פרשנות מצטטת על תהילים צז:ה

ובצוואת הריב"ש די"ט ע"א וז"ל, כתיב (תהילים צ״ז:ה׳) הרים כדונג נמסו, ובפרק שלאחריו (תהילים צ״ח:ח׳) כתיב יחד הרים ירמו, כיצד יתקיימו שני הכתובים, ואפשר לומר כי ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש רבה בא פט"ז סי' ד') האבות הן הן המרכבה, ויש להבין האיך הוא, שהאבות התחתונים היו המרכבה, אך ידוע שאברהם הוא מדת אהבה שהוא מדת החסד, ויצחק מדת יראה ויעקב מדת תפארת המכריע [עיין לעיל פ' ויצא אות זיי"ן], ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות דע"ט ע"א) שלשה סימנים בישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים, שהם שלשה מדות של האבות מתתא לעילא, רחמים מדת יעקב, ביישנים הוא מדת יצחק שהירא מחבירו הוא בוש ממנו, וגמילות חסדים הוא מדת אברהם חסד, והנה זה לעומת זה עשה אלהים שכמו כן יש בטומאה ג' מדות הנ"ל הנקראים אבות הטומאה, אך ההפרש שביניהם הוא כך, כי בקדושה כל השלשה מדות כלולים זה בזה, למשל האוהב את חבירו מרחם עליו ואם לפעמים שלא יוכל למלאות חפץ חבירו הוא בוש ממנו, נמצא שלשתם כלולים זה בזה, והם כמו אחד, שכן בקדושה אחדות גמור, אבל בטומאה הג' מדות הם נפרדים יתפרדו כל פועלי אוץ, שהוא אוהב אהבה זה דבר אחד, וזהו שכתוב הרים כדונג נמסו הרים של טומאה, ולכן לא נאמר יחד לפי שאין להם אחדות רק פירוד כנ"ל, אבל בפסוק שני מדבר בהרי אבות הקדושים שהם אחדות גמור, לכך נאמר יחד הרים ירננו, ופירוש הפסוק (תהילים צ״ב:י׳) יתפרדו כל פועלי און רמז להנ"ל, כי מדות רעות אשר באדם ח"ו נקראים פועלי און, שהם המביאים לידי און עצמו שהוא עבירה ממש, והמדות הזרות הם שאין להם יחוד וחיבור יחד, לכך אמר יתפרדו כל פועלי און שהרי הם נפרדים ולא אחדות להם, ולכך אמר פועלי און ולא אמר עושה און לרמוז שאף הפועלים של און אין להם אחדות עכ"ל, וכן הוא ברמזי תהלים שבס' אור תורה ד"נ ע"א, ועיקר חילוק זה מבואר לקמן ר"פ פינחס בהבדל שבין חיצוניות המדות לפנימיות המדות ע"ש.

וחג הקציר בכורי מעשיך לא ידעתי למה יזכירם הכתוב בשם הידיעה, כי לא צוה בהם ולא הזכירם עד עתה, וראוי הוא שיאמר ועשית חג קציר בכורי מעשיך, כאשר אמר במשנה תורה (דברים טז י) ועשית חג שבועות לה' אלהיך. ואולי בעבור שאמר (שמות כ״ג:י״ד) שלש רגלים תחוג לי בשנה, ופירש את חג המצות תשמור בחדש האביב (שמות כ״ג:ט״ו), שתשמור לעשות חג בתחלת האביב, חזר ואמר והאחר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך, והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה:
והנה כלם באספו כל מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלהים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב וזה טעם אל פני האדון ה', שהוא האדון המפרנס עבדיו, ובנטלם פרס מלפניו יבאו אליו לראות מה יצום. והנה אל פני כמו לפני: ועל דרך האמת יהיה מן פנים, וכבר רמזתי לך פירוש הפנים בעשרת הדברות (רמב"ן על שמות כ׳:ג׳), ולכן אמר האדון ה', כמו שאמר בפעם השנית האדון ה' אלהי ישראל (שמות ל״ד:כ״ג), וכן הנה ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע יג יא), מלפני אדון חולי ארץ (תהלים צז ה):