פרשנות מצטטת על תהילים צב:ג

בין ברכה הראשונה – היא ברכת "יוצר המאורות" שהוזכרה בפרק הקודם, לשנייה – היא ברכת "אהבה רבה" שגם היא הוזכרה בפרק הקודם, ובין שנייה לשמע – הקטע המתחיל בפסוק "שמע ישראל...", ובין שמע לוהיה אם שמוע – "שמע" בהקשר זה כולל כמובן גם את הפִסקה "ואהבת את ה' אלוקיך...", בין והיה אם שמוע לויאמר – "ויאמר" היא פרשת ציצית, בין ויאמר לאמת ויציב – "אמת ויציב" היא פתיחת הברכה הראשונה שלאחר קריאת שמע. כיום נהוג לומר בערב ברכה-תפילה שונה במקצת המתחילה ב"אמת ואמונה". בספרות התנאית והארץ-ישראלית נזכרת רק תפילת "אמת ויציב"¹⁰משנה, תמיד פ"ה מ"א; תוס', ברכות פ"ג ה"ו; מדרש תהילים, פ"ו א ועוד. , ובנוסח זה נדון להלן. הנוסח "אמת ואמונה", כנוסח הנאמר בלילה במקום "אמת ויציב", מופיע בתלמוד הבבלי פעם אחת¹¹בבלי, יב ע"א; ילקוט שמעוני, תהילים תתמג, וזאת על בסיס הפסוק "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהילים צב ג). זו כמובן דרשה בלבד. המגמה הייתה להפריד בין נוסח הבוקר לנוסח הערב, זאת כנגד המגמה הארץ-ישראלית לקרב את נוסחי התפילה של הבוקר והערב, בבחינת "שיהיו שניהם שווים" (בירושלמי [פ"א ה"ד, ג ע"ג] מובא "שתהא הגיית היום והלילה שוין"; מדרש תהילים פ"ו א, כט ע"א-ע"ב). . הוא מופיע רק בבבלי, ומשם בספרות הגאונים (סדר רב עמרם גאון, סדור רב סעדיה ועוד).

שתים לפניה. לשון הר"ב יוצר אור ואהבה, ע"כ. ובשתים שלפניה דערבית כתב, מעריב ערבים ואהבת עולם, ע"כ. ואין לטעות ולומר דבשחרית מספקא ליה אי אמרינן אהבה רבה או אהבת עולם, ומשום הכי לא פירש דבריו, ובערבית פסיקא ליה. דלפי דברי התוספות שכתב על הא דאיתא בש"ס (דף יא: ושם ד"ה ורבנן אמרי) תניא נמי הכי אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה, ורבנן אמרי אהבת עולם וכו'. הלכך תקינו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם, עכ"ל. משמע דבין אדשחרית בין אדערבית פליגי. דאי לא פליגי אלא אדשחרית, ודערבית כ"ע סל"הו אהבת עולם, מה הועילו בתקנתם, הלא בשחרית דבו פליגי באמרם אהבה רבה לא עבדינן אלא כחד מינייהו, ואין תקנת ערבית הפך לדשחרית מועלת לאידך דבה כ"ע מודו, אלא ודאי דבתרויהו פליגי, ומ"ש הר"ב בדשחרית אהבה לבד, ובדערבית אהבת עולם, הוא משום דס"ל כבעלי התוספות, ואהבה הוא מופרד מרבה ומשום הכי לא הוצרך לומר רבה, ואהבת הוא סמוך לעולם ומשום הכי הוצרך לומר אף עולם. ומ"מ אחר הדקדוק היטב מצאנו וראינו שאין הלכה כפסק זה מכמה טעמים, חדא דרבנן אינון אמרי אהבת עולם והלכה כרבים, והמקרא שהביאו ראיה לדבריהם מסייע להו דכתיב (ירמיה לא, ב) אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, ומאותו הפסוק עצמו יש לדייק נגד התוספות ולומר בשחרית אהבת עולם, שהרי כתיב בו על כן משכתיך חסד, וכתיב (תהלים צב, ג) להגיד בבקר חסדך. ואע"ג דבש"ס התם (דף יא:) גרסינן אח"כ באותו ענין דאמר להם הממונה, כמה פעמים אהבה רבה, אין לתמוה שהרי רב יהודה אמר שמואל הוא דאמר הכי בריש שמעתין, והוא הוא דשקיל וטרי בסיפא דשמעתין, ועל דבריו קא שקלו וטרו. ומדאמרינן אהבת עולם בשחרית, כ"ש דאמרינן הכי בערבית ולא אהבה רבה, שהרי על דרך האמת אהבה רבה היא במדרגה יותר עליונה מאהבת עולם, וק"ש דערבית היא במדרגה תחתונה יותר מק"ש דשחרית. ועוד לפי פשטא דתלמודא פלוגתייהו לא קאי אלא אשחרית, שהרי הזכיר יוצר אור, והדר אמר ואידך מאי היא, וכל אותה סוגיא לא איירי אלא בברכה שניה שלפניה בשחרית ע"ש, ומזה משמע דבערבית ליכא פלוגתא אלא כ"ע מודו בה דאמרינן אהבת עולם, משום דהיא במדרגה פחותה מדשחרית כמ"ש, א"כ אפוא צ"ל אף בשחרית אהבת עולם, והכי מבואר בזהר (עי' זוהר ויקהל רב: פקודי רס:, אולם עי"ש ואתחנן רסג:) וכן כתוב בכתבי הארי זלה"ה שכך ראוי לומר ולא אהבה רבה. ועיין במ"ש בהקדמתי הנקראת עולם קטן בספרי משנת חסידים, ותמצא טעם נכון על פלוגתא זו וכיוצא בה, מפני מה אנו חייבים לעשות כדברי התנא או האמורא האחד ולא כדברי השני, אע"פי שאלו ואלו דברי אלהים חיים:

כי שם י"י אקרא. בזוהר ר"מ שופטים (שם עה) כי אלקים שופט כ"י כ' מיניה יוד דחושבניה ך' עז"א (הושע יד) שובה ישראל עד י"י אלקיך כ"י כשלה בעונך (אבות פ"ו) שמלכות נקנית בשלשים מעלות ר"ל שם י"י מספרו ד"ו וד' אותיות הוי"ה הרי מספר שלשים הוא שם של י"י ובזוהר שם בן ד' יש בו ד' אותיות ותרין רתיכין י"ה בשמים ו"ה בארץ וחשבונו כפשוטו כ"ו הרי אותיות כבו"ד (תהלים כד) מי הוא זה מלך הכבוד י"י צ"בא א"ות הוא מלך הכבוד סלה כי חשבון שם בן ד' הוא כבוד לכן מתחלה פתח משה בתרין רתיכין האזינו השמים י"ה ותשמע הארץ ו"ה ואח"כ חלק שם בן ד' לד' רוחות יערוף כמטר לקחי מערב וכו' כמ"ש בחזקוני הרי ששה חלקים צירופי השם ז"ש כי שם י"י אקרא ר"ל אלו השני פסוקים הראשונים הם צירופי השם בפסוק חלק לשני מחנות ואח"כ לד' מחנות והוא סוד היחוד אחד שתמליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ועז"א כי שם י"י אקרא ומיחד שמו ית' צריך להאריך בד' של אחד שהוא סוד מלכות שמים ז"ש הבו גודל לאלקינו על ד' רבתי שבאחד התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי ולכן אמר יערוף כמטר לקחי שהענן עולה בחשאי ואח"כ מנטף בקולי קולות כן יחוד שמע הוא בקול רם וברוך בחשאי ולפ"ז האזינו השמים הוא יחוד עלאה ותשמע הארץ יחוד תתאה ז"ש כי שם י"י אקרא נגד יחוד שמע הבו גודל לאלקינו נגד יחוד ברוך שם כבוד ז"ש רז"ל מכאן שעונין ברוך שם כבוד מלכותו והוא סוד גדול כי בכאן נרמז יחוד ברוך שם כבוד במקדש ובגבוליןעונין אמן גדול העונה אמן יותר מן המברך שהוא מזכיר שם אדני בפיו ומחשבתו שם של ההוי"ה אבל העונה אמן מזכיר בפיו שתי שמות ביחד אדנ"י הוי"ה חשבון אמ"ן ז"ש כי שם י"י אקרא אזי כל השומעין מחויבין ליתן גודל לאלקינו ומכוונים ב' שמהן יחד והוא גודל לאלקינו דין ורחמים ביחד ועז"א בנים לא אמ"ן בם שלא מכוונים בעניותם אמן לקשר קושרא דמהימנותא שזו הוא עיקר האמונה (ישעיה כו) שומר אמנים וכתיב אמונים כי עיקר אמונה נתלה בעניית אמן לכן יש לדרוש המקרא והמסורת. גם יש לומר שעל כן כתיב אמונים וקריין אמנים כי מי שהיא עם רבים בצבור יכול להשלים רמ"ח תיבות של ק"ש עם אמן שהוא אומר קודם ק"ש גם בשחרית עם ט"ו ווין של אמת ויציב ועם א' של אמת בגי' אמ"ן ובערבית עם ו' של ואמונה ותרווייהו איתנהו אמנים על אמת ויציב גם ו' של ואמונה ז"ש בנים לא אמון בם קרי וכתיב אמן של אמת ויציב שחרית ו' של אמת ואמונה ערבית (תהלים סא) חסד ואמת מן ינצרוהו שהוא (שם צב) להגיד בבוקר חסדך אמת ויציב ואמונתך בצילות וטעם ו' של ואמונה להשלמת ג' שמות כתבתי בפ' בראשית ע"ש ז"ש (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה ר"ל בבוקר צריך לכוין בט"ו ווין של אמת ויציב שמספרן צ' ויש בו ג' שמות כפי דברי הפליאה תמונת ל' הוא כ"ו ובכל ה' ווין יש ל' הרי ג' למדין ג' שמות (משלי יח) מגדל עז שם י"י למד הוא מגדל פורח באויר יש בו שם י"י ז"ש הלי"י תגמלו זאת ל' גדולה מורה על שם בן ד' בתמונתו ובחשבונו כפל כ"ו הרי בבוקר צריך לכוין ט"ו ווין צדיק ובערב באמונתו ו' של ואמונה אזי יחי"ה כי כל תיבה מחזקת אבר מן האדם ולכן האזינו השמי"ם ואדבר"ה בגימ' תרי"ג ואח"כ הלי"י תגמלו זאת כי גם היא תרי"ג והתורה והאדם: