פרשנות מצטטת על תהילים קג:יא

(מנחות דף לא:) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מזוזה שעשאה ב' וג' ואחת כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה וכזנב כקובה אחת שתים ושלש. כמו אהל שהוא צר למעלה. כזנב ג' ב' ואחת אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה איכא דאמרי בסוף שיטה כגבוה שמים על הארץ (תהילים ק״ג:י״א) וא"ד בתחלת שיטה כדמרחקי שמיא מארעא. וכבר עבדו ליה ספריא תקנה בריש שיטין כי היכי דתהוי על הארץ בריש שיטה אחרונה. ומאי ניהו שמע ה' הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ. קדמאה לטטפת. בתרא לטוטפת ידך חסר. קדמאה מזזות בתראה מזוזות ותירשך חסר וי"ו הטבה לאבתיכם חסר וי"ו:

והמין הב׳ שהוא נאמ׳ על דרך אחרת לענין רבוי הדבר, הן רבוי בכמות המתחלק כגון רבוי המספר כאמרו ואם בגבורות שמונים (תה׳ צ) ופשעיהם כי יתגברו (איוב לו ט), וכן רבוי בכמות מתדבק כענין ויגברו המים (בראש׳ ז יח) ובשניהם יחד ברכות אביך גברו (שם מט) ואין זה מענין הראשון כלל וזה המין יקרא בלשון לעז אפודיראמינטי. וכן יתואר האדם בו בזה המין גבור כאומרו גבור בארץ יהיה זרעו (תה׳ קיב) ופירושו לדעת קצת שיהיה זרעו רב ובלעז אפוריראט. ויושאל זה המין גם על עשיית האדם מלאכתו בכחו ובחוזק והתגברות וחיילים יגבר (קהלת י י) שפירושו דרך פשט אם קהה הברזל ר״ל שאם הברזל שהוא בא לחטוב עצים בו מעלה חלודה צריך הוא להתגבר ולהוסיף בכח אע״פ שבמקומו ביארנוהו בדרך יותר נכונה ומזה יתפשט על כל דבר הבא בשפע הן בשפע הדיבור כאומרו ללשונינו נגביר (תה׳ יב) הן בשפע שכלי הן על מקבל השפע שאם יקבלנו בכח ובחוזק ובהתגברות כאומרו על הצורות הנפרדות גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (שם קג) ורמז בעושי דברו על המשכם לרצונו להשפיע לזולתם איש איש לאשר תחתיו וכן רמז בענין לשמוע בקול דברו קבלת שפעם מכבודו ית׳ וכן נאמ׳ עיר גבורים עלה חכם (משלי כא כב) ודרשו בו זה נקרא עולם המלאכים עיר גבורים וכמו שאמרו בב״ר עיר שיש בה זכרים ולא נקבות רומז שאין שם דבר חומרי כי החומר יקרא בלשון נקבה ונאמ׳ על האל ית׳ גבר חסדו על יראיו (תה׳ קג) כי גבר עלינו חסדו (מד קיז) ועל חוזק השבועה והברית והגביר ברית לרבים (דני׳ ט, כו). והונח בזה הפסוק התואר הזה ר״ל גבור להורות כי הכוונה על אדם שלם יונח עליו תארי הגבורה על שני הפנים בכל חלקיהם הן המין הראשון בנצוח האויבים במלחמה ובניצוח החולקים בחקירת החכמה ובניצוח הכחות הגשמיות הן על הענין השני ברבוי עבודותיהם לאל והתחזק במלאכת ה׳ והתאמץ בקבלת שפע מזולתם ובהשפעתם לזולתם ונצטרף עם כל זה עזר האלהי בהצלחת שלימותו כאומרו שויתי עזר על גבור כלומ׳ שעם היותו גבור מצד הכנתו וטבעו נצטרף בו עזר אלהי ואז נכפלה גבורתו והוא דומה למאמר הפכי לזה יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה׳ דוחה (תה׳ לה) הכוונה שיהיה טלטולו חזק ונקל כמוץ שהוא קל מצד עצמו ושהוא לפני רוח והוא סבה שנייה לנדנודו וטלטולו ועם זה שיצטרף בו שיהיה מלאך ה׳ דוחה כן בכאן בהפך זה שעם התגברו מצד טבעו והכנתו בכל מיני הגבורה היה לו עזר אלהי מכוון מאתו ירד לענין הצלחה יתירה.

נמצא מדה טובה מרובה וכו'. עיין למעלה בפרשת יתרו (כ, ו, אות יב). ועוד נראה, זה שכתוב (ר' תהילים קג, יא) "כי כגבוה שמים מעל הארץ גבר חסדו על יראיו", ופירוש הכתוב, כמו מן הארץ עד השמים מהלך ת"ק [שנה] (חגיגה יג.), כך גבר חסדו מה שהוא נוהג הקב"ה עם הצדיקים יותר ממה שראוי. שהרי לפי הראוי לא היה ראוי שיהיה הטוב רק עד ד' דורות, שעד כאן נחשב קורבה, כי זה השעור הוא אל מדת הפורענות, דכתיב (כאן) "פוקד עון על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים", נמצא כי החסד שהוא עושה אל יראיו יותר מן הראוי הוא כגבוה שמים על הארץ. וכן כתיב אחריו (ר' תהלים קג, יז) "וחסד ה' על יראיו מעולם ועד עולם וצדקתו לבני בנים", פירוש הכתוב כי "מן עולם ועד עולם" ת"ק [שנה], שכך הוא מסוף העולם עד סופו דהוא ת"ק, וכך צדקתו לבני בנים ת"ק פעמים ד' דורות, כי עד דור רביעי ראוי לעשות לבנים, כי נחשב דבר אחד, וזהו נכון: