כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃
כלי יקר
דֶּרֶךְ שֵׁנִי בְּהֶמְשֵׁךְ פְּסוּקִים אֵלּוּ הוּא, שֶׁאֵין ״אֱלֹהִים״ אֶלָּא דַּיָּן, וְלֹא פֵּרֵשׁ עֲדַיִן בְּאֵיזוֹ דִּין דָּנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁדִּין זֶה קָאֵי אֶל פָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״ (שמות ו ג). דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קיא) ״וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אוּמּוֹת״. וְהִנֵּה תֵּיבַת ״לְמַלְכֵי״ נִרְאֶה יִתּוּר, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְלֹא הֶעָשׂוּי אֶל שִׁבְעָה אוּמּוֹת״. וּבַיַּלְקוּט מַסִּיק ״וְלֹא תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים״. וְקָשֶׁה, מִנְיָנָא לְמָה לִי? וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁנִּלְחֲמוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים? וְעוֹד קָשֶׁה, מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״, ״עַתָּה״ לָמָּה לִי? אַף עַל פִּי שֶׁסוֹף פָּרָשַׁת שְׁמוֹת בֵּאַרְתִּי לְשׁוֹן ״עַתָּה״, מִכָּל מָקוֹם עוֹד לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים לְפָרְשׁוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֵר, וְזֶה: כִּי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״אֲנִי ה׳״ – הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה. כִּי כָל בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, כִּי ״רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״ (תהלים קג טז) לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ לְקַיְּמָהּ לְאַלְתַּר. וְאִם לֹא, אֲזַי בְּדִין הַמֻּבְטָחִים קוֹרְאִים תִּגָּר עַל אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה פִתְגָם דְּבָרוֹ מְהֵרָה, כִּי אִם לֹא עַכְשָׁיו אֵימָתַי? אֲבָל אֲנִי הֹוֶה לָנֶצַח בְּכָל הַזְּמַנִּים בְּשָׁוֶה, עַל כֵּן לֹא הָיוּ הָאָבוֹת קוֹרְאִים תִּגָּר, אֶלָּא הָיוּ מְצַפִּים וּמַמְתִּינִים מָתַי יָבֹא דְּבַר ה׳, וְהָיוּ בְּטוּחִים שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֲבָל אַתָּה קָרָאתָ תִּגָּר עַל שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמוּ דְּבָרַי תֵּכֶף וּמִיָּד, אִם כֵּן מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּקְרָא תִּגָּר בְּמִלְחֲמוֹת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, כִּי אוֹתָן הַמִּלְחָמוֹת יִתְאָרְכוּ בְּהֶכְרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע יא יח) ״יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה״, כִּי לֹא יָכְלוּ יִשְׂרָאֵל לִנְחֹל אֶת כָּל הָאָרֶץ מְהֵרָה פֶּן יִרְבֶּה עֲלֵיהֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֶלָּא מְעַט מְעַט יִתְגָּרְשׁוּ מִפְּנֵיהֶם. וְיַעַן כִּי דַּרְכְּךָ לִקְרֹא תִּגָּר כְּשֶׁאֵין הַהַבְטָחָה נַעֲשֵׂית מְהֵרָה, עַל כֵּן אֲנִי קוֹנֶסְךָ שֶׁבְּדִין לֹא תִרְאֶה הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה שֶׁתִּהְיֶה עִם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, חוּץ מִמִּלְחֶמֶת פַּרְעֹה שֶׁהוּא מֶלֶךְ אֶחָד, וְיָכוֹל אַתָּה לִרְאוֹת ״עַתָּה״, רוֹצֶה לוֹמַר תֵּכֶף, אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, אוֹתָהּ לְבַד תִּרְאֶה. וְעִקַּר הַמִּעוּט בָּא מִן מִלַּת ״עַתָּה״, רוֹצֶה לוֹמַר דַּוְקָא דָּבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַתָּה תֵּכֶף אוֹתוֹ תִרְאֶה, אֲבָל לֹא דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עַתָּה כִּי אִם בְּיָמִים רַבִּים, כְּמוֹ מִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים – אוֹתָהּ לֹא תִרְאֶה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּשְׁמִי ה׳״ – הַמּוֹרֶה שֶׁאֲנִי הֹוֶה לָנֶצַח וְסוֹף הַבְטָחָתִי לְהִתְקַיֵּם, אֲבָל עֲדַיִן לֹא יָדְעוּ דָּבָר זֶה, וְהִמְתִּינוּ לְצַפּוֹת עַל דְּבָרַי כָּאָמוּר.
בן יהוידע
אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת רוֹמִי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הנה נודע שמכנה את אדום בשם ארם וצריך להבין על מה ועל מה זוכין אדום לכל הכבוד הזה?
ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (אליהו זוטא יט) יעקב ועשו בהיותם בבטן רבקה אמנו ע"ה חלק המזלות שלהם את העולמות ועשו לקח עולם הזה שישלוט בכולה אך לא מצינו שמלך בעולם הזה בכל? וכתבו הטעם איהו דאירע אנפשיה ברשעתו אשר עשה אחר לידתו ולכן לא שלט בכל! ונראה כדי לקיים החלוקה שחלק בימי העיבור במקצת זמן ניתן לאדום שהם בני עשו שליטה בכל העולם כולו תשעה חדשים כנגד תשעה חודשים שהיה בבטן כי רבקה אמנו ע"ה ילדתם אחר תשעה חודשים דכתיב (בראשית כה, כד) 'וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת'.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קג, טז- יז) 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים' והיינו כִּי רוּחַ זו ממשלת עשו עָבְרָה בּוֹ עברה לשון עיבור רוצה לומר תוקף שלו יהיה כנגד חדשי העיבור ואחר כך וְאֵינֶנּוּ יבולע מן העולם דכתיב (עובדיה א, יח) 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם' וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו הם משיח בן דוד דאתי מלאה שנקראת עוֹלָם ומשיח בן יוסף דאתי מרחל שנקראת עוֹלָם בסוד (תהלים צ, ב) 'וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל' וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים אלו ישראל בני בנים של האבות שאז ישלטו הם בעולם.
ובזה יובן בס"ד (תהלים קמד, ד) 'אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר' אל תקרי אָדָם אלא אֱדוֹם אם תניח חולם ואל תקרי עוֹבֵר בצירי אלא עֻבַּר בפתח תחת בי"ת. ובזה יובן הכתוב במשלי (משלי כב, ח-ט) 'זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצוֹר [יִקְצָר] אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל' רוצה לומר זוֹרֵעַ עַוְלָה זה עשו אבי אדום יִקְצָר אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ לשון עיבור ושבט רוצה לומר מלכות שלו שתהיה בתוקפה כנגד זמן העיבור יכלה ואחר שֶׁיִּכְלֶה זמן זה אז טוֹב עַיִן הוּא יעקב אבינו ע"ה שחי קמ"ז שנים כמנין 'טוֹב עַיִן' [147] הוּא יְבֹרָךְ שיקבל אז הברכות שברכו יצחק אבינו ע"ה שאלו זמן לקיחתם הוא לעתיד לבוא כנזכר בזוהר הקדוש יען כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ זו התורה שנקראת לחם לַדָּל למלכות שנקראת בשם דל כי קול יעקב בתורה גובר על עשו.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שתמשול תשעה חודשים כנגד תשעה ירחי לידה מפני כי עשו דר בבטן תשעה חודשים עם יעקב אבינו ע"ה ולא הזיקו ולכן יטול שכרו בזה השליטה, ולזה אמר (מיכה ה, ב) 'עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה' רוצה לומר יולדה רבקה אמנו ע"ה ילדה כי ילדה אחר תשעה חודשים. ונראה לי בס"ד כי תשעה חודשים אלו שישלטו בהם המה ר"ע יום, ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) יִגְמָר נָא 'רַע' רְשָׁעִים ואז וּתְכוֹנֵן צַדִּיק הוא מלך המשיח או צדיק רמז לאות צד"י דמנצפ"ך שממנו תצמח הגאולה.
ובזה יובן בס"ד (ישעיה ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו כתיב לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה אלא לנו כי בראותינו שנגדל כל כך ששלט בכל העולם אנחנו יודעים ושועתינו קרובה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) 'נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ'.
ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (אליהו זוטא יט) יעקב ועשו בהיותם בבטן רבקה אמנו ע"ה חלק המזלות שלהם את העולמות ועשו לקח עולם הזה שישלוט בכולה אך לא מצינו שמלך בעולם הזה בכל? וכתבו הטעם איהו דאירע אנפשיה ברשעתו אשר עשה אחר לידתו ולכן לא שלט בכל! ונראה כדי לקיים החלוקה שחלק בימי העיבור במקצת זמן ניתן לאדום שהם בני עשו שליטה בכל העולם כולו תשעה חדשים כנגד תשעה חודשים שהיה בבטן כי רבקה אמנו ע"ה ילדתם אחר תשעה חודשים דכתיב (בראשית כה, כד) 'וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת'.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קג, טז- יז) 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים' והיינו כִּי רוּחַ זו ממשלת עשו עָבְרָה בּוֹ עברה לשון עיבור רוצה לומר תוקף שלו יהיה כנגד חדשי העיבור ואחר כך וְאֵינֶנּוּ יבולע מן העולם דכתיב (עובדיה א, יח) 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם' וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו הם משיח בן דוד דאתי מלאה שנקראת עוֹלָם ומשיח בן יוסף דאתי מרחל שנקראת עוֹלָם בסוד (תהלים צ, ב) 'וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל' וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים אלו ישראל בני בנים של האבות שאז ישלטו הם בעולם.
ובזה יובן בס"ד (תהלים קמד, ד) 'אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר' אל תקרי אָדָם אלא אֱדוֹם אם תניח חולם ואל תקרי עוֹבֵר בצירי אלא עֻבַּר בפתח תחת בי"ת. ובזה יובן הכתוב במשלי (משלי כב, ח-ט) 'זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצוֹר [יִקְצָר] אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל' רוצה לומר זוֹרֵעַ עַוְלָה זה עשו אבי אדום יִקְצָר אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ לשון עיבור ושבט רוצה לומר מלכות שלו שתהיה בתוקפה כנגד זמן העיבור יכלה ואחר שֶׁיִּכְלֶה זמן זה אז טוֹב עַיִן הוּא יעקב אבינו ע"ה שחי קמ"ז שנים כמנין 'טוֹב עַיִן' [147] הוּא יְבֹרָךְ שיקבל אז הברכות שברכו יצחק אבינו ע"ה שאלו זמן לקיחתם הוא לעתיד לבוא כנזכר בזוהר הקדוש יען כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ זו התורה שנקראת לחם לַדָּל למלכות שנקראת בשם דל כי קול יעקב בתורה גובר על עשו.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שתמשול תשעה חודשים כנגד תשעה ירחי לידה מפני כי עשו דר בבטן תשעה חודשים עם יעקב אבינו ע"ה ולא הזיקו ולכן יטול שכרו בזה השליטה, ולזה אמר (מיכה ה, ב) 'עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה' רוצה לומר יולדה רבקה אמנו ע"ה ילדה כי ילדה אחר תשעה חודשים. ונראה לי בס"ד כי תשעה חודשים אלו שישלטו בהם המה ר"ע יום, ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) יִגְמָר נָא 'רַע' רְשָׁעִים ואז וּתְכוֹנֵן צַדִּיק הוא מלך המשיח או צדיק רמז לאות צד"י דמנצפ"ך שממנו תצמח הגאולה.
ובזה יובן בס"ד (ישעיה ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [לוֹ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו כתיב לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה אלא לנו כי בראותינו שנגדל כל כך ששלט בכל העולם אנחנו יודעים ושועתינו קרובה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) 'נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ'.
ביאור הרד"ל
(עז) ונבלעו כמתים בשאול תחתיות שנאמר מעיר מתים ינאקו. מקרא זה בדור המבול כתיב, וא"כ אין מביא משם ראיה לנינוה, רק דוגמא לזה שמעיר ר"ל בהיותה עיר מיושבת והנה פתאום ינאקו כמתים, אבל עיקר הענין בנינוה צ"ל שסומך על לשון נהפכת שנתנבא עליה יונה תחלה ונתקיים בה לאחר מ' שנה, דמשמע ההפוכה כמו רגע שנבלעו תמימים כיורדי בור, ואפשר ט"ס כאן וצ"ל בשאול תחתית מעיר מתים וגו', והיינו לשון המקרא [שופטים כ] מעיר מתם עד בהמה עד כל הנמצא (ולומר כמו ששם לקו הבהמות בחטא האנשים, כן כאן בנינוה שנהפכה נבלעו כשאול חיים עם כל הבהמה והנמצא בה), ובמנו"המא כתוב ג"כ כגירסת הספרים ומסיים בה עוד ורוח עברה ותטהרם, והוא מקרא אחר [איוב לז] ואין לו שום ענין לכאן, ונראה ט"ס וצ"ל ורוח עברה ואיננו [תהלים קג] דכתיב בסיפי' ולא יכירנו עוד מקומו, ומביא זה שגם בנינוה נתקיים ג"כ שכרגע רוח [אפשר הפיצם ברוח ורעש ארץ] עברה ונהפכה ולא נודע עוד מקומה: