לֹֽא־לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃
פת לחם
אענשך כו' על הפעולות הרעות אמר עונש גדול שהכוונה על העונשים שמענישים האדם בפועל כמו שהוא חטא בפועל כמד"א בפושעים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ועל העדר פעולות הטוב אמר ואענך עינוי ארוך שהנחת מלת עינוי על חסרון הדבר הטוב הנכסף כמו עינוי יום הכפורים שהם כולם מניעת הנכסף וכן באמת ברשעים נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וכו' ואומר לא יראו בטוב וכו' ולכן אמר בעונש לשון גדול ובענוי לשון ארוך שלפי הענוי הוא העדר הטוב לא יתכן לומר עינוי גדול שאין צודק בהעדר לומר זה גדול מזה רק צודק לומר לשון ארוך כלומר שהענוי יהיה זמן ארוך ועוד שבעונש בפועל הבא על פעולת הרע יש גבול בזמן כמו שפעולותיו היו מוגבלות בזמן ועל זה נאמר כי לא לנצח יריב וכו' אולם בעינוי שהוא העדר יתכן ח"ו להיות נמשך לעולם שכמו שהוא היה משולל בהחלט מפעולות טובות כי יהיה ח"ו משולל הטוב בהחלט ולא יזכה לעולם והכוונה בלשון ארוך על הנצחיות כמאמרם ז"ל והארכת ימים לעולם שכולו ארוך נמצא שבזה צודק דוקא לשון גדול ובזה צודק דוקא לשון ארוך והבן: