יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים יֹשֵׁ֥ב כְּ֝רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ׃
רי"ף
אין מזכרין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות (דף לב:) זכרונות כגון (תהילים ע״ח:ל״ט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב מלכיות כגון (יחזקאל כ׳:ל״ג) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרקינן אפ"ה כיון דבריתחא אמרה אדכורי ריתחא בריש שתא לאו אורח ארעא שופרות כגון (הושע ה׳:ח׳) תקעו שופר בגבעה אבל אם בא לומר מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות של עובדי כוכבי' אומר זכרונות כגון (תהלים קלז) זכור ה' לבני אדום מלכיות כגון (תהילים צ״ט:א׳) ה' מלך ירגזו עמים אי נמי (תהלים ט) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו שופרות כגון (זכריה ט׳:ט״ו) וה' אלהים בשופר יתקע וסמיך ליה (זכריה) ה' צבאות יגן עליהם
ביאור הרד"ל
(קכ) השמיע הקב"ה קולו ורעשה הארץ. בילקוט הלשון השמיע קולו מבין שני הכרובים. וכ"ה הלשון לעיל ס"פ ל"א בתח"ה דיצחק עמש"ש אות נ"ג בס"ד (וזהו שהיה הרעש ארץ מן הקול, וכמ"ש [תהלים צט] יושב כרובים תנוט הארץ, ר"ל מפני קול הכרובים), וכן לקמן ס"פ ל"ד נקט והארץ רעשה (מי' שם הוא לפתוח הקברות שיתפזרו אבני הקברות כדאי' שם, אבל כאן היו העצמות מפוזרין ע"פ הבקעה), ולפמש"ל אות קי"ח שיחזקאל היה מבקש שיצא הדיבור מפי ה' כי לא חשב עצמו ראוי להיות על פיו תח"ה, יש לפרש דז"ש השמיע הקב"ה קולו ר"ל קול דיבור ציוויו להעצמות, ודרש מ"ש ויהי קול כהנבאי ר"ל קול ה' בכח יצא בדיבורו כאותן הדברים ממש שהתנבאתי (ויהי' כ' כהנבאי כ' הדמיון, שכאן כתוב בכל הספרים בכא"ף, ולעיל [יחזקאל יא] ויהי כהנבאי ופלטי' וגו', שם יש מחלוקת בספרים אם הוא בב' או בכ' כמ"ש המנחת שי שם. וביאור נתיב כתוב בהיפוך לעיל בכא"ף וכאן בב', וכן הוא בת"י שם וכאן בקצת נוסחאות, אלא שאין לסמוך כ"כ ע"ז, והמ"ש לא חש להזכירם, וממה שבמערכת אות ב' נמנו כ"ש דנסבין ב' בריש תיבותא יחידאין ולא נמנה בהנבאי שם דג"כ אי גרסי' לי' בב' לית דכוותי', וכן באות כ' נמנה א"ב מן חד חד דנסבין כ' ברישי' ולית דכוותי' ולא נמנה עמהם כהנבאי, נראה שהעיקר ששניהם שוין או בב' או בכ').