פרשנות מצטטת על תהילים קו:ל

ברבה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור וגו' גדול השלום פשוטו של מדרש הוקשה לו קושית הזוהר הל"ל בקיצור הנני נותן לו לכן אמור הוא מיותר ר"פ בן יאיר השיב שהקב"ה צוה למשה שיאמר הוא בפיו לכל ישראל הנני נותן לו את בריתי שלום כי עד היום היה משה משמר ברית כי ירש משה מקום יוסף כמ"ש (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף ויוסף היה לו סוד ברית כמ"ש (בראשית נ) ויישם בארון בי' יתירה אח"כ (שמות ג) וזה לך האות שנתן הקב"ה אות זה למשה וגמירי (תענית כה) משמיא מיהב יהיב מישקל לא שקיל כמ"ש בלעם לבלק לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך והשיב לו בלעם שא"א להחזיר הברכה שהמשכתי מלמעלה ז"ש הנה ברך לקחתי וצנור שפע שבע רצון ירד על ישראל וגמירי משמיא מיהב יהיב משקל לא שקל ז"ש וברך ולא אשיבנה ירצה מאחר שהוא ברכה וברכה לא יכול להשיב כי משקל לא שקיל אבל גבי רעה מצינו שחזרה ריקם ז"ש ההוא אמר ולא יעשה ר"ל אמירה רכה לטובה בתמי' איך לא יעשה אבל לדיבור שהוא קשה יכול להיות ולא יקימנה כי הקב"ה חוזר לרעה ולא לטובה וא"כ מאחר שהקב"ה נתן למשה הברית לא לקח ממנו רק שהוא עצמו החזיר לו לפנחס אבל המדרש מתרץ בענין אחר שהקב"ה אמר מעלת פנחס בן אלעזר שהוא עשה מעשה אבותיו מעשה אהרן הכהן מה אהרן משיב חימה אף הוא כן משיב חימה ז"ש השיב את חמתי מה אהרן קנא וכן הוא בקנאו את קנאתי לכן מאחר שהיא מתלמידיו של אהרן אמר הקב"ה למשה לכן אמור בדין הוא שיקח שכרו ומפרש מה שכרו אתו ליתן לו שלום שכן התנא אמר הוי מתלמידיו של אהרן רודף שלום מדה כנגד מדה שיתנו לו ג"כ שלום ומאחר שעשה כאהרן ע"כ והיתה לו ולזרעו אחריו כהנת עולם. או כוונת המדרש מ"ש בזוהר דקאים בדינא ויפלל לכן נתנו לו שכרו שיהיה כהן להגביר על הדין ז"ש מדרש אמר הקב"ה בדין הוא ר"ל מאחר שנתלבש פנחס במד"הד של יצחק לכן יטול שכרו שיהיה כהן ויגביר הדין. או ע"פ הזוהר ששכרו הוא שהוא בן אהרן בנשמות נ"א ז"ש בדין שיטול שכרו שכר שלו מפורש למעלה במה שאמר שהוא בן אהרן הכהן ממש או אמר בדין הוא שיטול שכרו אע"פ שהקב"ה סייע לו (משלי ל) ומלך אלקום עמו וא"כ מן הדין הוא שאין לו לשלם שכר מאחר שהקב"ה סייע לו אפ"ה אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו משלם ז"ש שלום בו' קטיעא אע"פ שלא כליתי את בני ישראל מ"מ המצוה נקראת על שמו ז"ש התנא (אבות) וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים לשם שמים ואע"פ שאז הקב"ה פושה בשבילם רק שזכות אבותם מסייעתם וא"כ טובתי בל עליך רק לקדושים אשר בארץ המה לז"א ואפ"ה מעלה אני עליכם כאילו אתם עשיתם זה הענין (ברכות י) וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו וכן בכאן פנחס ניסים שעשיתי לו עבור שהוא בן אהרן הכהן וזכות אבותיו מסייעתו אפ"ה אמור לו ולזרעו אחריו הנני נותן לו והוא ענין (ב"ק צב) מ"ש רבא לרבה בר מרי חמרא דמריה טיבותא לשקייה ומביא ראיה מהא שהקדוש ברוך הוא אמר וסמכת את ידך עליו ואח"כ אמר ויסמוך משה כפי' רש"י שם סכל ישראל סברו שמשה סמך ידווהוא נותנה והוא אינו רק מפי הקב"ה וכה"א (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל עושה פלילות עם קונו ר"ל שהקב"ה סייעו לזה ואפ"ה (שם) ותחשב לו לצדקה כאלו הוא עשה בעצמו זה הענין אבל רש"י בפי' החומש פירשו שם בענין אחר חמריה דמאריה וטיבותא לשקיי' על מה שמשה ברך בשתי ידים והוסיף משנו:

וזה יהיה משפט הכהנים זו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הזכירה להם שאינה נוהגת במוקדשים ועתה כשבאו ליכנס לארץ חדשה להם וזה טעם מאת זבחי הזבח כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי לכם (דברים י״ב:כ״א) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך והנה לא נתן אותה לאהרן בפרשת ויאמר ה' אל אהרן (במדבר יח ח) אע"פ שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ והטעם כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש כי גם החרם קדש הוא אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין אין בהם זולתי מצות המתנה וכן לא הזכיר שם גזל הגר ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם ראשיתם זו ראשית הגז אשר יתנו זו הזרוע והלחיים והקיבה לה' זו חלה בספרי (קרח קיז) אם כן גם זו מצוה מבוארת ועל סמך המדרש שאמרו (חולין קלד) זרוע תחת ויקח רמח בידו (במדבר כה ז) לחיים תחת תפלה שנאמר (תהלים קו ל) ויעמוד פינחס ויפלל וגו' הקבה תחת האשה אל קבתה (במדבר כה ח) נרמזו שם על הזכות שעתיד להיות וזיכה לכל השבט בזכות פנחס כאשר זיכה לפנחס להיות כהן עמהם והרב אמר במורה הנבוכים (ג לט) כי הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף והזרוע בעבור היותו ראשית האברים המשתרגים בגוף והקיבה ראשית המעים כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי עליון לכבודו:

מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. אם שור אם שה, להוציא חיה. הזרוע, מן הגוף, והוא מן הפרק של הארכובה עד כף היד. הלחיים עם הלשון הוא מן הראש. והקיבה מבני מעים מהאברים הפנימים. ומתנות אלו חולין גמורין הן ולכך לא הזכירם בכל מתנות כהונה שבפרשה ויאמר ה' אל אהרן, שאותם שהזכיר שם קדש הם ולכך לא רצה הכתוב להזכיר הזרוע והלחיים והקבה שהן חולין להזכירן בכלל מתנות הקדש, ואף על פי שלא הזכירם בפירוש רמזם שם, הוא שאמר (במדבר י״ח:י״ב) ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, ודרשו רז"ל ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו אלו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה. וטעם המתנות האלו, הזרוע כנגד היד, שנאמר (שם כה) ויקח רמח בידו, הלחיים כנגד תפלה, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פנחס ויפלל, הקיבה תחת (במדבר כ״ה:ח׳) האשה אל קבתה, כן דרשו רז"ל.

הלחיים. עִם הַלָּשׁוֹן. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים זְרוֹעַ תַּחַת יַד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ה) "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ", לְחָיַיִם תַּחַת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"י) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל", וְהַקֵּבָה תַּחַת "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כ"ה):