פרשנות מצטטת על תהילים צא:יד

וע"ד הקבלה שפתים ישק משיב דברים נכוחים, קרא דברי החכמה דברי נכוחים כענין שכתוב (שם ח) כלם נכוחים למבין, ולשון ישק לפי שהנשיקה דבקות גופני בא המשל על דבקות שכלי כלשון (שיר השירים א׳:ב׳) ישקנו מנשיקות פיהו ומלת שפתים מלשון שפת הנהר שענינו גבול. ובאור הכתוב כי החכם המתבונן בעקרי החכמה העליונה שאין מחשבתו נפרדת ממנה לעולם והוא המשיב בה לכל שואל דברים נכוחים שפתים ישק, הלא הוא בסוף דבק בגבולי החכמה ההיא, ומעלת הדבקות הזה היא מיתת נשיקה שהוא הדבקות בשם הנכבד, והיא מעלת החשק שהזכיר דוד ע"ה (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו, והצדיק הזוכה אל המעלה הזאת אין מיתתן על ידי הכח המשחית כשאר בני העולם. והנה משה ואהרן ומרים זכו אליה, שהזכיר בהם הכתוב (במדבר ל״ג:א׳) על פי ה', והיא מיתת נשיקה, אבל במרים לא נאמר על פי ה' כי אינו דרך כבוד של מעלה, ואמר ר' אליעזר מרים נמי בנשיקה מתה דאתיא שם שם ממשה, ומפני מה לא נאמר על פי, שגנאי הדבר לומר וכו'. וכן באבות העולם שכתוב בהם בכל מכל כל. גם רבינו הקדוש ז"ל זכה אליה לפי שברור הדבר מתוך שנתעלה בהשגת החכמה לא היתה מיתתו על ידי המלאך המשחית, ודרשו רז"ל בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר, רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה שלי, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי, יצתה בת קול ואמרה יבא שלום ינוח על משכבו. ואמרו בירושלמי כד דמך ר' יהודה נשיאה הכריז ר' ינאי אין כהונה היום, וטעם הדבר מפני שהכהנים מוזהרין על טומאת המת לפי שהם משרתי עליון מקודשים לעבודתו, וכיון שמיתתו היתה שלא ע"י הכח המשחית אלא ע"י שכינה לא היתה שם טומאה. ולכך הכריז ר' ינאי אין כהונה היום, לפי שהכהנים נתעסקו בקבורתו ונסתלקה מעליהם תורת כהונה היום, אבל שאר בני העולם שמיתתן ע"י הכח המשחית שהוא סבת טומאת המת הנה הכהנים מוזהרין מזה שלא יטמאו, וזהו שכתוב.

למקום. הגם כי פשוטו ר"ל להקב"ה, שהוא מקומו של עולם, מ"מ י"ל דרמז לנו התנא בלשון זה, דצריך לכוין למקום הראוי לעבור אותה תפלה, ולזה היו מכינים עצמם החסידים הראשונים, דאע"ג דכל התפלות עולות בקנה אחת בכלל, מ"מ דרך עלייתם בפרט, הם דרך כלים מכלים שונים, והאדם התועה מדרך השכל במחשבתו, בקהל רפאים תנוח תפלתו, ולא תעלה מעלה לפני כסא כבודו, ולכן לא יהיה נענה. והיינו מאי דאמור רבנן מפני מה ישראל צועקים ואינם נענים, מפני שאינם יודעים להתפלל בשם. כדאיתא במדרש על פסוק (תהלים צא, יד. ובמד' תהלים שם) אשגבהו כי ידע שמי, וכתיב בתריה (פסוק טו) יקראני ואענהו. ואף כי הרשות ביד ה' לשדד המערכות, מ"מ אינו רוצה לאבד עולמו, לשנות סדרי בראשית, אשר בסדר ההוא סדרם לקיים עולמו, מפני השוטים (עי' ע"ז פ"ד מ"ז) הרחוקים מאור תורתו, החוננת לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, להבין ולהשכיל המדרגות העליונות, אשר על פי דרכם תעבור תפלתו למקום הראוי לה להתקבל ברצון, ויפיק רצונו:

וְאוּלַי כִּי נִתְכַּוֵּן בִּשְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה ״וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳, שֶׁיְּגַלֶּה ה׳ שְׁמוֹ וְסוֹדוֹ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בּוֹ נִפְלָאוֹת, כִּי שֵׁם הַמְפֹרָשׁ יַפְלִיא עֲשׂוֹת וּבְאֶמְצָעוּתוֹ יִקְנֶה כָּל הַקִּנְיָנִים, בֵּין מַעֲלוֹת הַמֻּרְגָּשׁוֹת בֵּין מַעֲלוֹת הָאֹשֶׁר וְהַחָכְמָה, וְיַשְׁלִים עַצְמוֹ לִהְיוֹת רָאוּי לִנְבוּאָה בְּסוֹד (תהלים צא:יד) ״אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי״. גַּם יַפְלִיא בְּעֵינֵיהֶם נִפְלָאוֹת מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם. וּבִתְשׁוּבַת ה׳ אֵלָיו אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ סוֹדֵי הַשֵּׁם וּסְגֻלּוֹתָיו וְנִפְלָאוֹת אֲשֶׁר יַפְלִיא בָּהֶם, לָזֶה חָזַר וְטָעַן ״וְהֵן״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.