פרשנות מצטטת על תהילים קו:יז

יחי ראובן אמר ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ג:ו׳) כי החל מראובן שהוא הבכור ולא הזכיר שמעון בעבור עון פעור כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד גם נשיאם נהרג וכן דעת רש"י והמפרשים ולפי דעתי אין מספרם ראיה בעבור כי עדיין יחסרו שלשה עשר אלף ויותר מלבד המתים במגפה וגם משאר השבטים יחסרו קצת כי בני גד חסרו חמשת אלפים ובני אפרים שמונת אלפים ועוד כי הכתוב שאומר (במדבר כה ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ואמר (שם פסוק ד) קח את כל ראשי העם נראה שהיו בהם מכל השבטים וכל דייניהם ישפוטו בם וכן אמר (שם פסוק יא) ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ואל תשיב עלי מדבר עכן שאמר (יהושע ז יא) חטא ישראל כי שם לא נתגלה החטא ויזכירם סתם וכן המוכה איננו ראיה כי היה נשיא בית אב בהם לא נשיא השבט והנועדים על ה' בעדת קרח גדולים ונכבדים ממנו שהיו נשיאי עדה ולא הלכו כל שבטיהם אחריהם והמזמור הזכיר דתן ואבירם וענינם בשמם (תהלים קו יז) תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם והזכיר ויצמדו לבעל פעור (שם פסוק כח) עם וימאסו בארץ חמדה (שם פסוק כד) לכלל העם וחלילה שימנע משה מלברך את שמעון ולא ימחה שבט מישראל שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור כמו שאמר (דברים ד׳:ג׳) כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואלה הנשארים כולם כתיב בהם (שם פסוק ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ולמה לא יברכם והנה כולם עשו את העגל וחטאו במרגלים ונתכפר להם וברכם וראיתי במדרש רבה (במדב"ר כא ט) ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם ומנה משפחה אחת לשמעון וחמשה מבני בנימין והנה לדעתם בנימין חטא יותר משמעון באותו החטא והוא בכלל הברכה והנכון בעיני כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר וכך אמר בברכת יעקב (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים כמו שאמר (דברים ל״ג:י״ז) והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה והיה זה בעבור שני דברים האחד כי אחר שצוה הקדוש ברוך הוא ועשאם שני שבטים בחנכת המזבח ובדגלים ובנחלת הארץ הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ והוא מאפרים הקטן והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו והנה רצה לברך את לוי כי מברכתו יתברכו כל ישראל שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נימנין בשום מקום רק שנים עשר כנגד שנים עשר מזלות ברקיע ושנים עשר חדשים בשנה ושנים עשר גבולי אלכסונין שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (ברכות ל״ב) אמר הקב"ה לנביא לך ואמור לכנסת ישראל בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים וכן בהר גריזים והר עיבל (דברים כ״ז:י״ב) שמנה לוי לא נגזר שם יוסף לשני שבטים וכן תראה בחלוק יחזקאל (מח ד ה) שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים ולא הזכיר לוי וכשמנה תוצאות העיר הזכיר (שם פסוק לא) שער לוי אחד ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים אבל אמר (שם פסוק לב) שער יוסף אחד כי לעולם לא ימנו שבטי ישראל רק שנים עשר וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר יז יז) והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מט ז) והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם וסדר זאת הברכה היתה ברוח הקדש על דרך נחלתם החל מראובן כי לקח נחלתו בראשונה ועוד כי הוא הבכור ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה ואחר כן הקדים יהודה כי הוא הנוחל הראשון בארץ ולנגיד ממנו והוא העולה בתחלה למלחמה אשר בה יברך אותו והנה ברכתו כוללת כל ישראל ואחר כן ברך לוי החונים עם בני יהודה (ס"א ועיר ירושלים) בירושלים ושם יהיו קרבנותם לרצון ואחרי כן ברך בנימין שהיתה נחלתם עם בני יהודה ועיר ירושלים ובית המקדש בין בני יהודה ובין בני בנימין והלוים יחנו עם שניהם ואחרי כן ברך בני יוסף כי כן היתה נחלתם שנאמר (יהושע יח יא) ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף ואחרי כן השלים לברך בני הגבירות והקדים זבולון ליששכר כאשר עשה יעקב (בראשית מט יג יד) וכן נפל גורלם השלישי לבני זבולון (יהושע יט י) והגורל הרביעי לבני יששכר (שם פסוק יז) ואחרי כן ברך בני השפחות דן ונפתלי ואשר כסדר תולדותם והוא הדגל שלהם והקדים גד לכל בני השפחות כי לקח נחלתו תחלה עם ראובן המוקדם והוא היה מדגל הראובני וטעם יחי ראובן שיחיה שבטו ולא ימות לעולם ויהי מתיו מספר כמו ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע (משלי ל ג) ואל יהיו מתיו מספר שלא יהיו מעטים שכל דבר שיספר הוא מעט וכן ואני מתי מספר (בראשית לד ל) לשון ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ג:ו׳) ויותר נכון לפרש יחי ראובן בישראל ואל ימות שלא יכרת שבטו באחד מכל הזמנים ויהי פקודיו במספר בני ישראל לעולם יתפלל עליו שלא יגרום חטאו והכעס הגדול אשר כעס עליו אביו בחללו יצועיו להכרית שמו מישראל וזה כענין שנאמר שם (שם לה כב) וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר כי הודיע שלא יצא בחטאו מן המספר וכן פירש רש"י (רש"י על דברים ל״ג:ו׳) וטעם מתיו שכל אנשיו יזכו בזה ולא יכרת אפילו מקצת השבט בחטאו ואולי מתיו רמז לראשי משפחותיו הארבע ויהיה טעם מספר כמו במספר וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) ירחצו מים (שמות ל כ) ורבים כן או טעמו שיהיו מתיו מספר ישראל שימנה ראשון כמשפט הבכור כי האחד הוא המספר כי ממנו הכל ואונקלוס (תרגום אונקלוס על דברים ל״ג:ו׳) תרגם ויקבלון בנוהי אחסנתהון במנינהון יתכוין למה שפירשנו יאמר שיחיה ראובן ולא יכרת ויהיו מתיו במספרם לעולם לא ימחה שבטו מישראל ולא ימנו ביותר מספרם להיותן שני שבטים שלל ממנו הבכורה והבטיחו בשבט אחד לעולם ויש מפרשים כי הברכה הזאת על כבוש הארץ יאמר שיחיה ראובן בעברם חלוצים למלחמה לפני בני ישראל והטעם שיתגברו ולא ינוצחו כטעם ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ) ואל ימות שלא יפלו מהם במלחמה ויהי מתיו מספר שיחזרו לאהליהם במספרם ולא יפקד מהם איש וכן בברכת גד חבירו הזכיר זה הענין והפירוש הזה קרוב אבל הראשון נכון יותר בעיני כי ברכת משה כדרך אשר הזכיר יעקב וכענין ההוא ועל דרך האמת יחי ואל ימות מטעם פוקד עון אבות על בנים ושם (שמות כ ה) רמזתי סודו והועילה ברכת משה לכפר לו מעשה בלהה שלא יכרת וימות בו לעולם אבל פקד עליו עם שאר השבטים מעשה יוסף כפי הבא בפרקי היכלות:

ויתכן לפרש באופן אחר, ונקדים מאמרם ז"ל (מכילתא פ' יתרו) ואתם תהיה לי ממלכת כהנים מכאן ראוים היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו העגל משעשו העגל ניטל מהם וניתן לכהנים, ויראה במשז"ל בפרקי ר' אליעזר דאותו הדור ששמעו קול הקב"ה לא ראו קרי, אך מצינו שאז"ל דבעגל ראו קרי, ואמרו ז"ל בפ' ויעלו עולות שמי שלא יצא ממנו קרי ראוי להעלות עולות, וזה אפשר שהיה טעות קרח לחלוק על אהרן בעבור הכהונה באומרו כי כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה', ואמרו רז"ל (במ"ר פ' י"ח) כי כל העדה כלם קדושים כלם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך, ולכאורה אין לו יחס אשר שמעו בסיני לזכות לכהונה, ועל פי האמור יתבאר ונקדים מה שפירשו כת הקודמין על פי מאמרי רז"ל האמורים כונת הכתוב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, דהכונה אם שמוע תשמעו בקולי דייקא שתזכו לשמוע קול ה', וגם ושמרתם את ברית"י שלא תראו קרי, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שתהיו ראוים לכהונה וגוי קדוש כמשז"ל (ברכות י':) איש אלהים קדוש מנא ידעה שלא ראתה קרי על סדינו עד כאן דבריהם ז"ל, וז"ש קרח כלם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך כלומר השמע עם קול אלהים, וכל השומע קול ה' ראוי להיות כהן וא"כ כל העדה ראויים להיות כהנים, והוא לא ידע שהטעם הוא שאינו רואה קרי ובעגל ראו קרי כמ"ש רז"ל ולזה ניטל מעלה זו מהם, וכבר העיד העיד הוא יתברך ואמר אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי כאמור, ואפשר שזה טעם המשורר במקראיו דאחר מחלוקתו של קרח חזר לאחור במעשה העגל כמאמר הכתוב (תהילים ק״ו:י״ז) תפתח ארץ ותבלע דתן וכו' יעשו עגל בחורב וכו', כיוון בזה דעל ידי מחלוקת קרח חוזר ונעור ענין העגל, דעד שלא עשו העגל היו ראוים כל ישראל להיות כהנים דשמעו קולו יתברך ולא היו רואים קרי, והן בעון העגל נעשו בעלי קריין כמשז"ל ונדחו מלהיות כהנים, והם רצו להיות כהנים במעלה שהיה להם קודם העגל ולכן נתעורר עליהם דין העגל, וכל זה השמיענו המשורר באומרו יעשו עגל אחר מחלקת קרח, ואפשר שזהו ששבח משה רבינו וללוי אמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו כלומר דשבט לוי שלא חטאו בעגל זכו שנשארו במעלתם ששמעו קול הקב"ה ולא ראו קרי, וזהו בעצם כי שמרו אמרתך דייקא ששמרו מה ששמעו אמרתך וזכו שנשאר בהם מעלתם שלא ראו קרי וברית"ך ינצורו, אמנם מלבד שנלוו עם קרח רבים מישראל וכלם בקשו הכהונה ואינם ראויים שאר ישראל שחטאו בעגל ונעשו בעלי קריין, עוד בה דגם שבט לוי שלא חטא בעגל ולא ראה קרי מ"מ כאשר למעלת הכהונה היו ראויים כל ישראל וכלם טעו חוץ משבט לוי ניטלה מעלה זו כי כרובם כן חטאו ונתיחד אהרן, וממוצא דבר מבואר מאמר הנז' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מכאן היו ישראל ראוים לאכול בקדשים עד שלא עשו העגל דכיון ששמעו קולו יתברך כל שלא עשו העגל שלא ראו קרי היו ראויים להיות כהנים וכמו שביארו הראשונים פסוק זה כמדובר, ומשעשו העגל ניטל מהם שנעשו בעלי קריין והפסידו וניטלה מעלתם וניתנה לאהרן ובניו הכהנים וכמו שאמרנו.

ולמה כי עדת חנף גלמוד. כמ"ש תהלים תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים וזהו ואש אכלה אהלי שוחד וכמ"ש ואש יצאה מאת ה' ותאכל את המאתים וחמשים איש מקריבי הקטורת. ותיבת ולמה צ"ע לישבו: