פרשנות מצטטת על תהילים קג:כ

ובתוי"י פ' וישב דל"ב ע"ג כתב וז"ל, רמז מוסר ע"ד הלצה, כי יש י"ב סוגים באומה ישראלית, ורמוזין בשמותן, ד' ראשונות שמעתי בשם מורי, א) ראובן ראו בן, ר"ל, ראו מעשיו שהוא עושה מעשיו הטובים להתפאר שיראו אנשים מעשיו, ב) שמעון, שיצא שמעו הטוב וזהו אנשי שם, שעושה צדקה וכיוצא כדי לעשות לו שם, ג) לוי, שהוא מתחבר עם אנשים טובים כדי שיהיה נקרא ד) יהודה, להודות אותו עד כאן שמעתי, ה) יששכר, שעושה מעשיו הטובים או עוסק בתורה עבור שיש השכר, שבשמאלה עושר וכבוד (שבת דס"ג ע"א) ו) זבולון, מלשון יזבלני אישי תמכין לאורייתא, כדי שיתחבר להתלמיד חכם הנקרא אישי, בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב) ז) יוסף ע"ד שביארתי (באבות פ"ד) שכר מצוה מצוה ר"ל שעושה מצוה כדי שיוסיפו לו עוד מצוה או יש לומר לגמול להשם יתברך עבור התענוג ממצוה העבר וכו', ויוסף הוא תענוג היסוד, שמתענג בעסק המצוה עד שחושק עוד למצוה וכמו שכתב האלשיך (תהילים ק״ג:כ׳) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו' יעו"ש, ח) בנימין, שעוסק בתורה בשביל מה שיש בימינה אורך ימים בימינה, ט) דן, שהוא דן ר"ל שהוא ירא לעבור עבירה מחמת עונש דין גיהנם או דין בעולם הזה, י) נפתלי, ר"ל ע"ד שפירש רש"י עיקש ופתלתל וכו' והרמז שנותן דופי בכל אדם שהם עיקש ופתלתל, רק נפתלי (שהוא עצמו עיקש ופתלתל) שאינו רואה נגע עצמו רק של אחרים (עי' לעיל פ' בראשית אות קכ"ו ופ' לך הנה מ"ט) וחמץ שלו אינו רואה רק הוא רואה של אחרים, י"א) גד, לשון דג שהגדולים בולעים את הקטנים, וכן פירש החסיד מו"ה יעב"ץ (באבות פ"ג) אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו שאינו כדגים שהגדולים בולעים את הקטנים אלא אפילו חבירו גדול כמותו חיים בלעו ועיי"ש, יב) אשר, כי אשרוני בנות, הדרשן שייטב בעיני הנשים לעשות לו בגדים ונדבה, וכן החזן והמתפלל שיאשרוני בנות וכיוצא בזה.

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי. בפסיקתא ואני ברצון הנה בשמחה דר' ישמעאל א"ל תלמידיו רבינו לפי שהו' אומר (בראשי' ו) ואני הנני מביא את המבול מה שמחה היתה שם א' שמחה יש לפני הקב"ה כשיאבד מכעיסיו מן העולם שנאמר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קרי' ובאבוד רשעים רינה. ר' נתן אמר ואני מוסיף על עבודתם הנה בשמחה וכה"א (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל נתתים זה כלל המתנות לפי שערער קרח על המתנות כהונה בא הכתוב ללמד לקיים לאהרן ולבניו את המתנות שלא שכל מי שירצה יבא ויערער ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכיא לפיכך נסמכה פ' מתנות כהונה לפ' קרח עכ"ל בפסיקתא בספרי משל למ"הד למלך שנתן לבן בית מתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאות בא א' וערער עליה אמר המלך כל מי שירצה יבא ויערער כאן אני כותב כאן אני חותם אני אעלה בערכיא וכו' ומביא שם בספרי ד' פסוקים על שמחת הקב"ה בטוב צדיקים וגו' באבוד רשעים רינה ואומר (תהלים ג) שני רשעים שברת לי"י הישועה ואומר (שם י) י"י מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו ואתמר (שם קר) יתמו חטאים וגו'. ברכי נפשי משל הדיוט לטובתו נשברה רגל פרתי וכו' וקשה מה ענין כ"ד מתנות אלו להחזיק לטובתו של אהרן ערער קרח על הכהונה לאהרן בין לגמרא דילן שנחלקין כ"ד מתנות על ג' חלקים סי' שלהם הרימותי יד"י שמתנות כהונה נחלקת לג' קיטרין י' במקדש ד' בירושלים י' בגבולין ובמדרש חולק על ב' חלקים י"ב במקדש י"ב בגבולין סי' ז"ה יהיה לך מקדש הקדשים וז"ה יהיה לך וגו' בגבולין גם את ז"ה לעומת ז"ה למה דוקא המתנות הם כ"ד גם שמירת המקדש על כ"ד שמירות ג' שמירות על הכהנים וכ"א על לוים בג' מקומות שומרים הכהנים במקדש בית אבטינס ובית הניצוץ ובית המוקד וקשה ולמה פר' זו נחלקה על ז' חלקים כדאיתא בפסיקתא פסוק ראשון בקדשי קדשים שני בקדשים קלים השלישי בקדשי גבול הד' בבכורים הה' בחרמים הו' בפטר רחם הז' בבכורות בדרך הדרש ע"ד מ"ש רז"ל ע"פ בוקר ויודע י"י את אשר לו א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולין אתם לערב יום ללילה הוא שאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם כשם שהבדיל הקב"ה בשביל תשמישו בין האור ובין חשך כן הבדיל ישראל מן א"הע כך הבדיל אהרן ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים כשם אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין חשך יכולין לבטל את זו לכך נאמר בקר ע"כ. בספרים ראשונים שחברתי פרשתי כמה פירושים על ענין הבדלה זו שחלק הקב"ה גבולות למחלוקותו של קרח ועתה לפי זו הכוונה שדרש רבא במסכת נדרים (דף לח) (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה מאי בעי בזבול והלא ברקיע הם קבועים שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים אלא שעלו לזבול אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא אם לאו לא נצא וכו' הענין שג' עולמות הם כמ"ש (תהלים קג) ברכו י"י מלאכו זה עולם המלאכים (שם) גבורי כח ברכו י"י כל צבאיו עולם הגלגלים (שם) ברכו י"י כל מעשיו עולם השפל הזה שהוא תכלית כל הבריאה והוא האדם ז"ש בכל מקומות ממשלתו שכן האדם הוא עולם קטן כלול מכל ג' עולמות אלו והוא (בראשית כח) סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה עולם הגלגלים (שם) והנה מלאכי אלקים עולם המלאכים וכנגד זה ג' קיטרין בישראל כהנים לוים ישראלים כהן מדריגת מלאך לוי מדריגת גלגלים על השיר כי (יומא כא) אלמלא קול המוני של רומי נשמע קול גלגל חמה שהשמים (תהלים יט) מספרים כבוד אל:

וידוע כי גלגל השמש כולל הגלגלים כולם בהיותו אמצעי, ובכל הדברים כולן עקר הדבר אמצעיתו, ובא לרמוז כי הנפש למעלה ממעלת הגלגלים. ובאמרו על המזבח הוא כנוי על מעלת המלאכים, ומלת מזבח שם כולל להם, לפי שכשם שהמזבח מקום מיוחד לקרבנות שהם רצון ה' יתעלה, וכמו שכתוב ריח ניחוחי, ותרגומו לאתקבלא ברעוא, ואמר הכתוב (ישעיהו נ״ו:ז׳) לרצון על מזבחי, כן המלאכים קרבין אליו לעשות רצונו וגבורי כח לשמוע בקול דברו. ובאמרו כל הלילה עד הבקר בא לבאר באיזה זכות היא עולה ובמה כחה זה על מעלת הגלגלים והמלאכים, בזכות שהיא עוסקת בתורה כל הלילה עד הבקר שהיא מתעלה ומשבחת כל ימי היותה בגוף שהוא חשך ואפלה עד הבקר כלומר עד שתפרד ממנו ותשוב אל בית אביה כנעוריה שהוא הבקר האמתי שלה, בקר לא עבות, כאומרו ואש המזבח תוקד בו הכוונה לומר כי עם היות אש המלאכים יוקדת ואשן גדולה וחזקה, היא העולה על כולן, וזה על דרך מאמר רז"ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.