פרשנות מצטטת על תהילים קה:מא

ודיבן, ומלבשתא. ר"ל נותנת לבושי מלכות, יותר נראה הגי' "מדבשתא" כמו שת' יב"ע והירושלמי הכא ולקמן פסוק ל"ד ת' "דיבון" שדיבון הוא מל' דוב שזב בעברית הוא "דוב" בארמית ומדבשתא הוא "דוב דבש" ואף כי הפעל "דוב" או "דאב" נמצא לרוב אצל "זיבה של טומאה" כידוע למעיינים בתרגומים, מ"מ בתלמוד [פסחים ע"ד ע"ב] נמצא "מידב דאיב" וכן "ויזובו מים" [תהלים ק"ה מ"א] ת"י "ודאיבו מיא".

כשבאים הלויים בתקופת שיבת ציון (נחמיה ט, ו־ח) לסכם את תולדות העולם וישראל הם פותחים בפנייה לאלוהים ואומרים: "אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה ... אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית...", ללמדך על המקום המרכזי שתופסת במחשבת המקרא דמותו של אברהם, כראשון מייחדי ה', המונותיאיסטים, בעולם. גם יהושע בן נון, בבואו לסכם את תולדות העם (יהושע כד, ג) פותח ביציאת אברהם מחרן. אברהם שב ונזכר בגדולתו גם בדברי הנביאים (כגון ישעיה נא, ב: "הביטו אל אברהם אביכם ... כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו") והמשוררים (כגון תהילים קה, מא־מב: "פתח צור ויזובו מים ... כי זכר את אברהם עבדו"), ודמותו שבה ונדונה במקורות רבים שנכתבו מאז חתימת המקרא ואילך, בעם ישראל ומחוצה לו גם יחד.

עבור לפני העם כלשון העביר אותו לערים (בראשית מז כא), והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת (ירמיה טו יד), שתעבור מהם אל אחר, או כמו ויעבור את הכושי (שמואל ב י״ח:כ״ג), והוא עבר לפניהם (בראשית לג ג), שקדם ללכת קודם להם. וענין הכתוב הזה, כי העם היו ברפידים, והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב, והוא הר סיני, על דעת הראשונים (ראה במסכת שבת פט:), או עיר לפני ההר קרוב לו על דעתי, כאשר אפרש עוד (להלן יט א, דברים א ו). והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או פרסאות, רחוק מן המחנה לפניהם, ועל כן אמר לו עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל והלכת, כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב:
והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים, ולא ספר הכתוב ותשת העדה ובעירם כאשר בשניה (במדבר כ יא), אבל בידוע שעשו כן וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי. אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, וכתוב (שם קה מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר. ומה שאמר (שם עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו, גם הוא על הצור הזה בחורב על דרך הפשט: והסלע השני אשר היה בקדש נבקע בו כמו באר נובע מים, ועל כן אמר (במדבר כא טז) הוא הבאר אשר אמר ה' למשה, ואמרו בשירה (שם שם יח) באר חפרוה שרים, כי היה כמו באר חפורה, ולכן אמר שם (כ יא) ותשת העדה ובעירם, ששתו מיד שם באותו המקום, אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו ושותין בבתיהם לרצונם ואע"פ שהיה הכל בארה של מרים, כקבלת רבותינו (במדב"ר יט כה), יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים שנה מושך מים כנהרות שוטפות, ובפעם השנית מפני העונש אשר היה שם נעשה כמו באר חפורה מלאה מים חיים: