פרשנות מצטטת על תהילים קה:לט

שלח לחמך וגו׳. רבי אלעזר ב"ר סמאי פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקב"ה אתה אמרת ואקחה פת לחם – חייך שאני פורע בזה לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא, במדבר – דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, בישוב – דכתיב ארץ חטה ושעורה ^בנראה דסמיך גם אסוף הפסוק לא תחסר כל בה, דענין כזה שייך יותר לתשלום גמול באהבה. , לעתיד לבא – דכתיב (תהילים ע״ב:ט״ז) יהי פסת בר בארץ, וכן מה שאמרת ורחצו רגליכם, אני פורע לבניך במדבר – דכתיב (יחזקאל ט״ז:ט׳) וארחצך במים ^גכנוי להקדושה והטהרה שהכין הקב"ה את ישראל טרם קבלו את התורה, יעו"ש במפרשים. ובישוב שנאמר (ישעיהו א׳:ט״ז) רחצו הזכו ^דוסופי' הסירו רוע מעלליכם, וזהו אות על רצון הקב"ה בקרבתן של ישראל, וזהו ג"כ מענין תשלום גמול על מעשה אברהם בנתינת המים, משום דמלבד הגמ"ח מנתינת גוף המים יש לו שכר גם על כונתו בנתינת המים שיטהרו מעבודת כוכבים כמבואר שם שנדמו לו כערביים שעובדים לאבק של רגליהם, ועל זה ניתן שכרו שיטהר הקב"ה את ישראל מעונות. והא דשם אמר וארחצך במים דמשמע דהקב"ה בעצמו כביכול ירחץ וינקה את ישראל מעונותיהם ובישעי' אמר רחצו וגו' דמשמע דישראל בעצמן יטהרו וינקו וזה אין כל כך אהבה והתקרבות, אמנם באמת הוא מדה כנג"מ דבעד קיחת המים אמר כביכול דהוא בעצמו ירחצם, אך רחיצת הרגלים היה ע"י עצמם כמ"ש ורחצו רגליכם לזאת גם רחיצת ישראל מעון עבודת כוכבים תהיה ע"י עצמם כמו ששם היה הרחיצה מעבודת כוכבים כנודע וע' פירש"י שם, וקיחת המים של אברהם כיון שכונתו היה שירחצו בהמים מעלה עליו הכתוב כאלו הרחיצם בעצמם ולזאת אמר כביכול וארחצך במים היינו בעצמו כביכול – וא"ל דהרחיצה של הקב"ה בעצמו כביכול היה על שאר עבירות לא כן עון עבודת כוכבים החוב מוטל על ישראל בעצמן להתרחץ ולהתטהר כמובן וכמו שם שרחצו בעצמן וכנ"ל. , ולעתיד לבא דכתיב (שם ד׳) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון, וכן מה שאמרת יוקח נא מעט מים, אני פורע לבניך במדבר – שנאמר (פ' חקת) עלי באר ^הוסופי' חפרוה שרים ודרשו שם וכי חפירה היתה שם אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים שנאמר פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. , בישוב שנאמר ארץ נחלי מים, ולעתיד לבא דכתיב (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס וגו׳ וכל אפיקי יהודה ילכו מים. וכן מה שאמרת והשענו תחת העץ, אני פורע לבניך במדבר שנאמר (תהילים ק״ה:ל״ט) פרש ענן למסך ^ולהיות צל על ראשיהם דוגמת השענם תחת העץ כדי להסתר מחום היום. , בישוב שנאמר בסכות תשבו ^זוצ"ל דזכות התשלומין בזה הוא זכות המצוה מישיבת סוכה, דבישיבה עצמה אין כל יתרון לחשבה לתשלום גמול. , לעתיד לבא – דכתיב (ישעיהו ד׳:ו׳) וסוכה תהיה לצל יומם וגו׳ ^חכמש"כ לעיל אות ו'. וכפי הנראה מהמשך כל דרשה זו מפרש הלשון כי ברוב הימים כמו בימים הרבה, כלומר בזמנים רבים, ודריש דאימתי הם הזמנים הרבים, במדבר ובישוב ולעתיד לבא. .
(מ"ר)

35-36. אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד וכו'. בב"ר, עמ' 487, הנ"ל: אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך, שאני פורעה לבניך, פרש ענן למסך (תהלים ק"ה, ל"ט). הרי במדבר, בארץ מנין, בסוכות תשבו (ויקרא כ"ג, מ"ב), לעתיד מנין וכו'. וכע"ז, או חלק ממנו, בשאר המדרשות, עיין בהערות תיאודור לב"ר הנ"ל. ועיין בבלי ב"מ פ"ו ב'. ועיין מנורת המאור, הוצ' ענעלאו ח"ב, עמ' 404.

משל למה. עיין שי"ר פסוק מה יפו מדרש תהלים כ"ב באריכות ותבין כאן שקיצר ודורש מדה ט"ו שתחלה כתוב לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב ואח"כ כתוב מה יפו פעמיך בת נדיב ומכריע על פי מדה ל"א שתחלה מה יפו פעמיך ואח"כ מרכבות עמי נדיב שפסוק מה יפו אמרו השונאים כמ"ש שובי שובי וגו' שלפי מעשיך ראוי שתהיה עליו ותלך ברגל אך בת נדיב בזכות אברהם שנקרא נדיב כמ"ש נדיבי עמים עם אלהי אברהם שהוא הנדיב הראשון לה'. והשיבה כן הוא שגם אני תמוה איך זכיתי במעשי למרכבתו של ממ"ה אלא עמי נדיב כנ"ל והמרכבה הוא מ"ש פרש ענן למסך שדורש בסימן זה כל הענין שבתהלים ק"ה כמ"ש בריש הסי' משלשל ויורד וכמ"ש ענן אבק רגליו וזה מרכבתו רוכב על עב קל וכמו שהרכיבם במרכבתו כך האכילם מעדניו. מן ושליו כמ"ש שם שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם. אך המדרש הביא על זה פסוק וימטר עליהם וגו' שבתהלים ע"ח לפרש מ"ש שאל שלא מצאנו אצל שליו של סדר בשלח ששאלו לרמז על שליו של בהעלותך ע"כ הביא הפסוקים של ע"ח. ועוד בא ללמדנו לדמות ולהקיש אליו שליו של בשלח ותהלים ק"ה לשליו של בהעלותך ותהלים ע"ח בביאור הפרטים וכמ"ש בהדיא באריכות במכילתא בשלח בפרשת המן והשליו. ולזה כוון המדרש. ודו"ק מאד בכל הנ"ל: