פרשנות מצטטת על תהילים קב:טו

דשף ויתיב - ובנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו (תהילים ק״ב:ט״ו):

שני גודליו - של שתי ידיו ונשען עליהן עד ששוחה ונושק את הרצפה לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה (תהילים ק״ב:ט״ו):

איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם. בכל המדות טובות והישרות יש לאדם להדבק בהם ר"ל להדבק במדה אחת להיות שלם בה כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה אל כל המדות החשובות מהיותו בן כמה מדות ואיננו שלם באחת מהן. וזהו שאמר ר' אליעזר עין טובה. ר"ל מדת הנדיבות שהיא מדה נאה ומשובחת ואחר היות בתכלית הנדיבות על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה הוא אליו המדה הזאת. ואדם כזה ראוי לכל מדה טובה וזהו שכתוב (משלי י"ד כ"א) ומחונן עניים אשריו ר"ל שהענוים הם מוצאין חן בעיניו ונותן להם בעין יפה מלשון (תהלים ק"ב ט"ו) ואת עפרה יחננו שעפר ארץ ישראל ימצא חן בעיניהם:

דשף ויתיב בנהרדעא - מקום הוא ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני ירושלים ועליהם נאמר (תהילים ק״ב:ט״ו) כי רצו עבדיך את אבניה: