פרשנות מצטטת על תהילים קב:יג

יושב בשמים ישחק, אדני ילעג למו: לפי שאמר, כי הם נוסדו יחד על יי' לבטל דברו, אמר: כי הוא יושב בשמים וישמע דבריהם וישחק וילעג להם. ובאמרו: ישחק וילעג על האל יתברך הוא על דרך משל כלשון בני אדם שישחק האדם וילעג למי שבוזה אותו ואינו נחשב בעיניו לכלום. וכן: ואתה יי' תשחק למו תלעג לכל גוים (תהלים נט ט); אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו (תהלים לז יג). ובאמרו: יושב בשמים ענין יושב עומד, כמו ואתה יי' לעולם תשב (תהלים קב יג). וכן כל ישיבה שנמצאת על האל יתברך כמו הישבי בשמים (תהלים קכג א); המגביהי לשבת (תהלים קיג ה). ובאמרו: בשמים לפי שהם קימים ועומדים לעד לא יפסקו אישיהם כמו אישי הארץ.

ומזה הענין יכונה בישיבה כאשר נזכרה בו ית' וכו' ואמנם וכו'. יראה שזה הלשון מיותר אחר שכבר אמר למעלה ומזה הענין האחרון יאמר עליו ית'. ואחשוב שהרב יאמר בכאן שהישיבה פעמים נמצאת מיוחס לאל ית' לבד מבלי סמיכות לדבר אחר, כמו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (תהלים כ"ב ד') ואתה ה' לעולם תשב (שם ק"ב י"ג) כי הישיבות נאמרו עליו ית' מבלי התייחסות לדבר אחר, ועליהם אמר כאן ומזה הענין יכונה בישיבה כאשר נזכרה בו ית' ר"ל כאשר נזכרה הישיבה בו ית' ר"ל מבלי סמיכות לשמים ולא לדבר אחר, הנה יכונה מזה הענין שזכר שהוא הקיום וההעמדה, ולפי זה יראה צודק (נראה שצ"ל צורה) בישיבה שאינה נסמכת לדבר אחר, אבל בהסמכה לשמים יורה היותה ישיבה גשמיית, לזה אמר עוד ואמנם תיוחס אל השמים להיותם נצחיים באישיהם. וא"ת ועם היותם נצחיים איך סמכו אליהם. אומר שהכתוב סמך ישיבתו ית' לשמים להיותו מניע הגלגל וזהו אומר יושב בשמים (שם ב' ד') נצחי מניעם. וכן כשיוחס ית' היחוס ההוא הנאמר למיני הנמצאות ההוות הנפסדות בשתוף ר"ל מלבד היותו ית' מניע השמים שמפני זה יוחס נצחיותו אליהם להיותם נצחיים באישיהם, הנה ג"כ נמצא אותו יחוס אליו עם הארץ באמרו היושב על חוג הארץ (ישעיה מ' כ"ב), והתיר בשאין יחוסו זה כי אם להוייתה והפסדה התמידיית ולנצחיותה וסדורה ויחוסה אצל המינים, ואמר ישיבה אליו ית' אצלה, ואמר ה' למבול ישב (תהלים כ"ט י') ר"ל שעם השתנות עניני הארץ, כי הייחס ההוא אמנם הוא למיני הנמצאות לא לאישיהם. האפודי פירש היחס הזה שאמר הרב על ידיעתו, ואמר שידיעתו ית' הוא במיני הנמצאות לא באישיהם זולת המין האנושי, וכל לשון יחס אשר בפרק הזה פירשו על הידיעה. ומי יתן והיה לבבו כאמרי פיו שאמר זולת המין האנושי. והנרבוני כתב שעם השתנות אישי הארץ והפסדם המורה עליו המבול, ירצה שלא היה בעולם מבול בפעל, אבל הוא משל השתנות אישי הארץ והפסדם, ואמר כי היחס האלהי למיני הנמצאות ר"ל לצורות האחרות המשובחות, לא לאישיהם, כי הם משתנים. רצה לסלק הידיעה בפרטים מפאת היותה ר"ל הידיעה הפרטית משתנה. ואני לא הסכמתי לחשוב על הרב המורה כדבר הרע הזה, לפי שהוא יבאר בח"ג פי"? שהפילוסופים דברו סרה גדולה על ה' בסלקם ממנו הידיעה בפרטים, והרחיב עליהם על זה התרעומת, ובפרק כ' ממנו כתב בביאור גדול, שידיעתו תגדל מידיעתנו בדברים שידיעתו תקיף בפרטים מבלי שנוי והתחלפות, ושהיא מקפת במה שלא נמצא, ושתקיף במה שאין לו תכלית, ושידיעתו לא תברר אחד משני האפשריים, ולא תכריחהו כמו שתראה שם. ואחרי שהרב במקומו הראני בצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש, איככה אוכל וראיתי דבריו בכאן מפורשים לכף חובה. ועם היות שנוכל לומר שבפרק הי"א הזה דבר כפי הנגלה, ושם בח"ג הביא הדברים כפי הראוי אליהם, ושהוא מנהג הסבה החמישית, הנה אני כלכל לא אוכל, כי אם לפרש דבריו באופן נאות מסכים מכל צד אחרי שבמקומות אחרים גילה דעתו שהיא לשם שמים. ולכן אומר שראוי שתעיין שהרב לא אמר בכאן לשון ידיעה כי אם לשון יחס, וכפי פי' האפודי היה ראוי שיתלה הדבר בידיעתו ולא יביא לשון יחס, והרב פי' בפנ"ו ח"ב שהיחס הוא הדמות וערך בין שני דברים ולא תמצא דבריו בשום מקום שיפרשו היחס בידיעה ולא בהשגחה, ותראה ג"כ שהרב אמר בכאן, ואמנם תיוחס אל השמים, וכבר ביארתי שהיחס אשר לאלוה ית' עם השמים הוא ההנעה אותם, כמו שרמז הרב עליו בהרבה מקומות מפרקיו, ויביאהו בפט"ו, ולא נפרש היחס הזה על הידיעה כי אם על ההנעה:

אתה ה'. בפרושי רש"י כתוב ואתה בו"או וטעו בין פסוק זה ובין פסוק של תילים סימן ק"ב הדומה לו וכן במסורת אתה ב' ג' ריש פסוק וסימן אתה ה' תשמרם אתה ה' לא תכלא רחמיך ואחד באיכה ה' לעולם תשב ועיין עוד מ"ש בתילים ק"ב: