פרשנות מצטטת על תהילים צד:טז

בכה תבכה. פירושו ע"פ מאמר חז"ל אתם בכיתם בכייה של חנם וכו' וזהו בכה מאז בימי מרגלים לכך גם עכשיו תבכה. אכן המשך הפסוק עם כל רעיה בגדו בה נראה לומר דלכאורה מה זה ועל מה זה בשביל שבכו אז על חנם הוקבעה בכייה לדורות. רק י"ל דידוע מ"ש המפרשים בשביל גזירת המרגלים אשר נגזר על דור המדבר שלא יבאו לארץ נגזר גם על משה למות במדבר כמ"ש גם בי התאנף ה' בגללכם ורק עילה מצא במי מריבה. וידוע דאלו בא משה לא"י לא היה נחרב הבית כלל. וז"ש אתם בכיתם בכייה של חנם וגרמתם מיתת משה במדבר. מזה נסתעף בכייה לדורות דבעו"ה נחרב מחמד עינינו בית מקדשינו כנ"ל. והענין באמת מה שלא נחרב הבית אלו בא משה לארץ. הטעם היא מפני שכל הנביאים לא עמדו בפרץ בשביל ישראל ולא מסרו נפשם עליהם כמו משה רע"ה. שכל הנביאים כאשר ראו שישראל סרו מאחרי ה' הוסיפו כעס על ישראל. ולא כן עבדו משה שמסר נפשו עליהם והתפלל עליהם כמ"ש ואם אין מחני נא. ולכך כשמת משה אמר הקב"ה מי יקום לי עם מריעים וכו' לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. וזהו מאמר המקונן בכה מאז בימי מרגלים מזה נסתעף בכייה לדורות כנ"ל ואמר הטעם משום דאין מנחם לה מכל אוהביה כל רעיה בגדו בה היינו נביאי ישראל כנ"ל זולתי משה ודוק:

וימת שם משה. בשעת מיתתו אמר לו משה להקב"ה לא אמות כי אחיה. א"ל אי אתה יכול כי זה דרך כל האדם א"ל דבר אחד אני מבקש ממך ויבקעו כל השערים ותהומות הארץ ויראו הכל שאין זולתך שנא' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים מיד פתח משה ואמר אין עוד א"ל הקב"ה אתה אמרת אין עוד גם אני אומר עליך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה מיד ירד הקב"ה בכבודו ושלשה מלאכים עמו מיכא"ל וגבריא"ל וזגנא"ל גבריא"ל הציע מטתו מיכא"ל פירש עליה ארגמן זגנא"ל הניח כסות של מילת במראשותיו באותה שעה עמד הקב"ה בראשו וזגנא"ל במרגלותיו מיכא"ל מצד זה וגבריא"ל מצד זה. אמר לו הקב"ה תכף רגלך זה לזה וכן עשה. א"ל השכב עפעפי עיניך זו על גב זו וכן עשה מיד קרא הקב"ה לנשמתו של משה ואמר לה בתי ק"כ שנה קצבתי אותך להיות בגופו של משה צאי ואל תאחרי שהגיע קצך לצאת מיד השיבה להקב"ה יודעת אני שאתה אלהי הרוחות והנשמות ובידך נפש כל חי ואשר יצרתני ונתתני בגופו של משה מי יש לך גוף טהור שתתנני בו יותר ממשה שאין בו רימה ותולעה מעולם ולא נראו עליו זבובים מעולם ולא היה צר עין איני רוצה לצאת ממנו שוב א"ל אל תאחרי כי הגיע קצך לצאת ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואושיבך בכרוב תחת כסא כבודי אצל שרפים ואופנים ומלאכים אמרה לו רבון העולמים טוב לי להיות בגופו של משה יותר מכרובים ומלאכים שהרי מהם ירדו שנים עוזא ועזאל וחמדו את בנות הארץ ובאו עליהם וגם השחיתו דרכן עד שמחית אותם אבל משה משנגלית עליו בסנה לא שב לאשתו בבקשה ממך הניחני במקומי כיון שראה כך נשקו ונטל נשמתו בנשיקה שנא' על פי ה' באותה שעה בכה הקב"ה עליו אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתפלל לפני על בני. ומלאכי השרת בוכים ואומרים והחכמה מאין תמצא ונעלמה מעיני כל חי ושמים בוכים ואומרים אבד חסיד מן הארץ. והארץ בוכה ואומרת וישר באדם אין וכל סדרי בראשית בוכים ואומרים הצדיק אבד ואין איש שם על לב. וחמה ולבנה בוכים ואומרים בינו בוערים בעם וכל המזלות בוכים ואומרים וכסילים מתי תשכילו ורוח הקודש בוכה ואומרת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ויהושע בקש את משה ולא מצאו בכה ואמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם וכל ישראל בוכי' ואומרים ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ואחז"ל שמונה פסוקים הללו יחיד קורא אותן ותימא שהרי גם כל הפרשיות שבתורה אמרינן במס' מגילה אחד קורא ולא שנים ומה שנהגו עתה לקרוא שנים הקורא והחזן אנו סומכין על מה ששנינו במסכת בכורים בתחלה כל שהיה יודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין לו והיו מתביישין התקינו שיהו מקרין הכל והכי נמי בהני שמונה פסוקים השליח צבור מקריא עם הכל:

וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים (דברים לג, כא) "צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, כא). נראה לי בס"ד שתיקן בחינת צדק ובחינת משפט ועשה לשון תיקון כמו בֶּן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית יח, ח) והקדוש ברוך הוא אומר מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן (תהלים צד, טז) כלומר מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים לבטל המקטרגים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן להכרית הקליפות.
או על פי מה שאמרו במדרש פרשת כי תשא (שמות רבה מג, א) למה הדבר דומה? למלך שהיה דן את בנו והיה הקטיגור עומד ומקטרג, מה עשה הפדגוג של בן? כיון שראה אותו מתחייב, דחף את הקטיגור והוציאו לחוץ ועמד לו במקומו, מלמד על הבן סנגוריא. כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג בפנים ומשה עומד מבחוץ, מה עשה משה? עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו שנאמר עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו (תהלים קו, כג) עמד לו במקומו של פורץ עד כאן לשונו.
וכתב מהר"י [הרב יעקב קרנץ, המגיד מדוּבנא] ז"ל באהל יעקב כי משה רבינו ע"ה דחף השטן בחכמה כי הוא התחיל לומר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב (שמות לב, לא) וכאשר שמעו השטן וגונדא דיליה דבריו אלו שמחו! דחשבו שהוא מקטרג אמרו מוטב שנצא אנחנו ונשתוק והמליץ שלהם יהיה מקטרג עליהם במקומנו! וזהו עמד במקום הפורץ הוא השטן ואחר שיצאו עמד ללמד סנגורייא ואמר אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות לב, לב) עיין שם.
ובזה יומתקו הדברים שאמר מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן, 'יקום ויתיצב' דייקא 'עם' דייקא שיש לו חכמה לדחות השטן והמקטרגים על ידי שמראה שהוא מקטרג כמותם כדי להוציאם ולהשתיקם ואחר כך יענה ויגיש הסנגוריא שלו.