בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְהוָֽה׃
רא"ש
דף כז תניא בד"א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות מקום שיש חצוצרות אין שופר. אריב"ל מאי קרא בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' תהלים צח לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:
רמב"ם
שופר של ראש השנה של יעל פשוט כו': זה הסדר לא היה אלא במקדש לאמרו הש"י [תהלים צח] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד. ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד ומפני זה הי' מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור והשם אמר [במדבר יח] על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם:
הון עשיר
ושתי חצוצרות באמצע. כתב הר"ב, שני שופרות היו להם אחד מכאן ואחד מכאן, ע"כ. הכי משמע מלישנא דמתניתין דקתני בשל זכרים כפופים וכו' הכל בלשון רבים, מש"אכ בראש השנה דמשנה דלעיל, דקתני בלשון יחיד של יעל פשוט וכו'. ונראה דלוקחין שני שופרות כדי להושיב החצוצרות שמצות היום בהם, באמצע, להראות חשיבותם של אותו יום, ומ"מ לא היו תוקעין אלא בשופר אחד בבת אחד, מדקתני סיפא שופר מקצר ולא קתני שופרות מקצרים כדקתני וחצוצרות מאריכות, וקרא נמי דייקא דכתיב (תהלים צח, ו) בחצוצרות (לשון רבים) וקול שופר (לשון יחיד) הריעו לפני המלך ה'. וכן משמע מלשון הרמ"בם בפ"ד מה' תעניות (הי"ז). ומסתברא דפעם אחד תוקעין באחד ופעם שני באחד, והולכים ע"ד זה עד גמר כל התקיעות של אותו יום, ובזה לשון הפסוק הוא מדוייק דלא קאמר בחצוצרות ושופר, דהוה משמע שלא היה שם אלא שופר אחד, דאינו כן כי שנים היו, אלא קאמר וקול שופר, דר"ל שלא היה נשמע אלא קולו של שופר אחד: