מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהוָ֑ה יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל־תְּהִלָּתֽוֹ׃
עץ יוסף
שמייללין. לשון דיבור כמה דאת אמר (תהלים קו, ב) מי ימלל, או הוא לשון יללה ומהומה על שהומין בדבור ומפלפלין יחד כשחוזרין תלמודן (מתנות כהונה). ואפשר שצריך לומר שממללין, פירוש שמדברים, כמו עד אן תמלל אלה (איוב ח, ב) מי ימלל גבורות ה'. ומפרש בתורים בשני התורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שמראים ראיה לדבריהם שבעל פה מתורה שבכתב:
מגלה עמוקות
כי שם י"י אקרא. הזכיר משה את השם בזו הפרשה אחר כ"א תיבות להורות נתן בלבנו כי לא ניכר רחמן רק אחר כ"א יום לגמר חתימה שהוא יום של אברהם כי ג' שמות הם בסוד י"בק א"היה הויה א"דני בר"ה שם של א"דני וביו"הכ שם של י"י ובהושענא רבה שם של א"היה (בראשית כב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא י"י ירא"ה שהוא אשר יאמר בה"ר הושענא ר"בא י"י יראה ב' פ' ירא"ה הרי בגי' הושענ"א שהוא סוד ארי"ה גבור"ה לב"ת ג"בורה עילאה גבורה תתאה (תהלים ה) ברוב חסדיך אבא בית"ך לא אמר בביתך רק ביתך בגי' ב"פ גבור"ה (שם קו) מי ימלל גבורות שהם ב' גבורות ב' פ' גבורה בגי' הושענ"א ובמלת נ"א נרמז בנ"א יום מן ר"ח אלול עד גמר חתימה נ"א יום ז"ש משה הצר תמים פעלו לקבל אברהם כי כל דרכיו משפט לקבל יצחק אל אמונה לקבל יעקב ג' חלקי הדין בר"ה מתעטר יצחק לריש אבהן ביוה"כ יעקב בהושענא רבה אברהם וזה ג"כ סימן ה"זיו ל"ך לרמוז שהזיו והזוהר יבא לנו לישראל לסוף נ' יום שמרחיקין מן שור תם ומועד נ' אמה ביומי ניסן וביומי תשרי על נ' יום מן פסח עד יום מתן תורה (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים ג"כ ניתן לנו נ' יום מן ר"ח אלול עד יום גמר חתימה כמ"ש לעיל על פסוק (הושע ג) ואכר' לי חומר שעורים בט"ו כסף ט"ו הוא ראשון לחשבון עונות שהוא ט"ו בתשרי סוכות (שם) וחומר שעורים ל' יום של אלול (שם) ולתך שעורים הם ט"ו ימים ואח"כ ימים רבים הרי ה' ימים עד יום הושענא רבה (שם) ואומר אליה וגו' לא ת'זנ'י כי תכלית השנה עשי"ת תכלית י' ימי תשובה יום הכפורים ותכלית יום הכפורים תפלת נעילה:
רבנו בחיי
נורא תהלות. כל הבריות יראים מלהגיד תהלותיו פן ימעטו במהלליו וכן אמר דוד ע"ה (תהילים ס״ה:ב׳) לך דומיה תהלה אלהים בציון, התהלה שאדם יכול לעשות אל הש"י היא השתיקה, לפי שהתהלה על ג' חלקים, החלק הראשון יותר מדאי, החלק השני הראוי, הג' הקצור, יותר מדאי הוא שיהלל המהלל את המהולל למדרגה גדולה ממדרגתו, הראוי שלא יעבור על מדרגתו, הקצור שישפילהו ממדרגתו ולא ישלים חקו במדרגת תהלתו, שני חלקים הראשונים הם שקר בתארי הש"י ונשאר בו החלק השלישי והוא הקצור כי המשבח אותו מקצר בשבחו ואיננו מתאר אותו כראוי לו לפי חקו ולפיכך נאמר לך דומיה תהלה, וכתיב (תהילים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות ה' וגו' וכתיב (נחמיה ט׳:ה׳) ומרומם על כל ברכה ותהלה, וכן דרשו רז"ל לך דומיה תהלה סמא דכולא משתוקא למרגניתא דלית בה טימי כל כמה דאת משבח לה את פגים לה.