פרשנות מצטטת על תהילים קה:כב

וְהוּא נַעַר. וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ חָטָא לְהָבִיא דִּבַּת אֶחָיו, כִּי לֹא נִסָּה וְלֹא הִתְבּוֹנֵן לְאַחֲרִית דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָז מַשְׂכִּיל מְאֹד, וְשֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ מוֹרֶה לְזִקְנֵי הַדּוֹר, כְּאָמְרוֹ (תהלים קה:כב) "וְזְקֵנָיו יְחַכֵּם", וְזֶה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט.) וְלֹא בְּדַרְדְּקֵי עֵצָה.

זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם. לִהְיוֹת נֶחְשָׁב לְחָכָם בְּעֵינֵי חַכְמֵי הַדּוֹר, כְּאָמְרוֹ "וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם" (תהלים קה:כב).

ותשב באיתן קשתו - הקשת החזק שקורין אלבלטרא מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין פורקא והמושך בקשת ההוא אם הוא אדם חזק מאד, מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו ויורה החץ למרחוק. ואם הוא חלש אינו יכול למשוך החבל. וכן פירוש המקראות מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר, וענו בכבל רגלו - והוא יצא ומלך עליהם כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם ואסרם, כדכתיב: לאסור שריו בנפשו.