פרשנות מצטטת על תהילים קד:כ

ואברהם זקן בא בימים. כבר אמרו ז"ל כי עד אברהם לא נזרקה הזקנה בשום אדם על שאמרו מה הדרי שאני ובני נכנסים במדינה ואין הבדל בין האב לבן. ואח"כ לן ומצא עצמו זקן וגם שיבה זרקה בו. ואמר אברהם רבונו של עולם עשיתני דוגמא. רמז למה שאמר ועתיק יומין יתיב שעריה כתלג חיור. ולכן אמר ואברהם זקן. ולפי הפשט ראה עצמו זקן ומאושר ומבורך בכל דרך כלל. אבל חסר לו פרט אחד. היות בנו בלתי נשוי. ולכן השביע לעבד שלא יקח אשה לבנו מבנות כנען אם הוא ימות בנתים. לפי שראה עצמו זקן. ואמר בא בימים יוצא מן הימים היה לו לומר ולמה אמר בא בימים. אבל פירושו האמיתי בא בימים האמתיים. הם הימים העליונים הנקראים ימות עולם. ויוצא מעולם השקר הוא עולם הזה הדומה ללילה. כדאמרינן במציעא תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה הדומה ללילה וכו'. ולפי שבא בימים האמתיים. וה' בירך את אברהם בכל לא יחסר כל בה:

לא נברא להאיר אלא גלגל חמה. אבל הלבנה שמושה בלילה ואז הוא חשך כדכתיב ולחשך קרא לילה וכן בתהלים אחרי הכתוב עשה ירח למועדים וגו' כתיב תשת חשך ויהי לילה. ודייק מדכתיב יהי בל"י וכן מארת חסר דקאי רק על אחד וזה החמה. וזה אין קושיא א"כ באיזה מאמר נבראת הלבנה י"ל כיון דקרינן מאורות בל"ר אמרינן יהי כל אחד מהמאורות. וזה כולל שניהם. החמה והלבנה. והדרש הזה יצא להם מדכתיב חסר. ומ"מ נקרא גם הלבנה מאור אע"ג דשמושה היא בחשך. כי גם הלבנה תפיץ אור קצת. ובאורה אם יגרע או יתוסף יקבעו גם כן המועדים. ולכן כתיב והיו למאורות כי לצורך קביעות המועדים יש אור גם ללבנה אבל לא לאורה ממש הוא צריך. אבל ר' סימון סובר מדכתיב להאיר על הארץ משמע להאיר ממש כי גם אורה יאיר בלילה לעוברי דרכים:

ויאמר אלהים יהי אור, האור כבר היה בשמים שהמאורות נבראו עס הגלגלים והגלגלים גם כן היו מזהירים בעצמם, כמו שאמר (דניאל י״ב) כזוהר הרקיע, ואמר (שמות כ״ד י') כעצם השמים לטוהר, אלא שלא היה מאיר על פני תהום שלא היה ראוי לקבלו; ואין האמירה כי אם לנבראים לפיכך לא אמר בתחלה ויאמר אלהים יהי שמים אלא ברא וכשהחלו הגלגלים להסב סבבו שתים עשרה שעה והיה העולם התחתון חשך וכסוף י״ב שעות אמר יהי אור כמקום שהוא חשך, כי כרחף הרוח על פני המים יבש המים קצת עד שהיו המים ראוים לקבל אור חלוש כי לא היה האור חזק על הארץ עד יום הרביעי, ואולי זוהר הרקיע היה אותו האור כי השמים בעצמם מאירים כמו שכתבנו. והיה האור ההוא י״ב שעות אחרות והיה יום שלם כ״ד שעות ונעדר האור מעל פני העולם התחתון והחל יום אחד כיום הראשון ובהעדר האור היה חשך, ולא היה להעדר הזה כשלשה ימים הראשונים סבה אלא רצון האל לבד — אם נאמר שהיה, כי האור הנהוה בג' הימים היה זוהר הרקיע, אכל אם נאמר שהיה מאור השמש שהיה מתנוצץ באויר אור חלוש שלא היה האויר ראוי לקבלו כשלמותו עדיין כל שכן שלא קבל זוהר הרקיע או אור הכוכבים כלל, לפיכך היה בשלשת הימים האלה חשך גמור, אם כן היה להעדר ההוא סכה אחר רצון האל יתברך — ולא ראה האל בחכמתו להיות כולו אור אחר שהאיר טוב, לפי שהחשך גם כן צורך העולם כמו שכתוב (תהלים ק״ד) תשת חשך ויהי לילה, וכתב הרב רבינו משה ז״ל כי ראש סבת ההויה וההפסד אחר כוחות הגלגליות הוא האור והחשך למה שימשך אחריהם מן החום והקור, ובאור ובחשך ישתנו מזגיהם והתחלות ההמזגות שיתחדשו מהם שני אידים אשר הם תחלת סבת אותות השמים אשר המטר מהם והחושך הוא טבע מציאות העולם השפל והאור מתחדש [על] העולם; והחכם ר' אברהם בן עזרא ז״ל כתב, וזה האור היה למעלה מהרוח, ומה שאמר ויאמר הוא דרך משל, וכן (תהלים ל״ג) בדבר ה' שמים נעשו, כי אין לו יתברך אמירה ודבור ולא שנוי רצון.

ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין - שדרכן לילך בלילה פן יפגעו בו דכתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער (תהילים ק״ד:כ׳):