פרשנות מצטטת על תהילים קו:לה

ועתה התערב נא, כל המפרשים ורוז' פירשו ל' המראה (רשי בל' צרפת) בלעז, ותלו עצמם על לשון ערבון ועורב ערבה, אך התערב בהתפעל הוא תמיד ענין עירוב וחבור, כמו ויתערבו בגוים (תהלים ק''ו ל"ה), ועם שונים אל תתערב (משלי כ''ד כ"א), ולפותה שפתיו לא תתערב (שם כ' י''ט), ובשמחתו לא יתערב זר (שם י''ד י'), ואף אם היה לשון התערב מורה המראה, נ''ל שלא הי"לל התערב אתה עם אדוני, אבל היה ראוי שיאמר הנה אדוני מתערב עמך שאם אתן לך אלפים סוסים לא תוכל לתת לך רוכבים עליהם; והנכון שאינו זז מענין עירוב וחבור, והכוונה עשה נא שותפות עם אדוני, ואני מצדי אתן לך אלפים סוסים, ואתה מצדך תתן (אם תוכל) אלפם אנשים המלומדים לרכוב עליהם במלחמה וכל זה דרך לעג מפני שלא היו ישראל מלומדים להלחם בהיותם רוכבים.

לְזֶרַח הוּא צוֹחַר (בראשית מו י) לְשׁוֹן צֹהַר, אֲבָל מִשְׁפַּחַת אֹהַד בָּטְלָה. וְכֵן חָמֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, שֶׁהֲרֵי בַּעֲשָׂרָה בָּנִים יָרַד לְמִצְרַיִם (שם פסוק כא), וְכָאן לֹא מָנָה אֶלָּא חֲמִשָּׁה, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ו:י״ג). וְעוֹד כָּתַב (רש״י על במדבר כ״ו:כ״ד): כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם יוֹרְדֵי מִצְרַיִם, וְהַנּוֹלָדִים מִשָּׁם וָאֵילָךְ לֹא נִקְרְאוּ מִשְׁפָּחוֹת, חוּץ מִמִּשְׁפְּחוֹת אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שֶׁנּוֹלְדוּ כֻּלָּם בְּמִצְרַיִם, וְאַרְדְּ וְנַעֲמָן בְּנֵי בֶלַע בֶּן בִּנְיָמִן. וּמָצָאתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל ר' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן שֶׁיָּרְדָה אִמָּן לְמִצְרַיִם כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מֵהֶן. וְאִם אַגָּדָה הִיא הֲרֵי טוֹב, וְאִם לָאו אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהָיוּ לְבֶלַע בָּנִים הַרְבֵּה, וּמִשְּׁנַיִם הַלָּלוּ אַרְדְּ וְנַעֲמָן יָצְתָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשְׁפָּחָה רַבָּה, וְנִקְרְאוּ תּוֹלְדוֹת שְׁאָר הַבָּנִים עַל שֵׁם בֶּלַע, וְתוֹלְדוֹת הַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ נִקְרְאוּ עַל שְׁמָם. כָּל זֶה לָשׁוֹן הָרַב ז״ל. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עָלָיו, שֶׁאֵין הַקֻּשְׁיָא בַּעֲבוּר שֶׁיִּמְנֶה הַכָּתוּב מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְעַצְמָהּ וּמִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי וּמִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי בָּנָיו לְעַצְמָן, כִּי זֶה הָיָה מִפְּנֵי הֱיוֹתָן לְמִשְׁפָּחוֹת כְּדִבְרֵי הָרַב, וְכֵן יַעֲשֶׂה בִּבְנֵי יְהוּדָה וּבִבְנֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְכֵן בִּבְנֵי אָשֵׁר. אֲבָל אִם נֹאמַר שֶׁנּוֹלְדוּ אַרְדְּ וְנַעֲמָן לְבֶלַע בֶּן בִּנְיָמִן אַחֲרֵי רִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם, לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְהִמָּנוֹת כָּאן לְמִשְׁפָּחוֹת! וְאִם נַחְשֹׁב שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ קֹדֶם לָכֵן, יִהְיוּ יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים נֶפֶשׁ, כִּי אָז הָיוּ בְּנֵי בִנְיָמִן עֲשָׂרָה וְאֵלֶּה בְּנֵי בֶלַע שְׁנַיִם! עַל כֵּן דָּרַשׁ רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן שֶׁהָיְתָה אִמָּם מְעֻבֶּרֶת מֵהֶן וְלֹא יִמְנֶה אוֹתָם שָׁם, וְכָאן יַחְשְׁבֵם לְנוֹלָדִים. וְאִם אַגָּדָה הִיא, נִסְבֹּל הַדֹּחַק לְקַבְּלָהּ, וְנִצְטָרֵךְ עוֹד לוֹמַר כִּי יוֹכֶבֶד נוֹלְדָה בֵּין הַחוֹמוֹת בְּיוֹם הִכָּנְסָם שָׁם, וּלְכָךְ יַזְכִּיר אוֹתָהּ בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְאֵלֶּה נוֹלְדוּ אַחֲרֵי חֳדָשִׁים. וְאִם אֵינָהּ קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ, נִדְחֶה סְבָרָתוֹ זֹאת בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. אֲבָל נוּכַל לוֹמַר כִּי אַרְדְּ וְנַעֲמָן בְּנֵי בִנְיָמִן מֵתוּ בְּלֹא בָּנִים, וּבֶלַע רָצָה לְהָקִים לְאֶחָיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל וְקָרָא שֵׁם בָּנָיו עַל שֵׁם אֶחָיו הַמֵּתִים. וְאוּלַי הָיָה יָבָם בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וְהָיוּ אַרְדְּ וְנַעֲמָן בְּנֵי בֶלַע לְרָאשֵׁי מִשְׁפָּחוֹת לְהָקִים שֵׁם לְאַרְדְּ וְנַעֲמָן בְּנֵי בִנְיָמִן יוֹרְדֵי מִצְרַיִם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי נַעֲמָן וְאַרְדְּ אֲשֶׁר יִמְנֶה בִּבְנֵי בִנְיָמִין שָׁם בְּפָרָשַׁת ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת״ (בראשית מו כא), הֵם בְּנֵי בְּנוֹ הַבְּכוֹר בֶּלַע כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כָּאן, וְכֵן יִמְנֶה אוֹתָם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ח א-ה). וּמִנְהַג הַכָּתוּב לַעֲשׂוֹת בְּנֵי הַבָּנִים כְּבָנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר״ (בראשית כט ה), וְכָתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים ״בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם וְעוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמֶשֶׁךְ״ (א א יז), וְהִנֵּה אֵלֶּה אַרְבָּעָה הָאַחֲרוֹנִים בְּנֵי בָנָיו! וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן בִּבְנֵי פֶרֶץ וּבִבְנֵי בְרִיעָה, אוּלַי נוֹלְדוּ עַל בִּרְכֵּי בִנְיָמִין וְיַחְשְׁבֵם לוֹ כְּדֶרֶךְ ״וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה״ (במדבר ג׳:א׳), אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ בְּנֵי בִנְיָמִן רַבִּים שֶׁהָיוּ שְׁמֹנָה, טָפַל הַמִּעוּט לָרֹב. וְעַל דֶּרֶךְ הַסְּבָרָא יִתָּכֵן עוֹד שֶׁנֹּאמַר שֶׁלֹּא מָנָה הַכָּתוּב הַמִּשְׁפָּחוֹת לְיוֹרְדֵי מִצְרַיִם לְבַדָּם, כִּי גַּם הַנּוֹלָדִים בְּמִצְרַיִם מֵאוֹתוֹ יוֹם וְאֵילָךְ מָנָה לְמִשְׁפָּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה. וְאֵין טַעַם לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם בְּמִצְרַיִם, כִּי לְעֵת הַיְרִידָה רָאוּי שֶׁיִּמָּנוּ כֻּלָּם לְמִסְפָּר אֶחָד וְיַעֲשֶׂה מִשְׁפָּחוֹת מִשִּׁבְעִים נֶפֶשׁ, וְכֵן יִמְנֵם הַכָּתוּב בְּכָל מָקוֹם בְּיוֹרְדֵי מִצְרַיִם ״בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה״ (דברים י כב). וְכֵן בְּנֵי בֶלַע אַחֲרֵי כֵן נוֹלְדוּ. אֲבָל הָעִנְיָן כִּי הָיָה הַמִּנְהָג בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם רָאשֵׁי בָתֵּי אָבוֹת, יִתְיַחֲסוּ כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ לְעוֹלָם אֶל הָאִישׁ הַהוּא וְיִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ לִכְבוֹדוֹ, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ גַם הַיּוֹם כָּל הַיִּשְׁמְעֵאלִים וְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בְּאַרְצוֹתָם לְהִקָּרֵא כֻּלָּם לְמִשְׁפָּחוֹת, אִבְּן עֶזְרָא, אִבְּן שׁוּשָׁן. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ״אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם״ (שמות ו יד), כִּי מֵעֵת אֲשֶׁר פָּרוּ וְרָבוּ בְּמִצְרַיִם הֶעֱמִידוּ לָהֶם רָאשֵׁי מִשְׁפָּחוֹת לְהִתְיַחֵס עֲלֵיהֶן. וְאוּלַי הִתְחִילוּ הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִם וְיִהְיוּ נִכָּרִים וִידוּעִים לְשִׁבְטֵיהֶם, ״שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל״, וַתְּהִי לְחֹק בְּיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה הָיוּ אֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים כָּאן בְּמִצְרַיִם, אִישׁ אִישׁ לְרֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו תִּתְיַחֵס הַמִּשְׁפָּחָה אֵלָיו. וּלְכָךְ יִמְנֶה בְּבֵית מָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי בְּנוֹ וּמִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי וְהַחֶלְקִי בָּנָיו וַאֲחֵיהֶם, וְכֵן בִּבְנֵי יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם, כִּי הַבָּנִים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים וַיִּהְיוּ לְרֹאשׁ. לֹא הָיָה זֶה בַּעֲבוּר הוֹלִידָם מִשְׁפָּחָה רַבָּה כְּדִבְרֵי הָרַב, כִּי כֻלָּם הוֹלִידוּ מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת כִּי פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, אֲבָל הָיָה זֶה לְכָבוֹד שֶׁשָּׂמוּ עֲלֵיהֶם רֹאשׁ. וְרֹב הַמִּשְׁפָּחוֹת בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם הָיוּ מִתְיַחֲסוֹת אֶל הַיּוֹרְדִים לְמִצְרַיִם שֶׁהֵם לָהֶם הָאָבוֹת הַנִּכְבָּדִים, וְהַשְּׁאָר עָשׂוּ לָהֶם מִן הַנּוֹלָדִים שָׁם בְּקָרוֹב רָאשֵׁי אָבוֹת. וְלָכֵן יִהְיוּ לָהֶם רֹב הַנִּזְכָּרִים כָּאן יוֹרְדֵי מִצְרַיִם, וְהִנֵּה יִהְיֶה יִחוּס הַמִּשְׁפָּחוֹת הָאֵלֶּה לְיוֹרְדֵי מִצְרַיִם כִּי שָׁם תִּקְּנוּ אוֹתָם:

וערפכם לא תקשו עוד שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם והם קשים לעזוב דרכם כמו שעשו את העגל וקראם שם (שמות לב ט) עם קשי ערף שלא ישובו מן הטעות שנכנס בלבם לחשוב שיש תועלת בעבודת המלאכים או צבא השמים אבל אתם תדעו ותשכילו ותאמינו כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים אלהי האלהים הם מלאכי מעלה ואדוני האדונים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ ולו הגדולה והגבורה והוא נורא בתפארת עוזו אשר לא ישא פנים לאחד מן האלהים והאדונים להגן על עובדיהם ולא יקח שחד מיד אדם ופירשו בשחד שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה לא יקח ממנו מצוה ממצותיו בשחד לכפר לו אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו ואונקלוס תרגם דלית קדמוהי מסב אפין ואף לא לקבלא שוחדא יתכוין לפרש שהוא משבחי השלילות בבורא יתברך יאמר הכתוב שאין השם בענין שישא פנים כי לא יראנו האדם וחי והכל כאין נגדו ומאפס ותהו נחשבו לו ולא בענין שיקח שוחד וממון מאדם כמלכים ושופטי הארץ והנכון בעיני שיאמר אשר לא ישא פנים לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם ולא יקח שוחד מעשיריהם בריבם עם דל כי הוא עושה משפט יתום ואלמנה מן הגדולים וקבע את קובעיהם נפש ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה והם כל צרכי האדם והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע: