פרשנות מצטטת על תהילים קה:לד

ואחריו לא יהיה כן וכו', אבל של משה מין אחד הקשה הרמב"ן שהרי כתוב ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, וכתוב אחר אומר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל ושאר המינים של יואל גדולים משל משה ואלה דברים בטלים עכ"ל. וכתב הרא"ם שתירוץ הרמב"ן בשיטת רש"י הוא אמת מצד זה שמין הארבה לחוד של משה היה גדול משל יואל אלא דמ"ש הרמב"ן בזה דשאר מינים של יואל היו גדולים משל משה בשאר מינים ומין ארבה היה של משה גדול משל יואל אבל לענין מנין המספר של המינים היו שוים, זהו דבר בטל לומר שתפליג התורה בשל משה מפני מין אחד שהיה גדול בשל משה ובשאר מינים היו מינים של יואל יותר גדולים משל משה. אלא הענין דבשל יואל היו מין יתר דהיינו גזם דבשניהם היו ילק חסיל וארבה, וזהו הגדלות דיואל דהיינו מצד מין הגזם, אבל גדלות דמשה היה מצד מין הארבה לחוד שהיה גדול משל יואל ברבוי עכ"ד. ועוד הגיה בדברי רש"י שכתב אבל של משה מין אחד וכמוהו לא היה כו' מוחק וי"ו דוכמוהו וצ"ל כמוהו כלומר דעל מין האחד לחוד קאמר. ואינו מתיישב כלל בדבריו, חדא למחוק כל הספרים, שנית דאין שייך לומר מינים הרבה בשביל מין אחד יתר ובג' הם שוים, ותו קשה דאם באת לחשוב מה שנאמר בתהלים נחשוב נמי חנמל שהרי נאמר שם ושקמותם בחנמל, ופירש"י שם מין ארבה, וא"כ הוה עוד מין אחד במצרים מה שלא היה בימי יואל והרד"ק כתב ביואל, וז"ל אותו של מצרים לא היה אלא מין אחד והוא הארבהוהיה רב איכותו של המין במצרים יותר ממה שהיה בימי יואל, לפיכך אמר ואחריו לא יהיה והנה אמר כמוהו לא נהיה, כי היו ארבעה מינים ושבמצרים לא היה אלא מין אחד עכ"ל ועוד כתב כי הארבה במצרים לא היה אלא מין אחד ואע"פ שאמר (תהלים ע"ח) ויתן לחסיל יבולם (שם ק"ה) וילק ואין מספר, הארבה היה עיקר ושני המינים באו עמו לפיכך לא נזכר בתורה אלא הארבה ולא היה אלא פעם אחת, וזה היה ד' מינים גזם ארבה ילק חסיל ובאו בד' שנים זה אחר זה כמ"ש יתר הגזם וגו' וזאת הרעה לא היתה עד אותו זמן עכ"ל. ועם כל זה לא נתיישב לי דעת רש"י שמשמע מלשונו שגדלות של יואל היה מחמת רבוי מינים לא מחמת אורך הזמן. והנלע"ד דודאי בימי משה לא היה אלא מין אחד דהיינו ארבה אלא שהיה שמו ג"כ, ילק וחסיל מאיזה טעם. כמו שאתה צ"ל גבי חנמל שדרשו רז"ל חנמל שהיה בא חן ומל והיה מולל את ירק העץ ועשב לאכלו, ה"נ גבי אלו ג' השמות שהיו לארבה בשביל איזה טעם, ומש"ה לא הוזכר בתורה רק ארבה אלא שבתהלים כפל הענין במלות שונות, כדרך הפסוקים בהרבה מקומות, משא"כ דיואל דכתיב בהדיא יתר הגזם אכל הארבה ש"מ דכל אחד בפני עצמו היה מין מיוחד, ועדיין צ"ע במ"ש בשל יואל היה כבד משל משה ע"י הרבה מינים ביחד ארבה ילק חסיל כו', וביואל פירש"י כמוהו לא נהיה לבא כל המינים הללו זה אחר זה אבל מין ארבה לבדו לא היה כמו אותו של מצרים עכ"ל, הרי לא היו ביואל יחד ונ"ל דהך ביחד דהכא לאו ביחד ממש קאמר אלא רצופים זה אחר זה:

ואחריו וכו׳. פירוש דק״ל לרש״י דהוה סגי למכתב ואחריו לא יהיה ואמאי הדר וכתב כן אלא לומר דוקא כן בענין זה הוא דלא נהיה עוד אבל בענין אחר אה״נ ומ״מ הקו׳ מבוארת לפירושו דה״נ במצרים היו מינין הרבה כדכתיב בס׳ תהלים אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר וכתיב ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה ואע״ג דהכא לא כתיב אלא ארבה על כרחין שהוא שם כולל וכבר הקשו כן המפרשים והנה הר״אם ז״ל תירץ דמ״מ בשל משה לא היו אלא ג׳ מינין ארבה ילק חסיל ובשל יואל היה ג״כ גזם ונמצא דשל יואל גדול מצד ריבוי המינין ושל משה גדול מפני גודל הריבוי ע״ש. ומלבד שהוא דוחק גדול ואין לשון רש״י סובלו ועוד דמל׳ רש״י בפירושו ליואל מוכח בהדיא שלא כדברי הרב כדלקמן בר מן דין הרי כתיב נמי בס׳ תהלים ושקמותם בחנמל ופי״רשי שם מין ארבה ע״ש. ונוכל לומר דהיינו מין גזם ואלו יונח שאינו אלא מין אחר הרי נמצא שגם בשל משה איכא ד׳ מינין כמו בשל יואל ועם היות שהר״דק מפ׳ בחנמל מין ברד מידי הוא טעמא אלא לרש״י הרי רש״י פי׳ ארבה ונמצא שאינו מתקיים תירוץ הרב. ובש״ח ראיתי דלעולם בשל משה לא היה אלא מין א׳ ובתהלים עשה כן ליפות המליצה ע״כ. ואחר המחילה לא נהירא כלל דאטו כדי ליפות המליצה לימא מילי דשקרא. ומה גם דברוח הקדש נאמר. והר״ב דבק טוב תירץ דהתם בשל יואל היו מינין ארבה ביחד אבל בשל משה מין א׳ היום ומין א׳ למחר ע״כ. והא נמי במחילה מכבודו ליתא דבהדיא כתיב התם ביואל יתר הגזם אכל הארבה וכו׳ ופי׳ שם הר״דק מה שהותיר הגזם בשנה ראשונה אכל הארבה בשנה שנייה כי לא באו הד׳ מינים בשנה א׳ אלא זא״ז בד׳ שנים. וכן פיר״שי גופיה שם בפ׳ כמוהו לא נהיה מן העולם לבוא כל המינין הללו זה אחר זה אבל מין ארבה לבדו לא היה כמו אותו של מצרים ע״כ. באופן שבהכרח צ״ל דמ״ש רש״י בכאן מינין הרבה שהיו יחד לאו דוקא יחד אלא כלו׳ באותו הרעב היו מינין הרבה אבל לעולם בזה אח״ז היו דאל״כ מלבד שדבריו סותרי׳ זה את זה הרי הוא ג״כ נגד הכתוב כדלעיל ונמצא שעם כל הכתוב אכתי קושיין כדקיימא קיימא. ואפשר לומר שבשל משה אה״נ שהיו הרבה מינין. אבל מ״מ נחלקו למקומות הרבה זה על הזרעי׳ וזה על הירקות וזה על האילנות וכדומה. והכי איכא למשמע מקראי דבתהלי׳ דכתיב ויתן לחסיל יבולם ויגיע׳ לארבה ושקמות׳ בחנמל. אבל בשל יואל היו מינין הרבה במקו׳ אחד ועדיין הוא דחוק. וקושטא דמלתא כמ״ש הר״דק שם ביואל וז״ל כי הארבה שהיה במצרי׳ לא היה אלא מין א׳ ואע״פי שאמר בס׳ תהלי׳ ויתן לחסיל וכו׳ הארבה היה עיקר ושני המינין (קאמר שני לפום שיטתיה דמפ׳ חנמל מין ברד אבל לפי״רשי נימא שלשה) באו עמו לפיכך לא נזכר בתורה אלא הארבה ולא היה אלא עת אחת וזה היה ד׳ מינין ובאו בד׳ שנים וכו׳ עכ״ל וגם רש״י נר׳ שזו כוונתו כלו׳ שהארבה היה העיקר ושאר המינין טפלי׳ לו מש״אכ בשל יואל:

ואחריו לא יהיה כן. ואותו של יואל שכתוב בו וכמוהו לא נהי' פירש"י שאותן היו של מינים הרבה ושל משה ממין אחד. והקשה הרמב"ן דהא כתיב ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וכתוב אחר אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ואולי רוצה לומר שהי' הארבה של משה גדול משל יואל ושאר המינים של יואל גדולים משל משה ואלה דברים בטלים הם אלא בכל גבול מצרים נמשך אלפניו וכו' ולאחריו לא יהי' כן שם אבל במקומות אחרים אפשר שיהי'. וכתב ר' אברהם (ר"ח. כצ"ל) בפירושו שמעת תפלת משה ואילך אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים והוא דבר ידוע. ויתכן בפשט הכתוב בשביל שמכת ארבה רגילה לבא הרבה פעמים ועוד שאותו של פרעה הי' בדרך מקרה שרוח הקדים נשאו ועל כן אמר כי הי' גדול מאוד מכל אשר נהי' במקרה העולם כי לפניו ולאחריו איננו בא כמוהו במקרה ובגדלו ידעו כי מכת אלהים היא כי אין דרך לבא במקרה כך וגם אותו של יואל מכת אלהים. וי"מ אותו של יואל זה אחר זה כדכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ושל משה הי' כולו ביחד: