פרשנות מצטטת על תהילים קב:יז

ויקרא אברהם וגו'. מלמד שראה אברהם אבינו את ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי, ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה – הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר ה' – הרי חרב, ה' יראה – הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא ^כזור"ל שהראה לו ענין ביהמ"ק שיהי' בנוי וחרב ובנוי לעתיד לבא, ומסמיך זה על הלשון ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה ע"ש הכתוב שלש פעמים בשנה יראה וגו' את פני ה', דקאי על הראיון בביהמ"ק, ולשון אשר יאמר היום בהר ה' – על שם הכתוב על הר ציון ששמם (איכה ה׳:י״ח), ולשון ה' יראה – על הבנותו מחדש, ע"ש הכתוב כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (תהילים ק״ב:י״ז). וטעם המראה הזאת וענינה בכלל י"ל שהוא כדי שיהי' אברהם חזק בבטחונו שלא יעזוב הקב"ה את בניו בכל זמן אף לאחר חורבן ביהמ"ק שהוא המקום הנועד להשראת השכינה. ובזה יתבאר מה שהראה לו רק הבנין הראשון והשלישי שלעתיד לבא ולא חש להראות לו גם בנין בית שני, יען כי להתכלית המכוון די בהמראות מתחלה ומסוף, ודו"ק. .
(ספרי דברים סי' שנ"ב)

ובב"ר ה' יראה, הראה לו בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי. בנוי שנאמר ה' יראה, וכתיב (דברים ט״ז:ט״ז) יראה כל זכורך. חרב, אשר יאמר היום בהר ה', כד"א (איכה ה׳:י״ח) על הר ציון ששמם. יראה והרי בנוי, כדאמר (תהלים ק) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו, עד כאן.

הנה כי מתחלה הראהו מה שעתיד להיות בית. הנבנה על מטתו שלמה כאשר יבא ביאורו בס"ד ע"כ קראו בית שהוא קיום. והנה ארז"ל במדרש (רבה פ' ס"ח) ה' יראה כו' מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי ה' יראה הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר הרי חרוב כד"א (איכה ד') על הר ציון ששמם ה' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. כד"א (תהילים ק״ב:י״ז) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו עכ"ל. הרי שאמר לו הקב"ה שבונה אותו לעתיד לבא. וראוי לשית לב למה מגיד הכתוב שהראה לו החרבן. ועוד שהרי אין משמעות הכתוב אלא שהם דברי אברהם כאו' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו'. ועוד כי הלא בנוי וחרב היו שתי פעמים ולמה לא הראה לו כי אם פעם אחת אך הוא כי רצה הקב"ה להראות לו שעתיד לבנות לו שם בית קיים שהוא אחר שיחרב שלו ולא הראו לו של יצחק להיותו גרועה משלו וששדה יחרש. רק באחרון שישמח ויתנחם בו וכאשר ראה אמר ה' יראה שיבנה שלי. אך עם כל זה דואג וזוכר אני אשר יאמר היום בהר שיעשה הר. ומתנחם כי ה' יראה שיבנה לעתיד על ידו ית' קיים לעד לא אמנע מלהזכיר. ואצטער על כי שלי נעשה הר והוא מאמרינו שאנו בו. שהמשיל את אברהם לאוהב המלך שאמר לו ראה המקום שאני בונה אותו. ואמר לו זוכר אני שהי' הר כי כן היה באברהם שהראהו ית' המקום שהוא ית' בעצמו בונה אותו לעתיד וקראו הר. שאמר זוכר אני שהיה הר כי גם אחר הבנותו לעתיד לא אמיש מלזכור כי נעשה הר על סיבתי כשנבנה בזכותי. וזהו בנוי וחרב שהוא הא'. ובנוי ומשוכלל שהוא הג' וכן יצחק אמר ראה ריח בני כריח שדה. הוא בית המקדש אשר הראה לו הקב"ה בית קיים שעתיד לבנות שם בזכות יעקב. אמר ששלו יעשה שדה ונצטער וזהו ראה ריח כו' כי בהכנס יעקב כאשר נכנס ג"ע עמו. נכנס שפע ב"ה העתיד לבנות בזכותו שבו ריח ניחח. וזהו ראה ריח בני כריח שלי שנעשה שדה. כי גם שנתבשר בהבנותו זוכר ודואג מה ששדה תחרש אשר נבנה שם בזכותי. אך מי אשר תמיד קראו בית על כי אין בזרעו פסול הוא יעקב כי מתחלה נתעתד בזכותו ליבנות השלישי קיים לעד. וע"כ מתחל' קראו בית אלהים שאין חרבן בא מצדו. ועל כן מטרם יבנה כיון שמאז נתעתד ליבנות בזכותו על ידו ית' על כן מעתה ראוי יקראנו בבית. ועל כן אמר לו הוא ית' אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כלומר שלא היה בזרעך פיסול למונאך מלקוראו בית מעתה. על כן גם שאני בונה אותו בעצמי רוחני אני קורא אותו על שמך והוא מעין המשל הקרא המלך לראשון. ואמר ראה מקום כו' לומר שאתה רואה אותו עתה כי אני בונה אותו. והשיב מה בצע במקום שאחר שתבנה הפלטין אזכור ואדאג שהיה הר מתחלה. ולא היה פלטין מאז ראהו מתחלה וכן השני אשר ראהו שדה ואמר שיזכור אחר כן שהי' שדה. וידאג שלא היה פלטין מאז ראהו. אך השלישי אמר זוכר אני שלא הראיתני המקום עודנו הר או שדה אלא פלטין. כך אברהם הי' דואג שלא היה פלטין מאז מתמיד לעולם וכן יצחק משא"כ יעקב כאמור. ואמר לו הקב"ה אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כי מאז זכית על ידי היות מטתך שלמה להיות הנבנה בזכותך בית קיים. חייך שעם שאני בונה אותו שהוא רוחני אקראנו על שמך שאקרא אותו ביתך. והנה בלי משל היה אפשר לומר ענין זה אלא שלבל הזכיר שעל מה שיצא מאברהם נחרב בית א'. ועל היוצא מיצחק נחרב בית שני לא היה יכול לומר כי אם אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה. ולא יובן הענין על כן נשא המשל אל שלשה אוהבים. שהאחד היה זוכר שהיה הר ושני זוכר שהיה שדה. לו' שגם פה הוא כן כי אברהם זוכר ודואג על מה שהיה בתחל' הר שאליו הוא הזכיר וכן יצחק זוכר ודואג. ויעקב אין לו מה לזכור שידאג. ובזה בקלות יובן הענין כי היותר אפשרי להסתיר דבר על כבוד אברהם ויצחק הוא הראוי. וכן אמר שעשה אסף שקשט את דבריו כי במאמר הנביאים גלוי כמעט הדבר. באומרו אל הר ה' אל בית אלהי יעקב שקוראו הר ואח"כ מייחס הבית אל יעקב. שזה כמפרש הדברים שעל הראשונים נקראו הר ועל יעקב בית. אך ירמיה לא גלה כך כישעיה ומיכה. שלא אמר אלא שב את שבות אהלי יעקב. ולא הזכיר הקרא תחלה הר ואח"כ בית על שמו רק שמזכירו לבדו שהוא רמז בלבד באומרו אהלי יעקב כי אם רמז שבות הראשונים בשל יעקב וקראם אהלי על שהיו בלתי קבועים כבית של יעקב. ואמר וכן אסף קשט דבריו כאשר קשט ירמיה בערך מיכה כן קשט הוא מירמיה והוא שלא הזכיר אלא יעקב שהוא קישוט שלא אמרו אלא ברמז שלא אמר שהיה בית של יעקב בל יובן כי של אבותיו לא נקראו בית: