פרשנות מצטטת על תהילים פט:כח

קדש לי כל בכור פטר כל רחם. היה הכתוב ראוי לומר קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה שהרי מכת בכורות בין בבכור האב שהוא ראשית אונו בין בבכור האם היתה, שכן כתיב וה' הכה כל בכור, ואף בגדול שבבית אם אין שם בכור שאף הוא קרוי בכור. אבל הוסיף לכתוב פטר כל רחם שלא רצה לקדש מן הבכורות כי אם בכור האם בלבד לפי שבכור האב יש לו ספק מה שאין כן בבכור האם וגם בכורות הבהמה שהיו מקודשים בכורי האם היו כי כן כתיב (שמות י״ג:י״ב) והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה וגו' ולכך מצינו שהמשיל הנביא אהבת הקב"ה לישראל לאהבת האם לבן הוא שאמר (ישעיהו מ״ט:י״ד-ט״ו) התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה כלומר שלא תרחם בן בטנה ולא אמר הישכח אב בנו. ופירש הרב מורי רבי שלמה ז"ל שהכתוב הזה שאמר התשכח אשה עולה בא להודיענו שני ענינים, האחד שאין להסתפק בעם ישראל שהם בני אל חי כשם שאין להסתפק בראובן שהוא בן אמו, הוא שאמר דוד ע"ה (תהילים פ״ט:כ״ח) הוא יקראני אבי אתה וגו' אף אני בכור אתנהו, והשני כשם שאי אפשר לה לאם להמיר את בנה באחר כך אי אפשר להמיר ישראל בעם אחר, והבטיחם גם אלה תשכחנה שישכח מעשה העגל שכתוב בו אלה אלהיך ישראל, ואנכי לא אשכחך שלא ישכח מעשה סיני שכתוב בו (שמות כ) אנכי ה' אלהיך.

אברהם הוליד את יצחק זה נעשה אחר העקידה הי' יצחק מסטרא דדכורא אז הנני בני כנ"ל ויעלהו לעולה ונעשה בנו ולכן יצאה נשמתה של שרה מיד אחר עקידה כי היתה נשמתו של יצחק מסיטרא דנוקבא כו'. ז"ש עתה אברהם הוליד את יצחק שהוא מסטרא דדכורא ז"ש המלאך אי"ה שרה אשתך כי הבשורה שלה הנה בן לשרה אשתך דייקא והשיב אברהם הנה באהל בגימ' ל"ח בסוף ל"ח יתוקן. אברהם הוליד את יצחק זש"ה (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם הבנים עטרה לאבות תפארת זקנים בני בנים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אברהם לא ניצל אלא בזכותו של יעקב משל לא' שהי' לו דין לפני השלטון ויצא הדין לפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרלוגה שלו שהוא עתיד להוליד בת ונישאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בשביל בתו שהיא נשאת למלך כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב (ישעיה כט) לכן כה אמר ד' אלבית יעקב אשר פדה את אברהם. וקשה המשל אינו דומה לנמשל במשל ראה אותו השלטון וכו' וכאן יצא דינו לפני נמרוד והקב"ה צפה שיצא יעקב ממנו. גם למה עשה המשל עם הבת הלא יעקב הוא בן ונשא לבת מלך שהיא התורה כמ"ש בזהר (שמות כא) כי ימכור איש זה הקב"ה את בתו זו התורה אע"פי שגם בזהר פ' משפטים דרש בתו על, הנשמה ואפשר שעל נשמת יעקב מדרש שהיא נשאת למלך בעצמו זה הקב"ה (דברים לב) כי חלק ד' עמו מ"מ קשה הלא כל הנשמות נקראת בת נדיב בתו של אברהם אבינו ולמה יתלה זכות של אברהם ביעקב. אבל הענין ע"פ הזהר בפ' עקידה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו מרחוק חמא ליעקב שהוא יום השלישין. לדעתי ראה מתן תורה ביום השלישי שהיא נקראת על שם של יעקב י' דברות עקב תיבות כמו שנתן אליעזר ג"כ לרבקה בק"ע זהב על קע"ב תיבות עשרה זהב על יוד דברות והנה יצא הדין לפני הקב"ה לישרף לאברהם כי הוא תקונו של אד"הר שחטא בע"ז (דברים ז) פסילי אלהיהם תשרפון באש וצפה הקב"ה שהוא עתיד להוליד בת זו נשמה הוליד בת זו היא התורה והיא נשאת למלך שהני נישואין הן הן מתן תורה שבאה עבור יעקב ז"ש (שמות יט) כה תאמר אל בית יעקב כי שם אתמר כה תאמר לבית יעקב בשעת מתן תורה ז"ש (ישעיה כט) אשר פדה את אברהם ר"ל עשרת הדברות שנתנו בסוד אשר כמ"ש בזהר ע"פ (שמות כ) אשר הוצאתיך מארץ מצרים זה פדה את אברהם ז"ש (משלי יו) עטרת תפארת שיבה מ"ש בפרקי דר"א ואברהם זקן בא בימים כל אותו הפרשה על יעקב מדבר שהוא בני בנים כי עליו רמזה אותו הפרשה וע"ד הפשט שלא ניצול אברהם מכבשן של אש אלא בזכותו של יעקב כי הקב"ה מנהיג העולם בשני הנהגות הנהגה טבעיות היה העולם מתנהג עד שבא יעקב אז התנהג בהנהגה השגחיות בפרט במתן תורה אז נתן רשות לבני סוריא לעלות לרומי ובני רומי לסוריא שהוא על ענין שני השגחיות אלו כה"א (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב ר"ל מיעקב הוא התחיל סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בהנהגה טבעיות אבל והנה ד' נצב עליו דייקא שאז התחיל הנהגה השגחיות לכן אמר לו אנכי אלהי אברהם אביך לפי שעליו רמז ויוצא אותו החוצה ויאמר כה יהי' זרעך שהוא יעקב כי ביצחק ולא כל יצחק והוא יעקב נמצא אברהם הוא אביו של יעקב ועתה כשהשליכו לכבשן האש לשנות הטבע ע"י השגחות לא ניצול רק בזכותו של יעקב ובשבילו נהפך הטבע וכשנתן לאברהם ה' ראשונה זכה להוליד בנים כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא שהוא היכל הזכות היכל יצחק תליא מילתא אלא במזל העליון לכן הי' יצחק בן ארבעים לבינה שהוא ה' ראשונה בקחתו את רבקה ה' אחרונה של שם ויצחק בן ששים שנה שהוליד יעקב שהיא הו' של שם ולפי שעשו היה טיפה ראשונה של יצחק סיג זהב לכן יצא ראשונה כדי שיהי' אדמוני והלא מן הראוי מי שנכנס ראשון יצא אחרון על זה תירץ הכתוב ויצא ראשון למה הלא הוא ראשון בזרע וראוי להיות אחרון ויצא ראשון אדמוני שהוא הי' ראוי להיות תקונו של אד"הר לזה השיב כדי שיהי' אדמוני שגלגולו דוד שהוא (שמואל א יז) אדמוני עם יפה עינים על אינון ע' שנה שנתן לו אד"הר מאלף דילי' ז"ס עין יפה עינים לתקן עין דלעילא ואחר כן יצא אחיו השני וידו אוחזת בעקב עשו יד הוא סוד דוד מנגן ביד לתקן קילקול עקב של נחש הנושך עקבי סוס ועז"א דוד (תהלים קיט) הוריני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב (שם יט) בשמרם עקב של עשו הנק' רב וכשראה יעקב שעשו הוא הבכור קנה טיפה קדמאה מעשו שראה שיהי' דוד נפל ולא יהי' לו גם יום א' במקום חיותו ז"ש (שם קלט) ימים יוצרו ולא אחד בהם לכן אמר מכרה לי כיום את בכורתך לי ר"ל אותה הבכורה שיש לעשו שהוא אדמוני ולדוד אין לו גם יום א' בזה העולם מכור לי אותה הבכורה וכן נקרא דוד בכור כמ"ש (שם פט) אף אני בכור אתנהו מאחר שראה יעקב שיצחק הוא חשך ואינו נותן כלום לדוד משנותיו כמ"ש בזוהר. או ענין שהיה דוד אדמוני עם יפה עינים שם בן ד' יש בו כ"ד עיינין בס' הבריאה לא"הר כל עין בג' תגין והם סוד ב"ד של כ"ג שהשכינה חופפת ומחופה עליהם הרי כ"ד עיינין וע"ב תגין לקביל ע' סנהדרין ונשיא עליהם בדיינין הרי ע"ב. הרי מנין יפ"ה עינים ולכן נקראו הסנהדרין עיני העדה לפי שאינון מן עיינין דלעילא ע"א ז"ש והוא אדמוני עם יפ"ה עינים והשכינה לכלם ז"ש וטוב רואי על השכינה וכמו שיש בקדושה (ישעיה כח) קו לקו צו לצו כי מנין כלם ע"ב וכ"ג ושכינה על גביהם עולה למנין צו כמנין צ"ו חלונות שהיה במקדש מנין אל אדוני הוא סוד (ד"ה ב טז) עיני ה' משוטטת בכל הארץ כמו כן בקליפה לעומת זה (ירמיה ט) עלה המות בחלונינו וסימן מח"ה המן מאדים חלבנה כל א' עולה צ"ה שהוא מלובש ג"כ ברתיכה דיליה עיין כ"ז בספר מגלה עמוקות הנדפס באופן קצ"א באריכות:

ויקרא לבנו ליוסף כשראה יעקב שתלת קטרין אלו היה ביחד שבאו אליו אברהם מימין ויצחק משמאל ושכינה על גביהם והיתה מרכבה חסירה רגל ד' קרא ליוסף שהוא תשלום המרכבה בזה הפעם כדי שתהא המרכבה שלימה או שקרא יעקב ליוסף כי עיקר לידת יעקב היה לתקן אות ברית קודש לתקן עריות ז"ש אלה תולדות יעקב הוא עבור תיקון ברית קודש שהוא יוסף ז"ס ויאב"ק איש עמו שהעלו אב"ק לתקן א"ות ב"רית ק"דש ונשאר יעקב צולע על יריכו לכן שלח עתה יעקב ליוסף ואמר לו שים נא ידך תחת יריכי ר"ל שאתה הוא תיקון ירך שלי שהיה הוא צולע עליו שקשה למה צוה לשום ידו תחת יריכו הלא לא שייך כאן טעם של אברהם שהוא מצוה ראשונה שבאה לו במכאוב כמ"ש רש"י ובזוהר מקשה ג"כ ותירץ. וכמו שארז"ל שנקרא רבינו הקדוש על שלא הכניס ידו למטה מטבורו ז"ש ליוסף שים נא ידך אין נא אלא עתה ישים הוא ידו תחת יריכו וכל ימיו לא הכניס יעקב הקדוש את ידו לכן תיקן עקב ברכת אתה קדוש ובכ"מ שאתה מוצא קדושה תה מוצא גדר ערוה ויעקב תיקן עריות ולפי שרבינו הקדוש הוא ניצוצו נקרא ג"כ קדוש (בירושלמי) לכן קרא רבינו הקדוש על עצמו ויחי יהודה בציפורי י"ז שנה שתיקן ג"כ טוב כמו יעקב (כתובות דף קיא) שהוא ידע ענין ביאתו העולם, וזקף עשר אצבעות למעלה שלא פגם בבריתו כדאמר על יוסף ויפוזו זרועי ידיו דאינון י' ניצוצין בכל דור ובאותו דור תיקן רבי אילין י' ניצוצין והחזיר עטרה ליושנה ז"ש שים נא ידך לתקן. גם קרא יעקב ליוסף שבא לתקן תיקון של אד"הר כי הוא תיקון שלישי שלו וראה שגלגולו של אד"הר הוא דוד המלך שנתן לו אד"הר ע' שנה כמ"ש דוד (תהלים צב) כי שמחתני י"י בפעלך ר"ל על אד"הר שנברא בפועל כפיו ואיתא בזוהר רות אלו נתן אדם הראשון ק' שנה לדוד הוי תיקן מנרתא בשרגא כולו ע"ש. ואיתא בזוהר שאבות העולם נתנו לדוד ע' שנה שלו לדעתי ז"ס (שם לט) גר. אנכי עמך תושב ככל אבותי ככ"ל בגי' ע' ר"ל הע' שנה באו לי מן האבות ר"ל אני בעצמי גר בזה העולם רק כל ענייני היה שאנכי אהיה עמך במחיצתך לעילא ולא לבא לזה העולם כלל רק ביאתי בזה העולם ככל אבותי שנתנו לי אבות בא"הר גלגול קדמא' כמ"ש דוד (שם קלט) גלמי ראו עיניך שהיה דוד מוטל גולם ועל ספרך כולם יכתבו שכל הדורות היה כתובין לפניו כמ"ש (בראשית ה) ז"ה ספר תולדות האדם מלמד שהראה הקב"ה לו כל הדורות (ישעיה מא) קורא הדורות מראש והנה (תהלים קלט) ימים יצרו ולא אחד בהם שלא היה לו לחיות אף יום אחד ואותה הבכורה אמר יעקב לעשו מכרה לי כיום בכורתך לי על בכורתו שהיה ראוי להיות גלגולו של אד"הר בסוד דוד"י וכבר תיקנה (יהושע יד) האדם הגדול בענקים זה אברהם כשראה ג' אנשים נצבים עליו ר"ל על אד"הר שיש לו ג' גלגולים ד"וד משי"ח ואל הבקר רץ זה בכור שור דאתמר גבי יוסף שנתן לו ל"ז שנה משנותיו כי ראוי היה יוסף לחיות קמ"ז שנה לקבל כ"ח סט"ן כאשר חי יעקב רק שהוצרך ליתן לדוד מנין הב"ל בנו של אד"הר תחת אשר הרגו קין שהוא סטרא דר"ע יניקהו של עשו ויעקב הוא יונק מן טוב ולכן קרא ליוסף (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב לתקן כסא דוד שהוא (שמואל ה טז) טוב רואי ז"ס נאמר במסורה ב"פ ויקרבו ימי ישראל למות ובהפטורה דיומא (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות לפי שקרבו ימי דוד למות ודוד הוא גלגול אדה"ר לכן קרא עתה יעקב לבניו ליתן לו משנותיו ז"ס וישתחו ישראל וישב על ראש המט"ה בגי' אד"ם ד"וד ונתן לו עתה הבכורה ליוסף לקיים קרא (תהלים פט) ואני בכור אתנהו ז"ש ועשית עמדי חסד ואמת ולא אמר ועשית עמי רק עמדי ר"ל עם דוד כי דוד הוא דור י"ד מן אברהם ז"ס (שמואל א טז) ויהי דוד מנגן בידו וז"ס (שמות יז) כי י"ד הוא דוד על כס י"ה ימים יצרו ול"א אח"ד בה"ם ס"ת אד"ם שראה אדם כי לא יהיה ימים לדוד שהוא תיקון שלו ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף במסורה ויקרבו ימי דוד למות שימי דוד באים מן יעקב ויוסף יעקב נתן לו ל"ג שנים שהיה לו לחיות ק"פ וחי קמ"ז ויוסף היה לו לחיות קמ"ז וחי ק"י ונתן לו ל"ז שנים מנין ע' שנים הניחו לדוד ש"ים נ"א י"דך ר"ת שי"ן רזא דג' אבהן ויוסף הוא רגל רביעי גם נתקיים ביוסף (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויהי י"י אתו:

בכור מות. שר המות כמו (תהילים פ״ט:כ״ח) אני בכור אתנהו:

בכור שורו. יֵשׁ בְכוֹר שֶׁהוּא לְשׁוֹן גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהילים פ"ט), וְכֵן "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד') — מֶלֶךְ הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְהוּא יְהוֹשֻׁעַ שֶׁכֹּחוֹ קָשֶׁה כְּשׁוֹר לִכְבֹּשׁ כַּמָּה מְלָכִים:

בני בכרי. לְשׁוֹן גְּדֻלָּה; כְּמוֹ: "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פ"ט), זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּבָּ"ה עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו (בראשית רבה ס"ג):