מִפְּנֵֽי־זַֽעַמְךָ֥ וְקִצְפֶּ֑ךָ כִּ֥י נְ֝שָׂאתַ֗נִי וַתַּשְׁלִיכֵֽנִי׃
מלבי"ם
ותשלך. מענין עזיבה ויאוש כמו כי נשאתני ותשליכני, ומפרש ההשלכה ותלך ותשב לה מנגד. ואחר שגם שם שמעה קול הילד צועק, ותשב מנגד עוד רחוק יותר:
רבנו בחיי
וישליכם אל ארץ אחרת. למ"ד של וישליכם רבתי, וידוע כי היא הגדולה שבכל האותיות, ומה שהיתה רבתי יתכן שירמוז אל המעלה הגדולה הנשאת המושלכת בזמן הגלות, הוא שאמר ירמיה (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, וכן כתוב עוד (תהלים עח) ותפארתו ביד צר, והוא שכתוב (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, והוא איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד. וזהו שאמרו במדרש איכה, כלום הם מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד, הדא היא מקלקלא לאפיהון, הדא הוא דכתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים קב) כי נשאתני ותשליכני, כי המעלה הגבוהה הנשאת השליכה, וכיון שהשליך אותה מעלה לא זכר הדום רגליו, שהיא עטרת המקבלת מתפארת, בסוד (משלי ד) עטרת תפארת תמגנך, וזהו שכתוב (איכה ה) נפלה עטרת ראשנו, וכיון שנפלה נפלו ישראל, שנאמר (עמוס ה) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ובלשון הזה מצינו שאמר יחזקאל הנביא על מלכות בית דוד (יחזקאל יט) ותתש בחמה לארץ הושלכה.
הפלאה
לד) ועוד פרשנו בזה שלא אמר אפילו הוא נוטל את ממונך כמו שאמר בכל נפשך. כי הנה יש מעלה גדולה המקבל מאהבה אם נענש ח"ו ביסורים שבגופו יותר מהמקבל באהבה אם נענש ח"ו בהפסד ממונו כמו שמצינו באיוב שבהפסד כל רכושו וקנינו ובניו ובנותיו עמד בצדקתו כמו שכתוב בכל זאת לא חטא איוב וגו'. וביסורים שבגופו בעט וחטא והטעם מפורש שם שבהפסד כל אשר לו אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ר"ל אין לערער ולהתלונן על אשר לקח כי הוא נתן כמו שכתוב ערום יצאתי מבטן אמי וגו' אבל ביסורים שבגופו שנולד שלם בגופו וה' חפץ דכאו ע"כ אמר הטוב לך כי תעשוק וגו'. אמנם אם ימצא היצר הרע מקום להתלונן בהפסד ממון הוא על הנתינה בתחלה דלמה נתת לי כיון שאינו מתקיים ובזה גרם לו צער הלקיחה ממנו כמו שאמר הכתוב (תהלים ק"ב) מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני ר"ל אשר נשאתני תחלה הוא זעמך כיון שבסוף תשליכני ומצטער יותר וזהו שעמד איוב בנסיון בזה שאמר אף דה' נתן וה' לקח והיה מקום להתלונן על הנתינה אף על פי כן יהי שם ה' מבורך. נמצא ביסורים שבגופו שפיר אמר אפילו הוא נוטל את נפשך אף שיש להתלונן על הנטילה שנברא שלם בגופו. מה שאין כן בממון עיקר הנסיון דלא יתלונן על הנתינה. וזה שאמר בכל ממונך שאם יבין אין לו להתלונן אלא על מה שהיה לו תחלה ממון רב ובאמת צריך לקבל מאהבה הטוב והרע כמו שאמרו במשנה. ויש להאריך זה אלא שהוא אינו מעניינו: