פרשנות מצטטת על תהילים צ:יז

ל"מען ש"תי א"ותותי אלה בקרבו רזא עלאה שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. בהאי קרא ומבואר בכאן רזא דגלגולא שנפרע הכל בסיבוב שני שלו. והוסיף אח"כ (שמות יד) שלישים על כולו בכאן היה שש מאות רכב ואח"כ הוסיף שלש והיה (שופטים ד) תשע מאות רכב ברזל. ונרמז בראשי אתוון בחושבן סיסר"א בשם שנשתרבבו הקליפות בימיו ד' ועמדו על ד' אח"כ בימי יעל ופרעה נקרא פה רע סוד גדול מסודות התורה שהוציא הקב"ה אח"כ (ירמיה טו) יקר מזולל כפ"י תהיה ר"ל שיצא מז' בעילות שבעל אותו רשע מבעילות שלישית שאמר בלשון נקי (שופטים ה) שכב משא"כ בכל בעילות תאר בלשון מגונה (שם) כרע נפל (משלי טו) ולב כסילים לא כ"ן שהוא נוטריקון כ"רע נ"פל דאתמר עליהו (תהלים א) לא כ"ן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים משא"כ בביאה שלישית אתמר ביה שכב שמבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים והוא מיסוד הורה שבע"פ דכולהו אליבא דר"ע דתלמידיהו הוי. ז"ס פרעה פה רע כל יקר ראתה עינו שדרשו רז"ל על פסוק זה שהוא ר"ע (איוב כח) בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו רזא עלאה איכא הכא שמתחלה היה בסוד הטיקלא בתוך אותם יאורים דעליהו אמר פרעה (יחזקאל כט) יאור לי ואני עשיתי והוא עומד על היאור רזא דיאורים מבואר בזוהר בהא פרשתא והנה מתחלה היתה נשמתו וניצוצו בין אינהו יאורים רזא (שם) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ז"ס אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ. מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור בין אינהו חמורים (שם כג) אשר בשר חמורים בשרם ודעת הקדמונים שאמר יעקב בראשית מט) יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים שהיה אז (שמות כג) רובץ תחת משאו אח"כ ברוב הימים (בראשית מט) וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול עול תורה (איוב כח) כל י"קר ראתה עינו ז"ס דאתמר גבי פרעה (שמות יד) ולא נשאר עד אחד גם אצל סיסרא ולא נשאר עד אחד שלא היה לו שום ענין רק עבור ר"ע שיצאה נשמתו באחד ואותו ניצוץ הוכרת לברא. (שופטים ד) ודבורה הנביאה שהיתה תאומה יתירה שנהרג עליה הבל שהוצרכה בסיבוב שלישי לשיר השירה ביום ההוא דייקא מה שלא שרתה בשעת יציאת מצרים (שמות יד) ויושע ה ביום ההוא אבל ותשר מרים והיא לא נזכרה בההוא שירה וניצוץ בעלה היה ברק (תהלים יח) ברק ויפיצם לכן נקרא בן אבי נועם כי הוא מרא דמזמור (שם צ) ויהי נועם י"י אלהינו שתיקן ע"ש (משלי ג דרכיה דרכי נועם לכן נקרא (ד"ה א ד) אבי סובו (שם) אבי זנוח (שם) אבי גדור לכן אמרה דבורה (שופטים ד) אפס כי לא יהיה תפאר"תך על הדרך דרגא דמשה (ישעיה סג) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם. גם ר"ע לקיבלה בתורה שבע"פ (איוב כח) בצורות יאורים בקע כל יקר ראתה עינו יותר ממה שראה משרע"ה והנה המלך נהפך למשנה ואח"כ בדור ההוא ואז פרע הקב"ה לדגים שבים שנחל (שופטים ה) קישון גרפם נחל קדומים ואז אמרו דגים (תהלים קיז) ואמת י"י לעולם. וכמו שבתיה בת פרעה היתה התאומה שנייה של הבל שנולדה בתחלה לכן גדלה את משה ורחצה מגלולי בית אביה שהיה מן רע של קין

אמנם יהיה ע"ד מז"ל (סנהדרין דף י"א) שבימי הלל הזקן יצאת ב"ק ואמרה יש ביניכם מי שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין הדור ראוי לכך כי מה ענין אומרם כמשה רבינו והיה די יאמר שתשרה עליו שכינה. אך הוא כי מאז היתה שכינה למטה טרם יחטא אדם ובהעוותו עלתה לרקיע ראשון. ובדור אנוש לשני. וכן על הסדר הזה עד השביעי ובא אברהם והורידה לששי. יצחק לחמישי. יעקב לרביעי. לוי לשלישי. קהת לשני. עמרם לראשון. משה לארץ. כן היה ראוי הלל להשרות שכינה בארץ בהשתלשלותו. וזה שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו. באופן שעל ידו תתפשט ותמשך לארץ כמרע"ה. ולא עליו לבדו אלא שאין הדור ראוי לכך כי עונותם מבדילים בין הארץ ובין השמים. ואין מבא להשראת שכינה בארץ למענם. והוא מאמר הכתוב היכל ה' היכל ה' המה לומר אל יעלה על רוחכם כי היכל ה' הוא ואיך יניחהו הוא ית'. כי הלא היכל ה' המה וכאשר המה ראויים להשרות שכינה בנשמותם ישתלשל ויתפשט השפע אל היכל ה' כי למענם להיות אתם משכן את שמו ית' במקום ההוא. כי נפשותם הם המשכן האמתי ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא. וזה מאמר שלמה באומרו (מלכים א' ח') יהי ה' אלהינו עמנו שתשרה שכינה בעצמנו כאשר היה עם אבותינו. אברהם יצחק וישראל עבדיו כי האבות הן הם המרכבה. ועי"כ אל יעזבנו ואל יטשנו. משא"כ בהעותנו שיעזוב היכלו ויסתלק כי אין חפץ ה' לשכון בארץ כ"א ע"י השראתו בנפשות ישראל שמהם עושה עיקר ובהנשאם מהיותם מרכבה אל השכינה ינשאו משכנות לאביר יעקב לעומתם כי מהם ימשך. ובהעדרם מהיות ראויים לכך עזוב יעזוב את המשכן או מקדש אשר בחר לשכן את שמו שם. וזה אחשוב בכונת הפסוק ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם כמפורש אצלינו לעיל שהוא ויטוש משכן שילה. ואל תתמה איך נטש את משכן קדשו. כי הלא לא עשה הוא ית' עיקר רק מהאנשים כי אהל שכן באדם. אך לא בעצים ובאבנים וע"כ בהעותם נטש משכן שילה כי לא ממנו עשה עיקר כמדובר. ועל זה אחשבה היתה ברכת טוב אשר בירך משה את בני ישראל כמז"ל על וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' ויברך אותם משה יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם כו'. כי מה ענין פסוק ויהי נועם אצל הברכה:

וירא משה את כל המלאכה. שמות ל"ט מ"ג משמע שראה הכל בעת שעשו המלאכה וס"ד והנה עשו אותה וגו' ויברך אותם משה ואגב שהביא הפסוק דורש ס"ד שכתוב ויברך אותם משה ולא פירש איזה ברכה וע"פ מדה י"ז בהכרח שמפורש במקום אחר והיינו בתהלים בסוף מזמור תפלה למשה וכמ"ש בסדר עולם סוף פרק ו' ויברך אותם משה מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם אמרו ויהי נועם ה' עלינו פי' שמשה אמר הפסוק הקודם יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם והדרך הוא השכינה כמ"ש איכה רבתי על פסוק עולליה הלכו שבי לפני צר אז ויצא מן בת ציון כל הדרה וזהו והדרך על בניהם וכן הוא בספרי פנחס פסקא קמ"ג וז"ל מה ברכה ברכם אמר להם יהי רצון וכו' כנ"ל בס"ע וכן מצאתי מפורש במדרש תהלים צ"א שמשה אמר פסוק יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם והם ויהי נועם ה' הוא השכינה עלינו ומעשה ידינו מה שעשו בידיהם ממש וכאן חסר ובשיבוש וצריך להגיהה כמ"ש בשלשה מקומות הנ"ל ולשון הספרי ואע"פ שאינו מפורש בתורה מפורש בכתובים שנאמר יראה וגו' לגלות שדורש מדה י"ז כדרכנו בדרשות המדרש ע"פ המדות:

ויצאו ויברכו את העם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

ויברך אתם משה. אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְגוֹ', וְהוּא אֶחָד מִי"א מִזְמוֹרִים שֶׁבִּתְפִלָּה לְמֹשֶׁה (ספרא):