמו ו' למשכון שיבא ויקרא בחיל גודו אילנא וגו' אכי"ר. או על סוד ירך זה שהוא ו' של ה' שבשעת הגלות ו' של ה' שניה של שם נסתלקה ונשארה ד' ועל זה הירך צולע יעקב דאי' בי' (שם כז) הו"ה גביר לאחיך וכשנלקחה הירך נשתייר הו"ד (איכה א) נתנני שממה כל היום דו"ה שהודי (דניאל י) נהפך עלי למשחית ונעשה מן הו"ד דו"ה וכן קרני הו"ד של משה משם יניקת כל הנביאים כמ"ש (במדבר כז) ונתת מהודך עליו והמלאכים קראו תגר (תהלים ח) תנה הודך על השמים לכן נטל אליהו ו' של שמו ונתן משכון ליעקב ה"פ שלע"ל (איוב מא) אחד באחד יגשו ומקבילות יהיו הל"ול א"ות באות (תהלים מו) י"י צבא"אות עמנו (שמות ח) ושמתי פדת בין עמי חסר כתיב כי אות ו' הוא חסר והשכינה דלה וענייה ולע"ל (ישעי' נד) הרחיבי מקום אהלך (מלכים א ה) ותרב חכמת שלמה שתהיה סיהרא במילואה ומן ד' כשתבא אות ו' בתוכה נעשה ה' (שמות ח) למחר יהיה ה"אות הזה (תהלים פו) עשה עמי או"ת לטובה (שמות לא) בני ובין ישראל או"ת הוא לעולם שיהיה ה' מלאה כבראשונה:

דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה. נראה לי בס"ד הטעם דנעשה הנס לכבודו של דוד המלך ע"ה בשערים דידוע שדוד המלך ע"ה הוא בחינת המלכות שהוא סוד שם אדנ־י הנקרא שער דשם אדנ־י במלואו עולה תרע"א [במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה 671] שהוא תרגום של שַׁעַר ולכן אומרים 'אֲדֹנָ־י שְׂפָתַי תִּפְתָּח' ולכך נעשה לו הנס בשער.
וזה הנס נרמז בשמו הטוב שראשו וסופו הוא שני דל"ת ולזה אמר עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה (תהלים פו, יז) רוצה לומר אות הדל"ת הקבוע בשמי בראש ובסוף תעשהו עמי לטובה לעשות לי נס בדל"ת. ועוד נראה לי נעשה לו נס בשערים [620] שהם מספר כתר [620] שזכה לכתר מלכות עד עולם.
ועוד נראה לי בס"ד ענין הנס הזה מורה מעשהו לענין גדול שיהיה לעתיד והוא תחלה דבקו שני שערים זה בזה נרמז בהם שני דלתי"ן שנדבקים זה עם זה ונעשו מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְֹרָה (ישעיה ט,ו) ואחר כך נעשה נס שני ונפתחו שתי השערים הרומזים לשני דלתי"ן ונרמז בזה שתהיה מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה הַמִּשְֹרָה נפתחת ותהיה שני דלתי"ן ואלו הן שני דלתין של דוד כמו שכתב מהרנ"ש [רבי נתן שפירא בן ראובן דוד הירושלמי] ז"ל בטוב הארץ שעל אלו שתי דלתי"ן של מ"ם סתומה של לְםַרְבֵּה הַמִּשְֹרָה נאמר לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם (משלי ח, לד) שיהיו נפתחים לעתיד בזמן הגאולה וימלוך משיח בן דוד כמו שנאמר לְםַרְבֵּה הַמִּשְֹרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ.

ואמר והסירותי מחלה מקרבך כלומר שאסיר בהם מחלה מקרבך, שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים לא יולידו מחלה אבל ירפאו ממנה: ואמר עוד שלא תהיה בהם אשה משכלה ברחם משכיל, ולא עקרה ברחם ושדים צומקים, כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים יהיו הגופים בריאים, ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן. והזכיר הנקבות, כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים. ויתכן שיהיו הזכרים בכלל והסירותי מחלה מקרבך, כי העקור מחלה בגופים, ועם האנשים ידבר מן הסתם, ואחר כך הזכיר הנשים כמו שאמר לא יהיה בך עקר ועקרה (דברים ז יד) וטעם בארצך להכניס גם הבהמות, כמו שאמר שם ובבהמתך: ואמר את מספר ימיך אמלא שלא ימות במלחמה או במגפה בשנוי האויר רק בזקנה שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו, כגון שבעים ושמונים שנה כדור דוד המלך. וכבר הזכרתי (בראשית יז א ולעיל ו א) כי כל אלה נסים שיעשה השם בשמים ובארץ מופתים בעבור עושי רצונו:
ואמר כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה כן יעשה בשונאיהם לרעה, שיתן להם לב רגז ומחדרים אימה ועוד ישלח בהם את הצרעה והוא מין ידוע כגון הדבורה, ומזכירין אותה חכמים תדיר דבש דבורין דבש צרעין (מכשירין פ"ו מ"ד, בכורות ז:). והענין, כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמו הארבה ששלח במצרים, והילק החסיל והגזם חילו הגדול שבא בימי יואל (יואל ב כה):
וטעם וגרשה כי הוא סבה בהם להתגרש מן הארץ כי תכסה את עין הארץ ותחשך, ולא יוכלו לבא במלחמה, ועוד, כי תאכל כל יגיעם בשדה, כענין שאמר בקללות זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה וגו' (דברים כח לח), כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל (שם מב), כן אמר בכאן שיעשה בשונאינו: והזכיר הכתוב החוי והכנעני והחתי דרך קצרה, והכונה בכל הנזכרים למעלה: והנכון בעיני כי שלשה אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו הם בחרב והיו נשגבים במבצרים, ושלח בהם רק את המות הזה כענין שאמר במצרים (שמות י׳:ו׳) ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים, והוא מה שאמר במשנה תורה (דברים ז כ) וגם את הצרעה ישלח ה' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן, וכך העלו במסכת סוטה (לו.). ואמרו (בתנחומא כאן) שהיתה מטלת בהם ארס ומתים בה. והאמת כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית:
וכתיב ביהושע (יהושע כד יא-יב) ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם, וכתיב ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כד יא-יב) וטעמו ותגרש אותם, הנשארים בהם, כי אחרי נתני בידכם כל הנזכרים שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים. ואמר שני מלכי האמורי, והם סיחון ועוג שהזכיר מתחלה (שם פסוק ח), ולא בחרבך ולא בקשתך עשית כל אלה. ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ג:כ״ח) כי הצרעה חולי בגוף מגזרת צרעת. ואין צורך: וטעם ועבדתם את ה' אלהיכם, ריקן העבודה לשם המיוחד (סנהדרין ס:) ואמר וברך, והסירותי, כדרך כי אני ה' רופאך (שמות ט״ו:כ״ו). וכבר פירשתיו, והמשכיל יבינהו משם: