אָ֭מַר וַיָּבֹ֣א עָרֹ֑ב כִּ֝נִּ֗ים בְּכָל־גְּבוּלָֽם׃
מרבה לספר
כנם כ' הרמב"ם בפרק עשרה מאמרו' שמכ' כינס הי' נמי בישראל רק שלא היו עוקצים להם והביא ראי' מפסוקי' דבשאר מכות כתב דלא הי' רק במצרים לבד. מה דלא כתיב במכת כינם ע"ש ויש להביא ראי' להרמב"ם מהא דאי' במדרש פ' ויחי וקברתני בקבורת' שלא ירחשו כינ' על קברי וכפרש"י וקש' הא לא שלטו כינים בישראל ובעפרם אש"מ כמ"ש הרמב"ם ואפשר דזהו כוונת דוד בתהילים סי' ק"ה ויבא ערוב כינם בכל גבולם ר"ל אפי' בישראל בארץ גושן. והאי ערוב אין הכוונה על מכת ערוב היות. אלא ערוב של כינם כמו דאי' בילקוט פ' וארא ארבע עשר מיני כינם בא עליהם (ולא תקשי א"כ למה לא מזכיר מכ' ערוב וי"ל דלא מזכיר כל המכות ותידע דהא לא מזכיר במזמו' מכת דבר אלא דלא חש למחשב) ולולי דמסתפינא אני אומר כמ"ש בעל המסורה כנם הסמוך לאדם הוא כנם בקמץ והסמוך לבהמה הוא כנם בחירק לפ"ז י"ל דוודאי בישראל עצמם לא שלטו הכנם אבל בבהמת ישראל שלטו הכנם וזהו כנם בחירק בכל גבולם אפילו בבהמת ישראל כ' בסדר הדורות דהיו הכינים ברום ב' אמות:
מלבי"ם
ויעשו וגו' להוציא את הכנים. לדעת חז"ל פי' שרצו לעשות ולא יכלו, שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, והנכון שהחרטומים רצו להוציא את הכנים היינו להוציאם מן האדם והבהמה שלא ימצאון שם, שכבר ראו שפרעה לא שם לבו ע"מ שהעלו את הצפרדעים, ועשה עקר הבחינה עם משה במה שיסורו הצפרדעים, ורצו הם להסיר את הכנים, ומבואר שעל הכנים הנולדים בבע"ח יש רפואות ותרופות להוציאם ולהמיתם ע"י סמים ומשיחות לנקות הזיעה ומותרי העור, והחרטומים היו מומחים בזה, רק עתה לא יכלו כי היה ענין השגחי, שלא יועיל שום תרופה טבעית לזה, ונשארו הכנים באדם ובבהמה, וגם רמז עמ"ש בפי' תהלים עמ"ש ויבא ערוב גו' כנים בכל גבולם שמכת הכנים לא סרה מהם ונשארה בכל אנשי הדור ההוא, שגם אחר שהביא מכת ערוב היה כנים בכל גבולם, ועז"א ותהי הכנם באדם ובבהמה, ר"ל שנשארה בהם לעולם, שכבר כתבתי שמכת כנים לא היה להורות איזה דבר רק להכות אותם במכת בזיון, שלכן בא שלא בהתראה ולא סרה מהם גם אח"כ:
אבן עזרא
וינחם. חלילה להנחם השם רק דברה תורה כלשון בני אדם, כמו ויעל (ברא' לה יג) וירד (שם יא ה) ישמח ד' במעשיו (תה' קד לא) ויתעצב אל לבו (ברא' ו, ו) והנה שמואל אמר, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (ש"א טו כט), ושם כתוב נחמתי, ויש מפרשים אותו לשון וועד ואין צורך: