פרשנות מצטטת על תהילים צב:טז

• ובכל זאת חרה אפו גם על הריעים המתווכחים, שהפילוסוף אין ראוי שיכחיש המוחש גם כן, הגם שיש בתבונה מופת על הפכו. וראוי לו להשתדל למצוא דרך ממוצע, שתסכים התבונה עם החוש, ושיסכים האמת הצפון בטבע השכל עם האמת הגלוי לעיניים, ולא היה להם להרשיע את איוב אשר היה צדיק בכל דרכיו ולא עוולתה בו.

ובאשר בצד אחד ידע התם ההוא בנפשו כי נקי הוא מכל חטא ואשמה ושבאו עליו המכאובים שלא כמשפט על לא חמס בכפו, ובצד אחר עודנו מחזיק בתומתו להאמין אמונת אומן שא"א ליחס להשם ב"ה השלם בתכלית השלימות איזה עול או חסרון ידיעה, יכולת או רצון, ע״כ הכריע בדעתו כי לא ע״י השגחת ה׳ נעשה הדבר הרע הזה, כי ה׳ בלתי משגיח על מעשי בני אדם הפרטיים ולא על גמולם וענשם טובם ורעתם, כי מסר כל זה אל ההנהגה הכללית הסדורה מששת ימי בראשית שהיא הנהגת המערכת, ובכ"ז צדיק וישר ה' ולא נמצא עולתה בו מצד זה, באשר כל מעשי בני אדם הן לצדק הן לרשע המה מוכרחים וקצובים מן המערכת ואינו חפשי במעשיו, וע"כ אין מגיע לו לא שכר ולא עונש על מעשיו הבחיריים, כאשר לא ישלמו שכר או עונש להרחיים המתגלגלים ע״י הנעת המים אם יטחנו קמח או ירוצצו ראש איש הקרב אליהם. עפ"ז יצא אל המערכה ויכונן חציו על יתר לירות נגד אמונת ההשגחה והשכר והעונש בין גופני בין נפשי, ונגד חפשיית הבחירה, בטענות פילוסופיות אדירות ובצורות מכוננות על אדני המחקר והעיון.

קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו את שם קדשי כי את אשי י"י לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש. ע"ד הפשט (צפניה ב) התקוששו וקשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ז"ש כל אדם שיש בו יראת שמים ר"ל שהוא בעצמו יש לו יראת שמים יכול להוכיח. אחרים ודבריו נשמעים לאחרים ז"ש (קהלת יב) סוף דבר מי שרוצה לעשות שהכל נשמע שיהיו דבריו נשמעים לאחרים את אלקים ירא אתה כי זה יכול אח"כ להוכיח לכל אדם ועז"א (תהלים צב) להגיד כי ישר י"י צורי מי שרוצה להגיד דרך ישר צריך לראות שלא יהיה עולתה בו אותה עולה שהוא מוכיח לאחרים שלא יהיה בו ז"ש קדושים יהיו לאלקיהם ע"ש שבפרשה שלפניה צוה הקב"ה על קדושת כלישראל ובזה הפרשה צוה על קדושת כהנים והלא בכלל מאתים מנה גם כהנים בכלל ישראל המה אלא שהזוהר מתרץ כפל אמור ואמרת שמתחלה צוה הקב"ה לכל ישראל קדושים תהיו ואל מי מקדושים תפנה ומי יזהיר אותך על הקדושה ז"ש אמור אל הכהנים שהם בני אהרן שממנו נמשכת הקדושה לכן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא הכהן ז"ש קדושים יהיו לאלקיהם אם רוצים הכהנים שיהיו כל ישראל קדושים צריכין הם בעצמם להיות קדושים ולא יחללו הם בעצמן שם קדשי ע"ד הדרש במס' יומא (יומא לו) בית גרמו ובית אבטינס שלא רצו ללמוד על מעשה לחם הפנים זוכרין אותם לשבח לפי שהשיבו שלא יעשה כן לע"ז כשיחרב הבית אבל בן קמצר זוכרין אותו לגנאי שלא רצה ללמוד על כתיבת שם של ד' בד' אצבעות כולם נתנו טעם והוא לא יכול ליתן טעם קראו עליו (משלי י) ושם רשעים ירקב שלא יסקי בשמייהו מפני שהוא לא רצה ללמוד לכן ירקב שמו על בית גרמו אמר קדושים יהיו לאלקיהם וע"ב קמצר אמר ולא יחללו את ש"ם קדשי כי סוד גדול לכתוב שם בן ד' בפעם א' ונתן טעם למה הראשונים לשבח כי את אשי אלקיהם הם מקריבים והיו מתייראים שלא לעשות כן בפני ע"ז ע"כ והיו קודש בהווייתן יהיו כי בקשו חכמים לדחפן ולא עלתה בידם לאחר כמה דורות חזרו וישבו על מעמדם כמקדם מאז ז"ש בן עזאי עליהם בשמך יקראוך במקומך יושיבוך משלך יתנו לך ע"ב קמצר איתמר שם רשעים ירקב אבל אתם (שם) זכר צדיק לברכה בשמ"ך יקראוך קוראין בשמם ולא ירקב שמך כמו כת האחרת. או ע"ד הזוהר ע"פ לא תשימו קרחה למת כי טעם הקרחה שמצטער על מיתת המת אבל אתם בנים אתם לי"י אלקיכם ועיקר הקדושה היא לאחר המיתה ולמה תצטער ז"ש לא יקרחו קרחה בראשם אע"פ שמת ראש של ישראל אל תצטער כי קדושים יהיו לאלקיהם ועיקר בעו"הב שם יושבין הצדיקים ועטרותיהם בראשיהם כל מה שאדם עושה בעו"הז. והנה הכהן כשם שהוא מקריב בזה העולם כן הכהנים מקריבים אשי ישראל ותפלתם בעו"הב ז"ש כי את אישי י"י הם מקריבים שם והיו קודש ר"ל בהווייתן יהיו ועיקר הקדושה היא שם: