פרשנות מצטטת על תהילים צא:טו

שיר המעלות בשוב ה׳ והוא ג״כ נאמ׳ על ענין הגלות ואמר בשוב פעל יוצא כמו בהשיב ה׳ וי״מ בו לשון הנחה כמו בשובה ונחת תושעון (ישע׳ ל) וכן יפרשו באמרו ושב ה׳ אלקיך את שבותך (דברים ל ג) וכן שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו). ולי נראה לפרש מלשון שיבה ובודד והמשל כי בהיות ישראל בגלות שמו של הב״ה אינו מתיחד בפי הבריות כראוי וכמו שדרשו רז״ל בפסוק בכל צרתם לו צר (ישע׳ סג ט) וכן הושיעה ימינך (תה׳ ס וקח) וכן עמו אנכי בצרה (שם צא) ולפי זה את כמו עם. ואמ׳ היינו כחולמים ופי׳ אז כשיגיע אותה העת יהיו צרות הגלות בעינינו כחלום ולא נחשבם כלל. וי״מ שהפלא יהיה אז גדול עד שכל אדם ידמה בעיניו כאלו אינו אלא חלום ויש לפרשו על שלא נתיאש מן הישועה אבל דעתנו ולבנו עליה תמיד ואמ׳ שבעודנו בגלות אנחנו כחולמים ענין הגאולה כלומ׳ שלבנו ודעתנו עליה עד שמרוב השתקע דמיוננו עליה אנחנו חולמים ענינה.

ברוך המקום ד' פעמים ברוך סידר בעל ההגדה נגד ד' חלקי הגדה המרומז בפתיחה למעלה בארבע כוסות חלק (א) על השעבוד כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה וסידר הלשון ברוך המקום כי מלא כל הארץ כבודו והי' עמנו בגלות ע"ד עמו אני בצרה (ב) ברוך הוא על החירות (ג) ברוך שנתן תורה לעמו ישראל על עשיית המצות מצה מרור אפיקומן (ד) ברוך הוא על אמירת הלל. (הבן חכם שואל ואומר מה העדות והחקים ומשפטים אשר צוה י"א אתכם. שמעתי מאא"ז מהרא"נ שייער ז"ל אף שאמר בלשון אתכם מ"מ זה הבן לא כפר בעיקר כמו הרשע שאמר מה העבודה זאת לכם כלור לכם ולא לו וזה אע"פ שאמר בלשון אתכם מ"מ הכניס עצמו אל הכלל באמרו ד' אלקינו ודקדק בלשונו שלא אמר אותנו כי הוא לא היה שם בשעת הציווי: עכ"ל.

בעשותן. על שם (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, אבל האות אמת גרס אם בגופן, ונוסח אחר אם בנפשותן היו שולטין כל שכן בנשותיהון:

מתוך הסנה. וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא טו):