פרשנות מצטטת על תהילים קב:ז

הכוס. ככוס חרבות ויש אומרים שהוא נכסה מעין אדם על כן ישכון במקום שאין שם יישוב:

ואת התנשמת, וכותא. בערוך ערך "בואת" משמע שהוא ט"ס וצ"ל "בואת" בב'. וכ"ה בש"ס (חולין דף ס"ג ע"א) "באות שבעופות". ולפי הערוך ערך הנ"ל הגי' בגמ' בו' קודם ל"א "בואת". ואין להקשות היאך קורא אונקלוס "בואת" הלא לפי הגמ' הנ"ל "באות שבעופות" הוא "קיפוף" וכבר ת' "ינשוף, קפופא" שכבר כ' התו' שם ד"ה "באות" שיש שלשה מיני קפוף, ובת' סמבוטי שי"ח הגי' פה "ובותא" ובחומשי רוו"ה הנוסחא "וּבוֹתָא" ועתה ראיתי במדרש מלים שהבאתי בפסוק הקודם, ג' נוסחאות "בּוֹתָא, בַּוְתָא, בַּבְתָא". ואת הקאת, וקתא. ובחומשי רוו"ה פה "קאתא" וכ"ה לקמן [דברים י"ד ט"ז] ובתהלים [ק"ב ז'] "דמיתי לקאת מדבר" יש נוסחאות "אדמית לקקתא דמדברא" בגמ' דחולין הנ"ל משמע שהוא "קוק" או "קיק" וכ"ה בתיב"ע. ואת הרחם, וירקרקא. בגמ' הנ"ל משמע שהוא "שרקרק" בש', וכ"ה בתיב"ע, וע' ערוך ע' "שרקרק". והיא היא, כי ע"ש מראה הירוק אשר לה, נקראת "ירקרק" וע"ש צפצופה שמצפצפת תמיד "רקרק" נקראת "שרקרק".