גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
מאירי
והוד והדר פעלו רומז על בריאת הגלגלים וצדקתו בהגלות הארץ והתיבשה להקוות המים וכנגד טבעם במאמר האל ורצונו ועומדת לעד כלומ׳ כשאר הדברים העומדים על טבעם כאמרו גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ (תה׳ קד).
אברבנאל
השאלה הל"ו בעונשי האדם שיראה שהם כלם דברים טבעיים ג"כ ומהכרח החומר אף שלא חטא אדם מעולם. אם הא' שאמר ארורה האדמה בעבורך שפירשו בו שתצטרך לעבודה לפי שהנה קודם החטא אמר הכתוב ואדם אין לעבוד את האדמה. ואמר ויניחהו ה' אלהים בג"ע לעבדה ולשמרה מכלל שצריכה היתה האדמה להעבד אפי' שלא חטא. והב' שאמר בעצבון תאכלנה שפי' העבודה עוד ישאר העובד בעצבון עד אשר ירד הגשם והשלג מן השמים לרוות את הארץ לפי שג"כ אמר הכתוב קודם החט' וכל שיח השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים מכלל שהיה המטר הכרחי בהולדת הצמחים ואין שני הדברים האלה א"כ ע"ד העונש כי דברים טבעיים הם בארץ. ואם הג' שקוץ ודרדר תצמיח לו לפי שזהו מהמותרות וידוע שבכל הדברים המורכבי' יצמח בהם חלק מה מותר בלתי מועיל ואולי שיזיק וזה מבואר. והיה א"כ הקוץ והדרדר הנולד בתוך התבואות דבר טבעי בהכרח ומותר החומר ולא עונש ואם הד' ואכלת את עשב השדה אינו עונש לפי שקודם חטא אדם נגזר עליו זה כמ"ש בבריאתו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. ואם הה' שאמר בזעת אפך תאכל לחם שפירשוהו על יגיעת המלאכות הצריכות לאכול לחם אבירים טחינה ורקוד ואפיה ושאר המלאכות שבלחם אין ספק שאינו עונש כי אם מלאכה נכבדת ותענוג להמציא מזון נבחר מסכים לחיי האדם ולאורך ימיו בטבע כמ"ש (תהלים ק"ד ט') ולחם לבב אנוש יסעד. וידוע שבבריאת האדם לא נאמר שתוציא הארץ גלוסקאו' אבל אמר הנה נתתי לכם את כל עשב והמלאכה תעזור אל הטבע והיא אשר המציאה היגיעות ההם בעשיית הפת לתכלית התענוג ותאות המזון הטוב. לא בדרך עונג הנה א"כ כל הדברים שנאמרו בעונש אדם היו טבעיים אליו ולא בדרך קללה ועונש:
ביאור הרד"ל
(א) היתה הארץ מישור כבקעה. פשוטו משמע שר"ל שלא היו עדיין שום הרים ובקעות עד מאמר יקוו המים שאז נולדו כדמפ"ו. ולפ"ז חולק על מ"ש בב"ר ספ"ג ביום ראשון נבראו ד' דברים הרים שמים וארץ כו' (ולפמ"ש בהגהותיי שם בס"ד שצ"ל המים ניחא) וכ"מ ממ"ש (משלי ח) בטרם הרים הטבעו [והיינו הרים שהמים עומדים עליהם וזהו לשון הטבעו ועראב"ע שם] לפני גבעות חוללתי כו' ואח"כ כתיב עד לא עשה ארץ וחוצות כו' בשומו לים חקו כו'. משמע שהרים נבראו תחלה, קודם ששם לים חקו, דהיינו מאמר יקוו המים ועשה חול לים גבול חוק בל יעברנהו כדלהלן, וכ"מ מהני קראי דתהלים דכתיב תחלה על הרים יעמדו מים (שם קד) ואח"כ כתיב יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם גבול שמת כו' (ואהני קראי היא דאתי למידרשינהו כאן כמש"ל אי"ה), דמשמע שקודם שנקוו המים אל מקום אחד בשלישי כבר היו ההרים ועראב"ע שם (וז"ש ברפ"ב דחגיגה (יב:) והמים על ההרים כו', ולפ"ז יתפרש מ"ש שהית' מישור כבקעה, מפני שהיו המים מכסים על פני כל הארץ אף על ההרים הגבוהים, אבל אין מיושב יפה הלשון היתה הארץ מישור כו', שהארץ לא היתה מישור רק שהמים הי' ע"פ וממילא הי' משור כדרך המים, ולא הי' לו לומר רק הי' המים מכסים כו' ועמש"ל בכ"ז אי"ה: