פרשנות מצטטת על תהילים קד:יט

ר' יוחנן פתח. ירושלמי ר"ה סוף פרק ב'. פסיקתא רבתי ריש פר' ט"ו. מדרש תהלים ק"ד. ובא לדרוש מדה י"ז שכאן כתוב יהי מאורות ברקיע השמים. וכן והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. משמע שניהם למועדים. ושניהם למאורות. וכאן אינו מפורש. ומפורש בתהלים ק"ד. עשה ירח למועדים. הרי שמ"ש בתורה ולמועדים הוא על הירח. א"כ מ"ש להאיר הוא על השמש וכמ"ש לעיל פר' א' סימן ו' גלי עמיקתא ועיין שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ב:

החדש, ר' שילא בשם רבי אומר, כתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים ^דבאור הענין, כי כידוע מונים החדשים ואחריהם כל המועדים למולד הלבנה [ובסמוך יתבאר זה בארוכה] וידוע שחדשה של לבנה הוא כ"ט יום וחצי כשיעור היקף הילוכה [ובצמצום כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים] ויתבאר בסמוך [אות ז'], ולפי"ז אם היה המולד למשל ביום ד' אחר חצות היום היה דרוש שיהיה ר"ח באותו היום משעת המולד, קמ"ל דאעפ"כ אין מונין ר"ח אלא ביום ה', וזהו הפירוש עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, כלומר שאז יחשבו המועדים לפי חשבון מולד הירח רק אחר ביאת השמש של אותו יום, וע"ע בסמוך. , ור׳ שמעון בן לקיש אומר, החודש, עד שיהא כולו מן החודש ^הלפנינו ר"פ מסעי יובא אי"ה ראיה מכרחת לענין זה, וכאן מביא רק אסמכתות לזה, וכלומר שצריך שיהא היום כולו מן החודש של לבנה שנתחדש. ונראה דכונה אחת לדרשה זו עם דרשת הבבלי מגילה ה' א' מניין שאין מונין שעות לחדשים וכו', ופירש"י כגון האומר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד חודש זה והיה אותו החודש חסר ובא משחשיכה ליום כ"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החודש שהרי חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה, עכ"ל. ולא ידעתי למה הוכרח לציור כזה ולא פירש בפשיטות שנ"מ למנות ר"ח משעת המולד ויהיה החציו השני של אותו היום נחשב ליום שלם ולמחרתו יום שני וכן להלאה, וזה נ"מ גדולה ופשוטה בחשבון כל המועדים וכלל חשבון השנה וענינים רבים מאד, וצע"ג. .
(ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח)

בחמשה עשר יום לחדש. תניא, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהילים ק״ד:י״ט) משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים ^אבאור הענין, כי כנודע אנו מונים החדשים ואחריהם כל המועדים לחשבון מולד הלבנה [ע"ל ר"פ בא] וידוע שחדשה של לבנה הוא כ"ט יום וחצי כשיעור היקף הלבנה [ובצמצום – כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג חלקים], ולפי"ז אם היה המולד למשל ביום א' אחר חצות היום היה דרוש שיהיה ר"ח באותו היום בשעת המולד, קמ"ל דאע"פ כן אין מונים ר"ח אלא מיום ב' שלמחרת המולד ולא מאמצע יום א', וזהו הפירוש עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, כלומר שאז יתחשבו המועדים לפי חשבון מולד הירח רק אחרי ביאת השמש באותו יום, והיינו ביום המחרת, כמבואר, וע"ע באות הסמוך. , ור׳ ברכיה אמר, כתיב ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמשה עשר יום לחודש, כד יטמע בלילי מועדא ארבעה עשר מטמיעין אית בה, הוי – משקיעת החמה אתה מונה ללבנה ^בשרש טמע ענינו ביאת השמש שכן תרגם ירושלמי על הפ' ויהי השמש באה (פ' לך) והוי שמשא מטמעה, וכונת הראיה דכתיב כאן ויסעו בחמשה עשר יום לחודש, והיינו ביום ט"ו בבקר ואין כאן מן החודש אלא ארבעה עשר שקיעות, שהרי ביום שנסעו עדיין לא שקעה חמה, ודבר זה מסורת וקבלה היא, וכך מבואר בברייתא דשמואל ירחינאה ובסדר עולם דהמולד של חודש ניסן של אותה השנה שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ד' אחר חצות היום בתחלת שש שעות אחרונות, ואי ס"ד דחשבינן החודש מיום המולד היה ר"ח מערב יום ד' לה' והיה כבר שקיעה אחת ביום ד' ועד יום ה' של היציאה כבר עברו ט"ו שקיעות, וא"כ היה יום ה' של היציאה יום ששה עשר בניסן והכתוב אומר מפורש בחמשה עשר יום לחודש, אלא ודאי דמחשבינן החודש מיום המחרת והיה לפי"ז ר"ח ביום ה', ויום ה' של יציאתם היה בט"ו לחודש כמבואר. ונראה דכונה אחת לדרשה זו עם הדרשה בבבלי מגילה ה' א' מניין שאין מתשבין שעות לחדשים, שבארנוה בפ' בהעלותך בפסוק עד חודש ימים (י"א כ'), יעו"ש וראוים הדברים לצרף לכאן. .
(ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח)