פרשנות מצטטת על תהילים פ:ט

אחר כך אמר חטאו משקה מלך מצרים והאופה. בענין שתבא רפואה לצדיק על ידם. ואמר לאדוניהם למלך מצרים לומר שחטאו בשני פנים. הא' מצד היות אדוניהם שעשה עמהם טובות שלא היו ראוים להם לתת חייו בידם כי אולי היו קטני הערך. והב' שחטאו מצד היות מלך מצרים מלך גדול. וז"ש ויקצוף פרעה על שני סריסיו. ולא אמר שני הסריסים אלא שני סריסיו. שהוא עשאם סריסים אע"פ שלא היו ראוים. וכן שהיו סריסיו המיוחדים בנאמנות חיי המלך. ואם היו ממונים על דבר אחר לא היה חטאם גדול. אבל היו שר המשקים ושר האופים. ומאכל המלך ויין משתיו צריך שמירה רבה כמוזכר בסריסי אחשורוש ובסריסי אלסכנדרוס מוקדון. ויחלמו חלום בהיותם אסורים בבית הסוהר בענין שבא החלום ברוב ענין. ולכן חלם שר המשקים והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגים. להורות על שלשה ימים אחר שראה תכיפות הדברים כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים בבת אחת. לכן אמר בעוד ג' ימים ישא פרעה את ראשך. יפקוד או יסלח חיוב ראשך. ולפי שראה יוסף שהיה החלום טוב. אמר איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא לבשר גאולתם של ישראל. כדכתיב גפן ממצרים תסיע ומעלתם של ישראל בתורה נביאים וכתובים כנגד שלשה שריגים וכנגד כהנים לוים וישראלים. כמוזכר במקומו במסכת חולין. וכן רמוז בסתרי התורה שראתה עינו של שר המשקים עניינים גדולים בעתיד. ולכן הזכירו ד' כוסות בפרשה זו כנגד ד' כוסות שעתיד פרעה לשתות. וכנגד ד' לשונות של גאולה שכתוב בגלות מצרים. ולקחתי וגאלתי והוצאתי והבאתי. וכנגד זה אנו עושים ארבעה כוסות בליל פסח. וכוס חמישי לא הוזכר. ולדעת האומר כוס חמישי. הוא סומך על כוס האחרון של הפרשה. ויתן את הכוס על כף פרעה והוא הכוס הנזכר. וכן רמז בדבריו ארבעה גליות שעתידות לעבור על ישראל כנגד ארבעה כוסות. וכוס ה' לא הוזכר דכתיב ועיניתיך לא אענך עוד. והנה גפן לפני הוא גלות מצרים שהיה סמוך לפניו. ובגפן ג' שריגים משה ואהרן ומרים. וכוס פרעה בידי הוא גלות בבל. ואקח את הענבים הנותרים ואשחט אותם אל כוס פרעה. זה גלות מדי בימי המן ששחטו הענבים בשתיית המלך והמן. וכן שחטו הענבים ישראל מיין נסיכם. ואתן את הכוס על כף פרעה זה גלות יון. ונתת כוס פרעה בידו זה גלות אדום דכתיב גם עליך תעבור כוס. ואז ישובו ישראל כמשפטם הראשון כדכתיב חדש ימינו כקדם. ואז יתקיים פורה דרכתי לבדי וגומר. ולפי שכל אלו הבשורות בפיו פתר לו לטוב ואמר לו כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך אחר שאני כלול בחלומך בכלל הגפן. וזה כשתראה פתרון חלומי שנתקיים לטוב. וזהו כאשר ייטב לך אחר שאני המבשר. ועשית נא עמדי חסד ואיני שואל ממך דבר אלא הזכירה. וזהו והזכרתני אל פרעה לפי שאיני יכול לצאת בלי מאמר אחר שאני אסור במקום אסירי המלך. ואיני שואל ממך דבר גדול אלא והוצאתני מן הבית הזה ולא מן הבור. כי אתה רואה בעיניך שאיני אסור בבית האסורין אלא פקיד וממונה עליהם. והטעם כי גנוב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה בפועל ממה שדברו עלי כי שמו אותי מתחלה בבור. ורמז באומרו כי גנוב גנבתי שלא יחשוב שהוא היה מן המכשפים והקוסמים ובחכמת הכישוף פתר חלומו. שאינו כן אלא גונבתי מארץ העברים זכה וברה מגדלת חכמים. ואוירא דארעא דישראל מחכים. וכן עם העברים עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה הוא וביניהם נתגדלתי וקניתי חכמה. ולא תאמר שאע"פ שאני חכם ונבון. מעשי אינם הגונים. כי גם פה לא עשיתי מאומה ממה שהעלילו עלי:

אֲבָל מוֹאָב, דְּהַיְינוּ כְּלַל הַהֲמוֹן עָם, לֹא הִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶּׁעָבַר, כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא, וְלֹא פָחֲדוּ כִּי אִם מִן הַהוֹוֶה, מַה שֶּׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם עַם רַב וְעָצוּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״. וְהָיָה הַהֲמוֹן עָם שֶׁל מוֹאָב יְרֵאִים מִפְּנֵי שְׁתֵּי כִּתּוֹת, וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי מִפְּנֵי הָעֵרֶב רַב הָיוּ יְרֵאִים מֵחֲמַת רִבּוּיָם, כִּי אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהָעֵרֶב רַב הָיָה פַּעֲמַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם כִּי רַב הוּא״, קָרָא הָעֵרֶב רַב בְּשֵׁם ״הָעָם״, כִּי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, ״כִּי רַב הוּא״, כִּי רַבִּים הֵמָּה בֶּאֱמֶת. אֲבָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל כָּךְ רַבִּים, לֹא יָרְאוּ מֵהֶם מִצַּד רִבּוּיָם. אָמְנָם מִצַּד אַחֵר הָיָה מוֹרַא יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּרָשַׁת שְׁמוֹת (שמות א יב) עַל ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ כְּקוֹצִים בְּעֵינֵיהֶם, דְּאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מַהוּ ״מִפְּנֵי״, אֶלָּא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא, שֶׁהַמִּצְרִים הִמְשִׁילוּ אֶת עַצְמָם לְקוֹצִים בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ ט-י): ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא אָרֶץ״. כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה רוֹצֶה לִטַּע כֶּרֶם בְּשָׂדֶה מְלֵאָה קוֹצִים, אָז הוּא עוֹקֵר הַקּוֹצִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ וּמַשְׁלִיכָם זְרֵה הָלְאָה כְּדֵי לִטַּע בִּמְקוֹמָם הַגֶּפֶן. כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִים יְרֵאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְטוּעִים בָּאָרֶץ כְּגֶפֶן, וְהֵמָּה יַעֲלוּ מִן הָאָרֶץ כְּקוֹץ מוּנָד כֻּלָּהֶם (שמואל ב כג ו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (שמות א י), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ וְכוּ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵמָּה יִנָּעֲרוּ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְגֶפֶן. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים פֶּן יִהְיֶה מוֹאָב כְּקוֹץ מֻשְׁלָךְ מִן הָאָרֶץ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַגֶּפֶן אֲשֶׁר הֵסִיעַ ה׳ מִמִּצְרַיִם לְגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְלִטָּעֵם שָׁמָּה. לְכָךְ אָמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי יִשְׂרָאֵל סָבָא אֵינֶנּוּ, כִּי כְּבָר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וּבָנָיו יָבֹאוּ שָׁמָּה, אֲבָל לֹא הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרָא בְשֵׁם ״הָעָם״, כִּי מַה גְּבַר מִגֻּבְרִין (סנהדרין סה:), וּמַה יִּתְרוֹן לְעֵרֶב רַב עַל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁיְּגָרֵשׁ מִפְּנֵיהֶם גּוֹיִם וְיִטַּע אוֹתָם בִּמְקוֹמָם, אִם לֹא אַגַּב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

בהאי זמנא עד לא כתיב: ר"ל בהאי זמנא ביה"כ שאמר בתשעה לחדש שאז ותוצא הארץ דשא כו' כמ"ש למטה אז אד' יה"ו אתה החלות כו' כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ה ע"ב ורזא דמל' הכי הוא כו' עד דא פרט' ודא קיומא והענין בקיצור כי אקי"ק אשר אקי"ק אקי"ק השלישי ו הוי"ה הכל הוא דרגא דז"א שבו מנהיג העולם והוא שמו של א"ס וע"י מתגלה וכל הדרגין שקודם לו הכל דרגין אליו שיתגלה שעיקר הכוונה של א"ס הוא שיתגלה שמו בעולם וזה כוונת בריאת העולם ולכן נחית מדרגא לדרגא גילוי אחר גילוי עד ז"א ושם נתגלה כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד') כידוע. ולכן שם של ז"א הוא עיקר השם המיוחד וכל השמות שקודמין לו אקי"ק ושאר השמות הן טפלין לו אע"פ שהן גבוהין יותר ממנו. והענין כי כל מה שיותר נעלם אין לו שם עד שא"ס אין לו רמז לא בהרהור ולא במחשבה וכל מה שמתחיל להתגלות יותר קונה לו שם יותר כי השם הוא הגילוי וכל השמות עד ז"א הם אינן שמות בעצמן רק על ז"א שיתגלה שכאן רמז קצת על גילויו כמ"ש במאמר הנ"ל ואינן שם העצם אלא בז"א ששם השם בעצמו מתגלה. וכן השמות מורין כן אקי"ק שאהיה אח"כ ולא עכשיו והוי"ה הוא יהיה בהוה כי יהיה לשון הוה כמו ככה יעשה איוב (איוב א') ונתחלף הי' לו' הואיל ונעשה מפעולה שם כמו מן חיה חוה כי היא אם כל חי. וכל השמות הוא בז"א ששם הוא גילויו וזהו כוונתו וכל השמות שקודם הוא ששם מורה שיתגלה וכל מה שמתגלה יותר הוא יותר גדול כמו האדם הגשמי בתחלה הוא במוח האב סתים מאד ואינו אלא טפה כלול במוח ואח"כ בשעת הזיווג אז יוצא הטפה והוא יותר גלוי ואח"כ מצטייר בבטן אמו ונעשה שם אדם שלם ועדיין הוא בבטן אמו ובטל לאמו ואח"כ מתחיל לצאת ראשו ורובו עד שיוצא כלו ואח"כ יוצא כלו. וכן כאן בתחלה סתום במוח אבא ולכן אבא הוא שרותא כמ"ש באדרא זוטא שהוא שרותא להוליד את ז"א ולכן מתחיל בו י' של השם והוא בסתימו והחכמה מאין תמצא לא ידע כו' (איוב כ"ח) שהגילוי הוא בז"א ושם הוא סתום מאד. ואח"כ בזיווג יוצא הטפה. ואח"כ מצטייר בבטן אמו. וכנגד אלו הג' בחינות אמר אקי"ק. אשר. אקי"ק. ואח"כ מתחיל להוליד והוא אקי"ק הג' כמ"ש במאמר הזה לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אקי"ק כלומר השתא יפוק ויתתקן כלא כו'. ואחר שיצא ונתגלה הוא נקרא הוי"ה. ולכן באמא קצת גילוי כידוע הוא כמו אשה מעוברת שיודעין שתלד אבל באביו אין שום גילוי כלל שילד. וזהו שם המיוחד ר"ל גילוי מציאת א"ס שנתגלה בז"א. ושם אדני במלכות הוא על הנהגתו בתחתונים ולכן היא ראש לשועלים וע"י מנהיג בתחתונים. וכבר אמרנו שבט' ימים שבין ר"ה ליה"כ הוא עיבור ז"א ואז נאמר תדשא הארץ. וביה"כ הוא הלידה ותוצא הארץ כמ"ש למטה ואז אתה החלות כו' כמש"ל שארי לאולדא כו' השתא יפוק כו' כנ"ל: וידוע ששמא שלים הוא הוי"ה אלקים כמ"ש בזוהר ובאדרא רבא והוא בשני פנים או ז"א באמא כשיוצא ממנה שלכן בינה הוי"ה בניקוד אלקים שהיא הוי"ה בעצמה רחמים ויוצא ממנה ז"א שנקרא אלקים כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב אלקים הבין דרכה דא עדן דלתתא דידע ז"א כו' וכמ"ש למטה שבו דינים כמ"ש לקמן ובאדרא רבא ואדרא זוטא ולכן בינה נקוד בנקודת אלקים ע"ש דינין דמתערין מינה ז"א כמ"ש בפ' א"מ דף ס"ה ע"א ע"ש. והשני כשמתיישב ז"א בא"א ומלבישו אז נקרא ה' אלקים ה' א"א אלקים ז"א כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וייצר ה' אלקים את האדם כו' רזא דעתיקא ורזא דז"א תרין שמהן דאתקרי שם מלא ה' אלקים ודא הוא רזא דתרין יודין דוייצר כו' תקונא דשמא כו' ע"ש. וז"ש הויה שלים בסטרוי אע"פ שאין שם מלא בפירוש מ"מ בסטרוי הוא שמא מלא כתוב בהוי"ה ונקוד באלקים וזהו בסטרוי דאין שם דינין בבינה רק דינין מסטרהא נפקין ולכן אלקים לא כתוב בפירוש רק בסטרהא ר"ל בנקודות ומ"מ הוא שלים כמ"ש בפ' א"מ שם א"ל הא תנינן אלקים בכל אתר כו' הוי"ה דאית אתר כו' בגין אדני הוי"ה אמא כו' ת"ח כלהו נטיען כו' אקרי רחמי בלחודהא הא מסטרהא דינין מתערין ובג"כ כתיב ברחמי ונקו' בדינא אתוון ברחמי ואתנגיד דינא בסטרהא וכן בפרשת ויקרא דף י' ע"ב ע"ש. וז"ש (את גדלך) זו רחמים (ואת ידך החזקה) זו מדה"ד כידוע. ומ"מ אינו שלים לכל סטר עד דאתיישב בע"ק שאז נאמר ויטע ה' אלקים גן בעדן כמ"ש למטה דאז אתנטע שמא שלים כמ"ש לקמן פ"ג דאתעקר משמא שלים ואשתיל בשמא שלים ר"ל אתעקר ביציאתו מאמו דאז הוא שמא שלים ולא לכל סטר ואשתיל בשמא שלים בע"ק שאז שלים לגמרי: והוא ביציאתן ממצרים אז אתעקר משמא שלים ולא לכל סטר עד ביאתן לארץ כמ"ש תביאמו ותטעמו (שמות ט"ו) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה (תהלים פ') וכן המקדש לא אתנטע עד ביאתן לארץ. וכן שמא דקב"ה כמ"ש (מלכים ב' כ"א) לשום את שמי שם לעולם והכל א' וכולם נתעקרו ממצרים וניטעו בא"י והכל בפסוק אחד תביאמו ותטעמו. מכון לשבתך. מקדש אדני כו'. וז"ש אד' הוי"ה בניקוד אלקים אתה החלות במצרים אעברה נא כו' ואמר והכא ברחישותא כו' ר"ל כאן תדשא הארץ שהוא הזריעה זרע של אבא בגו אמא ובו אין ניכר כנ"ל עדיין אין השמא שלים כי עדיין ז"א אינו ניכר כמש"ל וז"ש יהי לא כתיב שיהי מורה על שמא שלים כמ"ש למטה וכאן שלא שלים לכן כ' תדשא תרחיש עיבור ולא כתיב בו יהי:

ובגפן - ישראל נמשלו לגפן דכתיב גפן ממצרים תסיע (תהלים פ):