יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃
עץ יוסף
שבית שבי לקחת מתנות באדם אלו הלכות. כן צריך לומר (אות אמת). ולפי הדרשות הנזכרים לעיל יתפרש סיפיה דקרא נתן את הכרם לנוטרים, שהמלאכים אמרו להקדוש ברוך הוא שיתן להם התורה ללמוד ולעשות אותה, אבל הקדוש ברוך הוא נתן את הכרם לנוטרים היינו למי שאפשר להם לשמור אותה, ולא נתן למלאכים כי הם אי אפשר לעשותו כנזכר לעיל (הגר"א). ואמר איש יביא בפריו אלף כסף, שלכל אחד מהצדיקים מוסרים לו כפי מעשיו אלף מלאכים כמה דאת אמר (תהלים צא, ז) יפול מצדך אלף, וכמו שאמרו בתנחומא סדר ויצא (סימן ג), ועיין במדבר רבה פי"ב (סימן ג):
רבנו בחיי
לא יחרץ כלב לשונו. על דרך הפשט דמה מכת בכורות לכלב ללמד שבשעה שהנזק מצוי לבני אדם הצדיקים נצולים ממנו כענין שכתוב (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך.
רש"י
עליך יפול - לעוה"ב. יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח) יפול מצדך אלף (תהילים צ״א:ז׳):