וְחֶ֤סֶד יְהוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃
אבן עזרא
כתוב ועשה חסד לאלפים. וכתוב לאלף דור (דבר' ז ט) ובני אדם יחשבו כי זו שאלה ואיננה כי כן כתוב אם תשמור מצותי ישמור לך השם הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך, שהם הג' אבות וזה הוא "שומר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור" (שם) ובפרשה זו אמר דבר אחר "ועשה חסד לאלפים", והטעם אין קץ והוא לעולם ועד, וזה הדבר יתפרש לשני ענינים האחד שהשם יעשה חסד לאוהביו שתעמודנה נשמתם לעולם לאלף אלפי דורות והשני כי השם יעשה טוב לבניהם שהם כמותם עד אין קץ, וככה אמר דוד, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים (תה' קג יז) והנה אין ספק כי חסד השם הוא לנצח על יריאיו, ובעבור שהזכיר לבני בנים, על דרך וצדקתו עומדת לעד (שם קיא ג) הוצרך לפרש אם היו הבנים טובים, על כן אמר אחר כן לשומרי בריתו ובפרשת כי תשא אפרש לך איך תכנס מדת פוקד עון אבות במדת רחמים:
גור אריה
נמצא מדה טובה מרובה וכו'. עיין למעלה בפרשת יתרו (כ, ו, אות יב). ועוד נראה, זה שכתוב (ר' תהילים קג, יא) "כי כגבוה שמים מעל הארץ גבר חסדו על יראיו", ופירוש הכתוב, כמו מן הארץ עד השמים מהלך ת"ק [שנה] (חגיגה יג.), כך גבר חסדו מה שהוא נוהג הקב"ה עם הצדיקים יותר ממה שראוי. שהרי לפי הראוי לא היה ראוי שיהיה הטוב רק עד ד' דורות, שעד כאן נחשב קורבה, כי זה השעור הוא אל מדת הפורענות, דכתיב (כאן) "פוקד עון על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים", נמצא כי החסד שהוא עושה אל יראיו יותר מן הראוי הוא כגבוה שמים על הארץ. וכן כתיב אחריו (ר' תהלים קג, יז) "וחסד ה' על יראיו מעולם ועד עולם וצדקתו לבני בנים", פירוש הכתוב כי "מן עולם ועד עולם" ת"ק [שנה], שכך הוא מסוף העולם עד סופו דהוא ת"ק, וכך צדקתו לבני בנים ת"ק פעמים ד' דורות, כי עד דור רביעי ראוי לעשות לבנים, כי נחשב דבר אחד, וזהו נכון:
עץ יוסף
יראת חטא לידי חסידות שנאמר אז דברת בחזון לחסידך. זאת טעות סופר, וצריך להיות כדאיתא בירושלמי שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. ודעת אלהים הוא חסידות, כי החסיד מדעת קונו יש בו, כי ה' עושה חסד. או צריך להיות שנאמר (תהילים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, ומשמע ליה חסד ה' חסידות שאדם עושה לשם ה', הוא על יראיו שאחר שהם יראים עושים גם כן חסד: