פרשנות מצטטת על תהילים קד:ח

יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדה להם זה אוקיינוס וזהו (נ"ל דצ"ל יקוו המים אל מקום אחד) ויקרא אלהים ליבשה ארץ. המשיך הרצון שהוא סוף המחשבה אל היבשה. וזה בהקדמת הזוהר דף י"ב ע"א למטה ע"ש. כי (נ"ל יבשה) משמע דבר שאין עושה פרי להמשיך סוף המחשב' אלי' שהכל (נ"ל שהו' כל) כלל כל הדברי' (נ"ל דר"ל דבמה שהמשי' הרצון אל היבש' בזה נקרא' ארץ דמשמע דבר שעושה פירות כשא"ה תוצא הארץ דשא). ויקוו המים ר"ל יעשה הצנורות אשר הנהר יוצא מעדן עתיד להשתלח משם ביום החמישי להשקות את הגן. ועכשיו נראו באותן צנורות גולם אבל לא המשכה ובעבור כי צנורות הם (נלמהר"ם ההם) הזמונה הם (נ"ל הם הזמנה) להמשכת המעינים אמר

בעבור זה עשה ה' לי: אני עושה החג הזה ואני אוכל מצות בעבור מה שעשה ה' לי (רשב"ם ורמב"ן). זֶה וזוּ ענינם אשר, עם זו יצרתי לי (ישעיה מ"ג כ"א), עם זו גאלת, עם זו קנית, בארח זו אהלך (תהלים קמ"ב ג'), הר ציון זה שכנת בו (שם ע"ד ב'), אל מקום זה יסדת להם (שם ק"ד ח'), וזה אהבתי נהפכו בי (איוב י"ט י"ט); מלת זו נגזרת מן דִי שענינו בארמית אשר, כמו שמלת זה נגזרת מן דֹא ודֵין, וכל בל' אשכנז so נאמר להוראת אשר; והרמבמ"ן כתב כי הטעמים מסכימים יותר עם פירוש רש"י וראב"ע (בעבור שאקיים מצותיו עשה ה' לי) ואין הדבר כן כי גם מלת זו בעם זו גאלת, עם זו קנית, עם זו יצרתי לי, בארח זו אהלך היא בטעם מפסיק, ודבוקה למלה שלפניה, כמו מלת זה במליצה בעבור זה עשה ה' לי.

ויהי כהיום הזה. מלת הזה שהוא בכל מקום כנוי הרומז על דבר שהוזכר מקודם או אחריה, אין לו ביאור כאן, רש"י כ' יום מיוחד, ופירש עליו רא"ם כלומר כהיום הזה הראוי לזה הפועל, ורש"ד כ' יום בין הימים, ורלב"ג פירש כהיום הזה שהחלה לדבר לו זה בשנה אחרת או בשבוע אחרת, ולא ידעתי דוגמא לכונות אלה במלת הזה. וראיתי לרבותינו (במד"ר) שאמרו אפשר ביתו של אותו האיש משתייר בלא איש, רי"א נבול של נילוס היה והלכו הכל לראות (נבול לשון מבול שהנילוס עלה ונתפשט הרבה וכן אמר רשב"ם בשם מדרש אגדה שהלכו לראות נילוס נהר מצרים שעלה על כל גדותיו). ור"נ אמר יום תיאטרון היה והלכו הכל לראות, ע"כ. נ"ל שלא פירשו רבותינו מלת הזה לכנוי הרומז, כי אין לו מקום כאן, אבל פירשוהו לשון גבהות ורוממות כבלשון ארמי משרבו זהוהי הלב (סוטה מ"ו) אין מזהיהין אותו (חולין ז') כגרסת הערוך בערך זה, והביא שם בשם תיב"ע ע"פ שפכי כמים לבך שתרגם שדי קומוי זהוהי לבכון, ומצינו דוגמתו בלשון ערבי, וכענין זה פירשו רבותינו כאן מלת הזה, לר"י גבהות מי נילוס, שביום ההוא גברו מימיו והוגבהו למעלה מעל גדותיו וכר"נ על גובה מושבות שבבית תיאטור, כי תיאטור פירש בית שהכסאות עומדות בגובה לישב שם ולראות השחוק שעושין למטה, וישיבתם שם הוא מעלה על גבי מעלה, כי בדרך זה אין שורה זו מונעות הראיה משורה האחרת, הנה תרווייהו ר"י ור"נ פירשו מלת הזה על הגבהות והרוממות, אם גבהות המים אם גבהות המושבות. ואפשר לכלול כונה זו גם במלת זה בסוף קהלת, שאמר את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כלומר יראת ה' ושמירת מצותיו הוא גבהות מעלה לכל אדם (דיא ערהאבענהייט דעס מענשען) וכבר מצאנו גבהות גם לחשיבות מעלה, כמו ויגבה לבו בדרכי ה' (דה"ב י"ז ו') וכענין אשר נשא לבן אותנו בחכמה, וכן ויגבה ה' צבאות במשפט (ובזה אין לשון המקרא חסר כלום כלמפרשים שם) ועל כוונה זו כנו רבותינו אותו ית' בשם זה (מנחות נ"ג) להיותו ית' הגבוה מעל גבוהים הרם ונשא לבלי תכלית. ואל יהי זר בעיניך ביאור מלת זה על הגובה והרוממות, כי הוא נמצא בכמה מקומות שאין לבארם לכנוי הרומז (דיעזער) כמו זה סיני (שופטים ה', תהלים ס"ח) הר ציון זה שכנת בו (שם ע"ד) הר זה קנתה ימינו (שם ע"ח) כל אלה הם בריחוק מקום שלא יתכן לרמוז אליהם, לכן יפרשוהו שהוא במקום מלת אשר, ולדברינו המכוון בהם לציין רוממות מעלת הדבר וגובה יתרונו זה סיני (דער ערהאבענע סיני) להיותו נבחר למתן תורה. הר ציון זה, להתיחדו לשכינת כבודו ית', ולהיותו חביב בעיניו כקנין. וכן משה לרוממות מעלתו תארוהו בשם זה, זה משה האיש (כי תשא) (האָכגעשאֶטצטע משה) וכן אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים ס"ח) תאר את הדברות בשם זו לגודל חשיבות מעלתם ויתרונם (וויכטיגעס וואָרט). וכן זו פעלת לנו (שם ס"ח) תאר התשועה הגדולה בשם זו (גראָססארטיג). וכן זה היום עשה ה' נגילה (שם קי"ח) שאין לפרש מלת זה כתאר נושא (דיעזען טאג) דא"כ היו שניהם ראויים לבוא ביחס אחד או שניהם בה"א או שניהם בלעדה. וע"כ מלת זה הוא תאר נשוא במובן דבור המציאות (דיעזעס איזט דער טאג) לפי"ז חסר מלת אשר, גם לשון עשה ה' לישנא קטיעא הוא, הכי יום זה לבד עשה ה' ולא אחרים וע"כ המובן על התשועה הגדולה הנעשה ביום זה, ומקרא קצר הוא. אמנם לדברינו מלת זה באורו חשיבות הדבר ויתרונו, ועל זה מוסב עשה ה', וטעם זה היום עשה ה' מעלת יום זה וחשיבותו עשה ה' (דאס גראָססארטיגע דיעזעס טאגעס) דלרבותינו (פסחים קי"ז א') הלל זה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים הנה רוממות מעשה נס זה וחשיבות מעלתו נקרא "זה" ובזה המקרא בתשלומו כראוי. וכן אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא זה ידעתי כי אלהים לי (תהלים נ"ו) להמפרשים מלת זה מיותר ולדברינו טעם זה ידעתי, ביתרון מעלה חביב עלי (אם פאָרציגליכסטען ליעבע איך), וכוונתו אף שחביב עלי כי נצחתי את אויבי בשובו לאחור, מ"מ יותר חביב עלי על אשר אתה היית עמדי בנצוח זה, כדמיון השפל שקיבל מתנה גדולה מן הנכבד מאד, אף שהמתנה בעצמה תשמחהו, מ"מ תגדיל שמחתו מאד על שהיא באה מנותן נכבד כזה, עד ששמחתו במתנה עצמה בטלה לגמרי ואינה חשובה כלום נגד השמחה מצד הנותן. וכן כי כוס מיד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו וגו' (תהלים ע"ה) מלת מזה הוא שם לאותו חלק מן היין שהוא למעלה בכוס להיותו צלול נקי ומשובח הרבה יותר ממה שתחתיו מעורב בשמרים וכדומה (לאֶסט דען עדלען זאפט אבפליעססען). ורש"י הוסיף שם מלת כוס. וכן מקום זה יסדת להם (תהלים ק"ד) תיאר גודל מרחב הים ועמקו בשם זה (אונערמעססליכער רוים). וכן לויתן זה יצרת, גודל כמות ארכו קרא בשם זה (גראָססארטיגעס געשאֶפף), ובחנת ותדע כי ענין גבהות ורוממות המובן לדברינו במלת זה, אינו יוצא מהוראתו הפשוטה על כנוי הרומז, כי מצד יתרון חשיבות הדבר ורום מעלתו, הוא מפורסם ונודע לכל ונוכל לרמוז עליו כאילו הוא קרוב נגד עינינו, עמ"ש בבשלח ט"ו ב' זה אלי ואנוהו: