וַֽ֭יּוֹצִיאֵם בְּכֶ֣סֶף וְזָהָ֑ב וְאֵ֖ין בִּשְׁבָטָ֣יו כּוֹשֵֽׁל׃
אפוד בד
ועוד י"ל שהקב"ה חישב את הקץ, ר"ל כמו כשגובין חוב מאיש שאינו אמיד ואף אם לא היה מסלק לא היה ג"כ תרעומות עליו אחר שהוא דחוק מאוד, ואם המלוה איש טוב מצרף לו כל הטובות שקיבל ממנו לסך המגיע לו וכל המעות אף רעות, הכל בכדי להקל החוב שיהא מסולק, וזהו שחישב הקץ לעשות, ר"ל לתקנו (כמו ובן הבקר אשר עשה) כמה שאמר לאברהם אבינו, ר"ל מזמן שאמר לא"א שנאמר ידוע תדע כו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ובזה נבין מאז"ל (ברכות) דבר נא באזני העם אמרי דבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה כו'. והענין דלכאורה קשה למה צוה הקב"ה לשאול ממצרים כסף וזהב בדרך שאלה לקיים הבטחתו, היד ה' תקצר להכריחם שיתנו לישראל ברצונם כמו שהכריחם שישלחו לישראל לחירות, אלא שהקב"ה כוונתו לשלם מכ"מ, ועיקר הכוונה היה שירדוף פרעה אחריהם ויטביעם בים, כמו שגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לכן נתן ה' מקום להטעותם ע"ד משגיא לגוים ויאבדם, ולכן אלו היה מכריחם שיתנו להם מעצמם לא היה להם שום מקום לטעות שירדפו אחריהם, אבל השתא דלקחו דרך שאלה הפך לבו לחזור לסורו ולכפור בה' ולומר שקצרה ח"ו יד ה' להכריחו שיתן להם בעצמו, דאל"כ לא היו לוקחים דרך שאלה כיון שלא היה בדעתם לחזור, ולכן המתין עד שבאו האיקטורין ששלח עמהם ומחמת זה נהפך לבו לכפור בה' ורדף אחריהם, והנה גם לישראל בעצמם הוקשה להם הדבר הזה, אמאי צוה ה' שיקחו מהם דרך שאלה שהיא מדה מגונה ליקח ברמאות, ומחמת זה חשבו ג"כ שעדיין לא הגיע קץ האמת של ארבע מאות שנה, ולכן לא הוכרחו ליתן מעצמם לישראל, וחשבו שהגזירה היתה אם יהיו ישראל תחת ידם ת' שנה אז ואח"כ יצאו ברכוש גדול, חלף עבודתם שיתנו להם המצרים, אבל עכשיו שאין המצרים נותנים, א"צ להשלים הת' שנה, ומזה הטעם לא הכריחם ה' שיתנו מעצמם, ועי"ז שחשבו שעדיין לא הגיע קץ האמת, היה להם מקום לישראל לטעות בכל עת צרה לשוב למצרים שיראו שלא יגיע להם כמו שהגיע לבני אפרים, וע"ד בעל מעשי ה' שכל התלונה שהיה במדבר לשוב למצרים היה מטעם הזה, אבל האמת היה שזה קץ האמת, והטעם של השאלה הוא כטעם הראשון שכתבנו, ומחמת שהיא מידה מגונה לכן ביקש ה' ממשה שיבקש מישראל שישאלו מחמת טעם הראשון. ולפ"ז נתקיים דבור ה' ואח"כ יצאו ברכוש גדול, העיקר לא בדרך רמאות, היינו בביזת הים שלקחו כדין ומנהג כל הלוחמים שבוזזין שלל, אבל השאלה היה שלא יאמר כו', ואח"כ יצאו לא קיים בהם, שמשמע ואח"כ יצאו ממצרים תומ"י לא קיים בהם, רק הוכרחו להמתין עד ביזת הים, ולפ"ז מתורץ קושיא ראשונה ושניה, ואין להקשות אחרי שאם לא היו שואלין לא היה רודף אחריהם, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אף בלא אמירת הצדיק, האיך היה נתקיים דבור ה', וי"ל דאה"נ שאף שאם לא היו שואלין מהם היה נותן ה' לפרעה מקום לטעות שירדוף אחריהם ויתקיימו דבריו ואח"כ יצאו ברכוש גדול, מזה הסברא גופא לא הכריחם ה' שיתנו להם חלף עבודתם, ועי"ז יבואו לידי כפירה כמ"ש, אבל שלא יאמר אותו צדיק, לכן ביקש שישאלו דלא היה יכול להכריחם שיתנו מעצמם מחמת הטעם הא', ולכן אי לאו משום שלא יאמר לא היו מצווים שישאלו והיו יוצאין בלא רכוש, ופרעה כיון שהיה רואה שיצאו ריקם היה בא לילדי כפירה והיה רודפם, ובביזת הים היה נתקיים דבר ה', אך מחמת אותו צדיק ביקש שישאלו, דלפי דברי ה' אף בים נתקיים ואח"כ יצאו, דעיקר יציאתם לחירות היה בים, שאז הכניע השר של מצרים ע"ד וירא ישראל את מצרים מת, ופירשו דהיינו שר של מצרים, והשתא ניחא שאמרו ישראל הלוואי שנצא בעצמנו, שהם חשבו שהטעם של השאלה הוא כמ"ש בטעם הב', לכן לא רצו ליקח מהם כלום כדי שיהיה יציאתם יציאה גמורה אף שהוא קודם ת' שנה כמש"כ. והשתא שפיר דומה להמשל הוציאנו היום, ר"ל שתוציאנו לחירות גמור אם אין אנו לוקחים כלום שאז הגזרה על ת' שנה כמ"ש, משא"כ אם אנו לוקחין רכושם אף שהוא דרך שאלה שמא עי"ז לא תהא יציאתנו חירות גמור, ובאמת היה חירות גמור, והשאלה היה מחמת טעם הראשון. ולפ"ז ניחא מה דקאמר משום משאוי, דכיון דא"ל משה דעיקר הקיום של רכוש גדול יהיה בים, לכן אמרו למה אנו נוטלין עכשיו המשאוי ממילא יתנו לנו כל רכושם בים, לז"א וישאילום בע"כ. ולפמ"ש עיקר החירות היה בים ואז נתקיים ברכוש גדול דרך כבוד וחירות כנהוג בעת המלחמה, משא"כ במצרים לקחו דרך רמאות, לכן בקשו שיהא עיקר החירות תיכף, ואף שעיקר החירות בים, לכ"א שלע"ע לא יקחו כלום, ואפשרי להקדים החירות כמ"ש לפי סברתם, והשתא שפיר דומה למשל ודו"ק. (וחוץ לדרכינו יבואר מאמר אין נא אלא לשון בקשה כו', וחקרו הראשונים ליתן טעם לבקשה זו שיקחו רכוש גדול, ומה"ת לא יאבו קחת. אך רצה הקב"ה להודיע אמונת ישראל. דידוע שבמקום שיש מגפה רח"ל סכנה גדולה לקחת מהם מאומה, והנה שלח ה' מגפה במצרים אין בית כו', וחשש הש"י אולי יהיה מורך בלבם לקחת מהם מאומה. לז"א דבר נא לשון בקשה כו' דבזה יהיה קדוש ה', שכל כך בטוחים במאמרו שלא יאונה להם שום רע, וזה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל (תהילים ק״ה:ל״ז) ות"י לאתדנא עם מצראי לאתקטלא, ר"ל דבשאר מגפות בהם לא ינקה, וכאן היו בהשגחה דוקא למצראי, וזה שבקש מהם וישאלו וימאינו בו שלא יכשלו, וזה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, ולא איתדנו עם מצראי לאתקטלא):
תורה תמימה
הגדלתי מעשי וגו'. רבי יהושע בן לוי פתר קראי בכניסת ישראל לארץ לגר"ל ששלמה נשא משא על תהלת א"י, ופתח בכניסת ישראל לתוכה. , הגדלתי מעשי – כי תבאו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה לה׳, בניתי לי בתים – כמש"כ (פ׳ ואתחנן) ובתים מלאים כל טוב, נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים כמש"נ (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, עשיתי לי ברכות מים, כמש"נ (שם) ארץ נחלי מים, להשקות מהם יער צומח עצים – שאפילו קנים של חצים לא חסרה א"י לדהם עצים דקים כקנים שעושים מהם חצים ואינם גדלים אלא באיים רחוקים, ודריש כן מלשון צומח עצים דמיותר הוא דפשיטא הוא, דהלא זה תכונת שם יער שצומח עצים, לכן דורש על מין עץ שהוא יקר כעצי פרי. , קניתי לי עבדים ושפחות – כמש"נ וגם ערב רב עלה אתם, ובני בית היו לי – אלו הגבעונים שעשאן יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי כמש"נ (פ׳ מטות) ומקנה רב היה וגו׳, כנסתי לי גם כסף וזהב – כמש"נ (תהלים ק"ה) ויוציאם בכסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות – זו ביזת עוג וביזת מדין, עשיתי לי שרים ושרות – משוררים זכרים ומשוררות נקבות להלפי המשך הענין דרשות כל המלות שבפסוק זה דאיירי בעניני קודש אפשר לפרש הכונה שגם הנשים שבא"י אמרו שירת קודש כמו שירת מרים ודבורה אשת לפידות. ותענוגות בני האדם – זה ענוגן של ארץ ישראל לולא נתבאר ענין זה, ויתכן דהכונה ע"פ הכתוב ארץ וגו' ולא תחסר כל בה וגו', ובזה מיוחדת א"י בין כל הארצות. שדה ושדות – תפנוקין ותפנוקיין לזדריש שדה מלשון לשד השמן שהן תפנוקין שונים. .
(שם)
(שם)
מגלה עמוקות
ענין הכבדת הלב היה לפי שהקב"ה אמר בפעם הזה אני שולח את כל מגפותי לכן ויחזק לב פרעה ולא שלח את העם כאשר דבר י"י ר"ל שהקב"ה אמר למשה מאחר שעתה כבר (שם עג) ספו תמו כל המכות לכן אמר הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לעת הזאת שחושב שכבר נשלמו סימנין ובאמת (איוב יב) משגיא לגוים ויאבדם כי יד הש"ית היתה על סימן של ב'א'ח'ב בכלל ז"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו ר"ל על סימן של ב'א'ח'ב בכלל. (תהלים קה) שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו רבותינו אמרו על שלא קבלו במרות דברו של הקב"ה עליהם א ד"א א"ל הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם ולא המרו וקשה והלא כל המכות באו בשביל שלא קבלו את דברו ומדה כנגד מדה ולמה דוקא בזה המכה נתייעץ עם המלאכים יותר מכל י' מכות וכי תיסק אדעת שלא יסכימו עם הקב"ה (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון קושיא זו אפשר שישוב בעל המדרש במה שאמר אח"כ מהו שלח חשך ויחשיך משל למלך שסרח עבדו וכו'. שלא תאמר מה שהוסיף החשך משלו ולקה ז' בזה מרה את דברי הקב"ה לז"א שלח חשך ויחשיך לא שהוסיף משלו ואין בזה משום מרי על דבריו לז"א שהסכימו המלאכים עמו ר"ל וללקות ג"כ את שלהם וענין המחלוקת הוא ענין מחלוקת ר' יהודא ור' נחמי' מהיכן בא עליהם החשך ר' יהודא אומר מחשך של מעלה ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שיש ליישב על שני עניינים או שטעם מחלוקת על שני טעמים של חשך אם בשביל ישראל שמתו בתוך ג' ימים של אפילה וישראל קדושים הם הוצרך להביא פורעניות מלמעלה כמבואר בזוהר פ' שמיני ובפ' בלק שכל אדם בדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו ור' נחמי' סובר שהחשך בשביל מצרים ליתן לישראל כסף וזהב ולכן הוצרך מן דלהון ימטי להון לפתוח להם החשך של גיהנם שהוא סיטרא דלהון והנה דעת ראשון של רבותינו על שלא קבלו במרות כי דברו של הקב"ה עליהם קאי על פושעי ישראל וס"ל דעת ר' יהודה שהוא חשך של מעלה ד"א א"ל הקדוש ברוך הוא למלאכים ס"ל כדעת ר' נחמיה שהחשך בא מן גיהנם כי שר של מצרים היה דומה ובאותו שעה זרקו הקב"ה על גיהנם ונעשה שר של גיהנם וממנו בא החשך ולפי זה הדרך אמר שלח חשך ר"ל שלח הקב"ה שר של מצרים ממנוי שלו ונתמנה על חשך והוא החשיך ולא תאמר שהוא נתמנה עליו יסרב בזה ולזה אמר ולא מרו את דברו רק הסכימו עמו מיד. או שמחלקותם מאין באו מכות אם מן עשר ספירות קדושות ז"ש מחשך של מעלה ואם מן עשר כתרין התאין דלהון שכל אחת שלחה למכה אחת כמ"ש בספר האמונות לר' שם טוב למען שיתי אותותי אלה בקרבו מאורות השמים עצמן עשאו זה ז"ש מחשך של גיהנם ותרווייהו איתנהו מלמעלה ומלמטה כמ"ש במדרש פ' וארא שמלמעלן ומלמטן כמ"ש רז"ל (תהלים קכ) חצי גבור שנונים שאמר הקב"ה לבעל לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם עליו מלמטה ובפסוק מבוארין תרווייהון הקב"ה אמר למשה נטה ידך על השמים ויהי חשך שהרי שמן השמים בא החשך מלמעלה ואח"כ ויהי חש"ך אפיל"ה בכל ארץ מצרים שהוא חשך מלמטה כח"ו של הא"ף ועז"א שלח חשך מלמעלה ויחשיך ג"כ מלמטה ולפי דברי המדרש שהוסיף משלו אמר מתחלה חשך לבד ואח"כ ויחשיך עוד אמר חשך אפילה שהוסיף מן שלו או שני מיניחשך האחד ג' ימים ראשונים ואח"כ נא קמו וגו' ז"ש מתחילה חשך לבד ואחר כך ויחשיך. עוד אמר חשך אפילה שהיה חזק יותר ושני טעמים איתנהו בקרא אם מטעם פושעי ישראל אמר (שם קה) ולא מרו את דברו שילכו מן גלות או על המצריים שיתנו להם להשאיל ולא למרות את דברי ישראל שמבקש ממנו לשאול כסף וזהב ז"ש (שם) ויוציאם בכסף וזהב לכן שלח חשך שיתנו להם המצריים כסף וזהב וטעם שני (שם) ואין בשבטיו כושל שלא יהיה עוד מסרבין לצאת מן הגלות ולפי דברי חמי ז"ל שתירץ ב' קושיות כאחד (ברכות ו) בענין דבר נא אין נא אלא בקשה כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ואם אברהם לא יהרהר אחר מדותיו איך לא יקיים הקב"ה דברו ועוד הלא יותר טוב שלא יהי' להם פתחון פה ליקח את שלהם כאשר תבעו בימי אלכסנדרוס שיתן להם מה שהסאילום אבותיהם במצרים ויותר טוב לקנות מן ביזת הים שהי' יותר מביזת מצרים. והתירן הקב"ה ידע שסגר עליהם המדבר ועיקר יציאה שלהם על הים וביזת הים הוא עיקר רק ביזת מצרים הוא שלא ידבר אותו צדיק שלא קיים בהם רכוש גדול כי ממצרים יציאה שלהם לכן אמר נא לשון בקשה וז"ש שלח חשך ויחשיך יום א' על הים שהיה ענן אור לישראל וחשך למצריים והטעם שלא מרו את דברו שלא יאמר ועבדום וענו אותם קיים בהם שלא המרו בזה את דברו של הקב"ה שהבטיח להם הקב"ה שיצאו ברכוש גדול ר' יהודה אומר הגיגית זו במה מכסין אותו מיניה וביה כן רשעים מכסין אותם בחושך מדמה רשעים לכלי חרס שאין להם תקנה בשבירתן וזה ענין שמעתתא דיומא הקדרין והזגגין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל השני בראשון ראשון חייב בנזקי השני הענין הגוים נמשלו לכלי חרס וישראל הם הזגגין כי הם יש להם תקנה כמו כלי זכוכית שמתקנין אותם בנפיחה וכן איתא במדרש על פסוק (תהלים ב) ככלי יוצר תנפצם שהמין רצה לדייק שאין תחיית המתים שהרי כלי חרס אין להם תקנה והשיב ככלי יוצר תנפצם שבכלי זכוכית יש תקנה וכן ישראל נדמו לזכוכית שהם דומיא דמרא' שמראין בה כן כל מה שאדם עושה כן עושין למעלה אדם פותח פיו בתפלה כן פותתין לו למעלה וכן מי שעוצם ידו עוצמין לו מלמעל' שהיו מהלכין זה אחר זה כי כבר חלקו יעקב ועשו (בראשית לג) יעבר נא אדוני לפני עבדו ויעקבהו עשו (שם כה) וידו אוחזת בעקב עשו ונתקל הראשון ויצא הראשון אדמוני ומחרף ומגדף בכל יום ונתקל השני בראשון שישראל נפלו תחת ידו ושעבוד מלכיות מעכב ישראל כל טוב בעולם: