פרשנות מצטטת על תהילים פט:א

ובמדרש תנחומא ויקחו אליך פרה אדומה, אמר הקב"ה למשה, אליך פרה, לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חקה, דאמר רב הונא כתיב (תהילים ע״ה:ג׳) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט, וכתיב (זכריה י״ד:ו׳) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, דברים המכוסין מכם בעוה"ז עתידין להיות צפויין לכם לעוה"ב כהדין סמיא דצפי, שנאמר (ישעיהו מ״ב:ט״ז) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם וגו' אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים, אעשם לא נאמר אלא עשיתים שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחבריו. דבר אחר דברים שלא נגלו למשה נגלו לר' עקיבא וחבריו, (איוב כ״ח:י׳) וכל יקר ראתה עינו, זה ר' עקיבא. אמר שלמה (קהלת ז׳:כ״ג) כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אמרתי אחכמה זה שכתוב (מלכים א ה׳:י׳) ויתן אלהים חכמה לשלמה, וכתיב (שם) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ומה היתה חכמתן של בני קדם, שיודעים במזלות וערומים בחכמת הטיאר, הוא עוף שדרשו עליו (קהלת י׳:כ׳) כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר רשב"ג בשלשה דברים אוהב אני את בני מזרח, שאין נושקין בפה אלא ביד, וכשחותכין הבשר אין חותכין אלא בסכין, וכשנוטלין עצה אין נוטלין אלא בשדה, שנאמר (בראשית ל״א:ד׳) וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. ומה היתה חכמתן של מצרים, את מוצא כשבקש שלמה לבנות בהמ"ק שלח אצל פרעה נכה אמר לו שלח לי אומנים בשכרן שאני מבקש לבנות בהמ"ק, מה עשה כנס כל אצטרולוגין שלו צפו וראו בני אדם שעתידין למות באותה שנה ושלחם לו, כשבאו אצל שלמה צפה ברוה"ק שהם מתים באותה שנה נתן להם תכריכיהן ושלחם אצלו ואמר לו לא היה לך תכריכין לקבור מתיך, הרי לך הם ותכריכיהן. ויחכם מכל האדם, מאדם הראשון. ומה היתה חכמתו של אדם הראשון, את מוצא שבשעה שבקש הקב"ה לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת ואמר (שם א) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לפניו (תהילים ח׳:ה׳) מה אנוש כי תזכרנו, אמר להם אדם שאני רוצה לברוא חכמתו מרובה משלכם, מה עשה כנס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניהם אמר להם מה שמותן של אלו, לא ידעו, כיון שברא אדם העבירן לפניו, אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרותו ארי ולזה שור ולזה סוס ולה חמור ולזה גמל, שנאמר (שם ב) ויקרא האדם שמות לכל הבהמות. והנה הם שמות מושכלות שהשכיל בחכמת האותיות לקרוא השמות כפי טבעי הבריות בגבורה וקלות ואכזריות ותמות, וכבר הזכרתי זה בסדר בראשית. אמר לו ואתה מה שמך, אמר לפניו, אדם, שנבראתי מן האדמה, אמר לו הקב"ה ואני מה שמי, אמר לו ה', אמר לו למה, אמר לפניו שאתה אדון כל הבריות, דכתיב (ישעיהו מ״ב:ח׳) אני ה' הוא שמי, שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי. (מלכים ה) מאיתן האזרחי, זה אברהם, שנאמר (תהלים פט) משכיל לאיתן האזרחי, והימן זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. וכלכל, זה יוסף, שנאמר (בראשית מ״ז:י״ב) ויכלכל יוסף, אמרו המצריים כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו, מה עשו הביאו שבעים פתקין וכתבו בהם שבעים לשון והניחום לפניו, וקרא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא היו הם מבינים, שנאמר (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו וגו'. ודרדע, זה דור המדבר שהיו כלן בני דעה. בני מחול, בנים שמחלה להם שכינה עון העגל. (מלכים א ה׳:י״ב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים, אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר הביא עליו כך וכך טעמים כך וכך משלים. וידבר על העצים, אמר מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ואזוב, על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, וכיון שהשפיל עצמו כאזוב נתרפא ונטהר באזוב. וידבר על הבהמה ועל העוף, אמר מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין ועוף בסימן אחד, על שהבהמה נבראת מן היבשה שנאמר (בראשית א׳:כ״ד) תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ועוף נברא מן המים שנאמר ישרצו המים וגו', או מן הרקק נברא. ועל הרמש, אמר מפני מה שמונה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהן בשבת חייב ושאר שרצים פטור, מפני שיש להן עורות. ועל הדגים, שאינן טעונין שחיטה, שנאמר (במדבר י״א:כ״ב) הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם, הנך בשחיטה והנך באסיפה. אמר שלמה ע"ה בכל אלה עמדתי ובפרה אדומה לא עמדתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, והי"א רחוק"ה בגימטריא פר"ה אדומ"ה.

ועוד אמר 'על גמילות חסדים'. שעם כל זה, אם אין חסדי השם יתברך, לא היה העולם קיים כלל. כי צריכים אל חסדו, ומכל שכן לפרנסה שלהם. ובחסדו מפרנס הכל, ומשפיע אל הכל. ולפיכך אמר 'ועל גמילות חסדים', כי כאשר יש גמילות חסד בעולם הזה, השם יתברך גם כן מנהיג עולם בחסדו, ומשפיע להם חסדו. ואם אין חסד בעולם, אין העולם יכול לעמוד. ובמדרש (שו"ט מזמור פט) "משכיל לאיתן חסדי ה' לעולם אשירה וגו' אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים פט, א-ג), אמרו לאיתן, על מה העולם עומד. אמר להם, על החסד. משל למה הדבר דומה, לכסא שהיה לו ארבע רגלים, והיתה האחת מתמוטטת, שהיא קטנה. מה עשה, נטל צרור וסומכו. כך היה הקב"ה, כביכול כסא כבודו מתמוטט, עד שסמכו הקב"ה. ובמה סומכו הקב"ה, בחסד. הוי אומר "אמרתי עולם חסד יבנה". וכן הוא* אומר (תהלים קלו, ה) "לעושה השמים בתבונה כי לעולם חסדו". וכן כל המזמור (תהלים פרק קלו), שהם חמשה ועשרים "כי לעולם חסדו", ואחר כך (שם פסוק כה) "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", למדנו שקשה המזון כנגד כל מעשה בראשית, עד כאן. וביאור המדרש זה יתבאר בנתיבת עולם בנתיב החסד. ומזה תדע כי אם לא היה חסדי השם יתברך, לא היה קיום לעולם. ומכל מקום התבאר לך כי העולם הזה עומד בחסדו, בפרט מה שהוא יתברך משפיע אל העולם המזונות, זה יותר מכל החסדים. וכל הנבראים הם עומדים בחסדו, כמו שאמר (תהלים פט, ג) "עולם חסד יבנה", ואין לך דבר שהוא חסד כמו פרנסת האדם, וכמו שסיים (תהלים קלו, כה) "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו". הרי לך כי החסד הוא עמוד העולם, שאם אין חסדי השם יתברך, אין העולם עומד, וכדכתיב "אמרתי עולם חסד יבנה". והתבאר לך כי אל העולם צריכים אלו ג' עמודים ביחד; שאם אין התורה, לפחיתתו ולשפלתו לא היה ראוי לו המציאות, כמו שהתבאר למעלה, והכל היה עומד עד ששה בסיון (שבת פח.), אם כן התורה עמוד העולם. ואף אם יש התורה, אם אין העבודה, שהעולם נברא לעבוד השם יתברך, שיהיה אל העולם חלק גבוה וכמו* שהתבאר, אין ראוי אל העולם הבריאה, ולפיכך העבודה עמוד ב', כמו שאמר (מגילה לא:) אם* אין מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, אם כן העבודה הוא עמוד העולם. ועם כל זה צריך העולם אל חסדו ואל טובו, כדכתיב "אמרתי עולם חסד יבנה", ויותר מהכל הפרנסה. ואל יקשה לך, כי מה שאמר כאן 'ועל גמילת חסדים' היינו החסד שהאדם עושה לחבירו, ואין זה חסד שהקב"ה עושה. אין זה קשיא, כי כאשר בני אדם עושים חסד זה עם זה למטה, השם יתברך עושה חסד עם העולם למעלה, ומקיים העולם על ידי שפע חסדו. ובמדרש (ילקו"ש בשלח רנ"א), תמן תנינן, שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה, אמר על ג' דברים העולם עומד; על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. רב הונא בשם רבי חייא אמר, עוברי הים פרשוהו, (שמות טו, יג) "נחית בחסדך עם זו גאלת", זו גמילות חסדים, (שם) "נהלת בעזך", זו התורה. עדיין העולם מתמוטט, ואימת נתבסס כשבאו (שם) "אל נוה קדשך". רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, (ישעיה נא, טז) "ואשים דברי בפיך", אלו דברי תורה. "ובצל ידי* כסיתיך" (שם) זו גמילות חסדים, ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילת חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה. הדא הוא דכתיב (תהלים לו, ח) "מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון". "לנטוע השמים וליסוד ארץ" (ישעיה נא, טז), אלו קרבנות, עד כאן. הרי לך כי חסדי הקב"ה, כדכתיב "נחית בחסדך", הוא עמוד העולם. והאדם כאשר גומל חסד בעולם, אז נמצא החסד בעולם מן השם יתברך, שהוא עמוד העולם. כי כפי שעושה חסד למטה, כך נעשה למעלה, והדברים האלו ברורים מאוד.

בזוהר ע"פ היה זמן ביעור חמץ לכן עשתה לו שני גדיי עזים א' לקרבן פסח הב' לחגיגה ז"ש ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב כי הוצרכה היא בעצמה לעשות את הלחם כי אסור לאכול חמץ ועשתה מצה. ויבא לו יין סוד ארבע כוסות בפסח שהם כנגד ד' גליות שא' לעשו "שא נא זה בבל וכו' והם סוד ד' רגלי המרכבה הן ד' אותיות השם נרמזין במלת ש"א נ"א "שור "אריה "נשר "אדם לכן אמר ואברככה לפני ד' כי ד' כוסות הם ד' אותיות השם ונרמז כאן "את "המטעמים "ואת "הלחם סוד (בראשית א) "את "השמים "ואת "הארץ אצבע אלקים היא. ועשה לי מטעמים במדרש ר' אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא א' שלשה דברים נאמרו בו טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה ושלשתן נאמרו בפסוק א' כי (שם ג) טוב העץ למאכל מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים מכאן שהוא יפה לעינים ונחמד להשכיל מכאן שהוא מוסיף חכמה כד"א (תהלים פט) משכיל לאיתן וכן יצחק א' עשה לי מטעמים עכ"ל. מה בא זה ללמדינו אבל הענין כמו שאמרנו יצחק בא עתה לתקן חטא אדם וחוה שחטאו בשלש דברים שנאמרו שם זה שסיים במדרש מתחלה נהנתי מן הראייה וחטאתי בזה שנפקחו עיני שניהם ונרמה שני שעירים הן הן שני מצורעים שהלכו בסוף מחנה ישראל כדתנינן בפ' הרואה הא' נקרא (במדבר כא) "את והשני (שם) והב ועז"א בחבורא קדמאה והבאת לאביך ואכל ולא אמרה ותביא בלשון עתיד רק והבאת בלשון עבר נרמז "והב "את לתקן שני מצורעים אלו ומאחר שמתחלה נהנתי וחטאתי בראייה עתה רוצה אני לתקן ענין זה כי עבור זה (בראשי' כז) ותכהין עיניו מראות באותו עץ שהיה נחמד למראה. במדרש (שם) ראה ריח בני הראה הקב"ה ליצחק בית המקדש בנוי (במדבר כח) ריח ניחוחי תשמרו וחרוב כריח השדה (מיכה ג) ציוןשדה תחרש אשר ברכו ד' הרי בנוי ומשוכלל תהלים קלג) כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם. בזוהר פ' ויצא יעקב כלול מתלת אבהן וראה ריח בני מסיטרא דאברהם (בראשי' כב) ויקרא אברהם שם המקום ד' יראה כריח השדה זה יצחק שיצא לשוח בשדה אשר ברכו ד' זה יעקב. וגם נרמזו בו שלשה קושרי קשרים מן נפש רוח נשמה כריח רי"ח בגי' בריא"ה השד"ה בגי' מטטרו"ן שהוא ביצירה אשר ברכו ד' בגי' אלי"הו פנח"ס שהוא בעולם העשיה מקשרין ג' תפלות בסוד (משלי י) ברכות לראש צדיק שבא עתה לקבל יעקב הברכות על ידן או להיפך רי"ח בנ"י בגי' סנדלפו"ן כריח השד"ה בגי' מטטרו"ן אשר ברכו ד' רזא דאמא עילאה מקנן בבריאה שנקראת אשר יראה ריח בני ריח התורה (שיר ז) דודאים נתנו ריח כריח השדה ריח הקרבנות עמוד עבודה אשר ברכו ד' עמוד ג"ח שהוא אברהם דאתמר גבי' והיה ברכה שהברכות מסר לו הקב"ה הם זרע "ברך "ד' בגי' "אברהם. במדרש (משלי יב) לא יחרוך רמיה צידו לא יאחר ולא יאריך ולא יחריך ולא יאריך שכל היום הי' עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא והתירן כדי שיבא יעקב ויטול הברכות. (שם) הון אדם יקר חרוץ לפי שיעקב שופרי' דאדם הראשון הוציא עתה לקבל הונה של אדם הראשון ולהחריץ יקר (תהלים מט) שאדם ביקר בל ילין לכן אמר יעקב (איוב כט) ושרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי בזכות התורה שלמד שנמשלה למים זכה לברכה ויתן לך מטל השמים כי זה הזכות זכר יעקב ליצחק אנכי עשו בכורך אמרו במדרש אני סופי לקבל עשרת הדיברות שמתחילין אנכי אותו זכות גרם שהטל ילין בקצירי לא כמו אדם ביקר בל ילין והוא לן במקום ההוא. ז"ש רבקה ועתה בני שמע בקולי כי הגיע זמן שיאהב עשו קללה ותבואהו אותן לווטין שהביא הרמאי זה לעולם (משלי יב) לא יחרוך לא יאחר על פניו לשלמו ולא יאריך בהם רק תקח אתה עתה ממנו לך נא לשון עתה הגיע העת לראות את שלום הצאן הם ישראל (יחזקאל לד) ואתנה צאנ"י וקח לי מש"ם בגי' סמא"ל מקטר"ג הגדו"ל כ"ד מלא ש"ל רבקה שהוא כ"ף דל"ת ב"פ מרכבה לקבל (ויקרא טז) שני שעירים א' לד' וא' לעזאזל ק"ח ל"י בגי' פס"ח כי באותו פרק היה ונחלק לד' דגלים שכן ק"ח ל"י בגי' ד"פ דגל כי סמוך לזה אמר ד' בארות של יצחק אמרו במדרש נגד ד' דגלים ולכן סמוך לזה אמר ג"כ לעשו ש"א נ"א כליך ד' לשונות כנגד ד' כחות הטומאה שלו שגם יש לו מרכבה טמאה שהלך לצוד ציד כלב שכן כל"ב ר"ע בגי' מרכב"ה טמא"ה ק"ח ל"י בגי' קמ"ח שצותה ליקח קמח המשומר לעשות מצות שמורים כמו שא' אברהם לשרה בו בפרק (בראשית יח) מהרי שלש סאים קמח נגד ג' עשרונות מצות שאוכלים בפסח ובאותו פרק אלו עוברין בפסח זמן העברת ד' כוחות הטומאה כותח הבבלי זה בבל שכר מדי וזיתים המצרי לקבל יון חומץ האדומי כי זמן ביעור חמץ על ד' קליפות אלו לכן שלח אז יצחק לעשו ומזה הטעם מת יצחק בפסח כי באותו פרק (שם) וימהר אברהם האהלה אל שרה לתקן סיטרא של יצחק ובזכות זה נסעו ישראל (במדבר לב) ויסעו מאלוש על שם לושי ועשי עוגות ולפי שצריך הצדיק על השולחן תלת קשרין תורה עבודה ג"ח כמ"ש ועשי ע'ג'ת' עבודה ג"ח תורה לכן לקח אברהם שלש סאים קמח ג' עשרונין מצה נגד תלת יודין אברהם התחלתו באלף שראשה בציור י' לכן עמוד הצדקה מעשר עמוד עבודה יצחק עבודה ג"כ י' י' דברים במקדש י' קדושות בא"י יעקב מתחיל ג"כ בי' לכן י' דיברות וזה רמז יצחק (יחזקאל מא) זה השולחן אשר לפני ד' שיש בו ג' אלו ריח בני ריח תורה ריח קרבן ריח השדה יצחק אשר ברכו ד' זה ג"ח אברהם לכן ברכו בי' ברכות פסח מצה מרור לקבל אברהם יצחק יעקב ולכן הפסח נשחט בשלשה כתות לקבל שלשה עולמות אלו. ולקבל שני בתי מקדשות

ויכו הרמים. כמו הארמים הרבה מקומות חסר אל"ף כגון לעמשא תומרו ופעמים האל"ף נוספת בתיבה כגון (תהילים פ״ט:א׳) איתן האזרחי כמו הזרחי ואל"ף של ואחותי באזניכם (איוב יג):

בְּנֵי מָחוֹל. הָיוּ יוֹדְעִים לְיַסֵּד מִזְמוֹרִים הָאֲמוּרִים בִּמְחוֹלוֹת שִׁיר, שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים עַל דּוּכָנָם מִזְמוֹרִים שֶׁיִּסְּדוּ בְסֵפֶר תְּהִלִּים: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי; וּמַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. מִדְרַשׁ אַגָּדָה בִּפְסִיקְתָּא: מִכָּל הָאָדָם — זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן; אֵיתָן הָאֶזְרָחִי — זֶה אַבְרָהָם; הֵימָן — זֶה משֶׁה; וְכַלְכֹּל — זֶה יוֹסֵף; וְדַרְדַּע — זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר; מָחוֹל — שֶׁנִּמְחַל לָהֶם עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.