פרשנות מצטטת על תהילים פט:כ

[א] וע"ז כתב רוו"ה (הבנת המקרא) "אכן מן המשלים הנ"ל נראה בעליל שהמשפט הזה איננו משפט אמת וקבוע בלשון עברי, שהרי, אז הוחל (ברא' ד כו) אז אמר דוד (דה"א טו ב) " אז אמר שלמה (מ"א ח יב) נאמרו בלשון עבר עם מלת אז, וכמוהם, אז דברת בחזון לחסידיך (תה' פט כ), ואחרים רבים בספורי מעשים שעברו נאמרו בלשון עבר וכמשפטם, ומה נשתנו אלו מאלו, לכן נאמנים דברי רש"י ז"ל, שהיוד ע"ש המחשבה נאמרה, והורה בזה שכן מדרך לה"ק לספר לפעמים מעשים שעברו בלשון עתיד מצד מחשבת עושהו":

אמר נעים זמירות ישראל אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (תהלים פט כ). ידוע במלת גבור שהיא תואר נגזר מגבורה והגבורה מלה מונחת דרך כלל על חוזק והתגברות אבל דרך פרט תאמר על ב׳ מינים, הא׳ על חוזק וניצוח האויבים אם שיודע על זה בנסיונות על אחרים בהתגברו על אויבו תמיד, אם שיודע זה מצד נסיון בעצמו וקלות מרוצתו בלימוד חגירת חרבו והרגיל עצמו בשאר מיני הגבורות, אם שנודע מצד כמות איבריו ומשמן בשרו ועובי צוארו עם מה שיראה מאבירות לב עד שיכירו רואיו בו היותו מוכן לכך לנצח אויביו אם יזדמן ויבואר מזה המין כל אחד מאלו בשם גבור כאומרו גבור חיל (שופטים יא א ועוד) מאריות גברו (ש״ב א כג) המה הגבורים (בראשית ו ד) גבורים המה ומרי נפש (ש״ב יד ח). ועל דרך ההשאלה יושאל זה המין ג״כ על האל ית׳ יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיה מ״ד י״ג) ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (שם) ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמה (תה׳ כד), ויושאל זה המין ג״כ דרך דרש על המתגבר בחכמה עד שינצח החולקים עמו על דרך אומרם ז״ל כל הקובע מקום לתורתו אויבים נופלים תחתיו וקרא הנה אויביו החולקים כמו שאז״ל אפי׳ אב ובנו הרב ותלמידו שנושאים ונותנים זה בזה בהלכה נעשים אויבים זה לזה שנאמ׳ לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער כמו שביארנוה במקומה בראשי׳ של קידושין (ל ע״א) קצת חיבורינו ועל אותה איבה אמ׳ כחצים ביד גבור כן בני הנעורים [כי למוד החכמה בימי הנעורים] כפתוח על האבן וכן דרשו ז״ל בפסוק הנה ראיתי בן לאישי בית הלחמי וגו׳ גבור חיל במלחמתה של תורה. וכן יושאל זה המין ג״כ על כבישת היצר מתאוותיו הגשמיות והתגבר האדם להכניע הכתות הגשמיים מבקשי המותר תחת רגלי מוסר וטוב הנהגותיו כאמרם ז״ל איזהו גבור הכובש את יצרו וכן שהביאוה מדכתי׳ טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר כמו שביארנוהו במקומו וגם זה הוא מן המין הראשון והוא שכבר ידעת מה שאמ׳ הפילוסוף שהמלכות שלשה מינים מלך במדינה ומלך בביתו ומלך בגופו וכמו שהמלך צריך להיישיר בני המדינה ולשומרם מן העול והחמס ומעשיית הרע כן בעל הבית בבני ביתו צריך שישמרם וינהיגם בדרך ישרה ויוכיח הראוי להוכיח במה שצריך בתוכחתו ולעזור למי שרואה בו הנהגה ישרה שלא ימיתהו אחד מאחיו להטותו מני אורח כמאמ׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו (בראשית יח) וכן צריך האיש בגופו להכניע כחות היצר ולהשפיל תאותו עד שיגביר היצר הטוב עליו וכבר ידעת מאמרם ז״ל המשל הנשוא על אומרו ע״ה עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו׳ ועל המלך הגדול הסובב אותה ברוב חילו והילד המסכן הנמצא בה ומלט את העיר בחכמתו כמו שביארנו במקומו. וזה המין כלו מן הגבורה יקרא בלשון לעז ושאלציא.

תר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר [^*גי' ד"תתורה מביאה לידי זהירות] זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי חסידות חסידות גדולה מכולן שנאמר (תהילים פ״ט:כ׳) אז דברת בחזון לחסידך ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן שנאמר (ישעיהו ס״א:א׳) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני וגו' חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שהענוה גדולה מכולן