יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
מערכת היידענהיים
טעם ארבע כוסות. בבראשית רבה רב הונא בשם ר' רבא אמר כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגאולת מצרים והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. פ' וארא. ויש לעיין באמת למה שינה הכתוב בד' לשונות. ולמה תקנו כנגדן ד' כוסות היאך מצינו סמך בהני ד' לשונות שמרמזין על ד' כוסות. וי שלומר דקרא אתי לאשמעינן שהיה במצרים ד' מיני גאולות. וחכמם תקנו כנגדן ד' כוסות ע"ש כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא. והכתוב שינה בד' לשונות ללמדך שינוי הצרות בד' אופנים. וחייבים על כל אחד ואחד לתת תודה ושבח לי"ת כדאיתא ברכות דף נ"ד ע"ב. ארבעה צריכין להודות וסימנם חיים יורדי ים, והולכי מדברות, ומי שהי' חולה ונתרפא. ומי שהיה חבוש האסורים ויצא. כדכתי' תהלים ק"ז יורדי הים באניות ויצעקו אל ד' ומצוקותיהם יוציאם. תעו במדבר, ויצעקו אל ד' ממצוקותיהם יצילם. ויגיעו עד שערי מות, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. אסירי עני וברזל, ויזעקו אל ד' ממצוקותיהם יושיעם. יודו לד' חסדו וגו' והנה התלמוד שינה סדרן של הד' מסדר הכתוב ושינה ג"כ הלשון בים ובמדבר אמר בלשון הוה ובחולה וחבוש אמר בלשון עבר (כך הקשה מהרש"א בח"א). והטעם נראה כיון דקרא משנה ג"כ איזה פעמים בלשונו במדבר כתוב ממצוקותיהם יצילם בים כחוב ממצוקותיהם יוציאם בחולה וחבוש כתוב ממצוקותיהם יושיעם וטעם הכתוב הוא כיון דגבי ים ומדבר הם דרכי סכנה וצריך תפילה להנצל מכל מרעין בישין שלא יבוא אליו שום סכנה בדרך ההוא שייך בהם ליכתב בלשון הצלה שהוא לשון הפרשה מן האויב והאורב כמו ויצילני מחרב פרעה שכולם נעשם חרשים וסומים ואלמים ובין כך ניצל ונמלט מהם וכמו כי כל העשר אשר הציל וגו' עיין רש"י ויצא. אולם גבי' ים נופל לשן יוציאם במקום יצילם. כי כשיורדים בים נכנסים אל הספינה וכשעולים מן הים יוצאים מן הספינה כמו צא מן התיבה ע"כ כתי' בלשון ממצוקותיהם יוציאם ר"ל כשיוצא בשלום מן הים שלא אירע לו רעה או שום סכנה יודו לד' חסדו שיצא בלי פגע. או כשבא מן המדבר בשלום לביתו בלי פגע ולא אירע לו שום רעה לא פגע בלסטים וחיות או שום שאר סכנה על הדרך יודו לד' חסדו. נמצא ששניהם צריכין להודות אפי' כשלא באה הצרה עליהם והובאה היא על שהציל ד' ית' אותם שלא אירע להם הצרה. ע"כ כתוב בהן יצילם במדבר וגבי ים יוציאם במקום יצילם שהוא ג"כ כך מובנו שיצא בלי פגע משא"כ בחולה וחבוש שהנה הוא כבר דצרה שאירע לו והא שייך בה לשון הצלה שיהא הפרשה המורה על שליטת הרעה ממנו. רק המה צריכין ישועה מאת ד' להסיר מהם החולי והמאסר לכן כתוב בהם לשון יושיעם. (וכמו כאשר רדפו פרעה ומצריים אחר בני ישראל ואז היו בצרה גדולה מצד אחד מדבר נחשים ועקרבים ומצד השני האורבים לנפשם המה המצריים ולפניהם הים עד שקפצו בתוך הים והמים היה מגיע להם עד צואר יגיע ואין צרה גדולה יותר מזה לכן היו אז צריכין לישועת השם לכן בעת הזאת אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ד' גו' ע"כ על הזמן שהוא נאמר שם ויושע ד' ביום ההוא וגו') ומהאי טעמא תפס הגמרא לשון הוה אצל ים ומדבר שצריכין המה להודות ע"ז שאף הצער מן הסכנה לא היה להם כי לא באו לכלל צרה כלל. משא"כ חולה וחבוש שהיה להם כבר צער הצרה וצריכין להודות ע"ז שנושעו מן הצרה הזאת והסיר מהם כל חלי וכל מאסר בזה שייך לשון הגמרא שתפסו בלשון עבר מכיון שכבר נתונים היו בתוך סכנה אך אח"כ הושיעם השי"ת מהצרה הזאת, שפיר אמר מי שהיו חולה וחבוש ומעתה מבואר ג"כ מה שהכתוב שינה בד' מיני לשונות של גאולת מצרים כמו שהובא למעלה. כי לכאורה יש לדקדק עוד בפסוק לכן אמר וגו' היינו מתחת סבלות מצרים היינו מעבדתם ולמה כפלם ועוד דהיה לו לקצר ולכתוב והוצאתי אתכם ממצרים וממילא ידענו שהוציאם מתחת סבלותם ועבודתם וכשכתב מתחת סבלת משמע שלא הוציאם רק מסבלות מצרים ואל ממצרים עצמה נמצא חסר העיקר מן הספר ועוד הלשון והצלתי כפי שבארנו משמעותו שלא באו לכל עבודה כלל וזה אינו כי עבדו אותם בפרך עד שימררו את חייהם בכל עבודתם. גם תמוה שאצל לשון וגאלתי אינו מזכיר הכתוב כלל ממצרים היה לו ליכתוב וגאלתי אתכם ממצרים וזאת התמיה ג"כ על כל מהארבעה הבטחות שלא הזכיר יציאת מצרים עצמה אך באמת נראה לפרש שישראל הי' מפחדים אף כשיצאו ממצרים בדרך הישר שהיא דרך הקרובה והישרה היא ארץ פלשתים ואם לא יחזרו תיכף אחר ג' ימים בוודאי ירדפם פרעה וחילו לשעבדם יותר ויותר מכאשר לפנים בדרך נקימה וקנס ג"כ ויענו שם במקום שיגיעם תיכף לשעבדם תחת סבלותם וכמו שאמרו למשה הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וגו' (בשלח י"ד י"ב). ע"כ המגיד מראשית אחרית הודיע למשה נביאו שמבטיח לישראל שלא יעלה מורא זו על ראשם ואמר להם בלשון והוצאתי אתכם אשר זאת הלשון יציאה שייך לומר מהים כמאמר תהלים וממצוקותיהם יוציאם האמור ביורדי הים ולבשר להם שלא ינתם אותם דרך ארץ פלשתים רק דרך המדבר ים סוף ומתוך כך אין אתם צריכים לירא מצרים שיעמיסו עוד סבלותם עליכם מפני שהמה טובעים בים סוף כי רק והוצאתי אתכם דייקא ולא המצריים שהמה נטבעים בים ושמא תיראו לנפשותיכם שגם במדבר אשר אתם הולכים דרך שמה תהיו מוכרחים ג"כ לשעבד עצמיכם באיזה עבודת קשית בשביל להחיות נפשותיכם ונפש הטף במזון ומחי. והמקום לא מקום זרע וצריכין בוודאי לזאת עבודה גדולה לזה הבטיח להם אף אם ח"ו יגרום החטא להתעכב במדבר מ"מ לא תצטרכו לעבודת קשות כמו במצרים וזהו והצלתי אתכם מעבודתם היינו מעבודתם שהיו משעבדים שמה בשביל חיותם אבל שמה לא תהיו משועבדים עבוד זה כי ירד לכם במדבר לחם מן השמים והבאר והשליו אשר מצאו שם כל מחסרים. ומאחר שרצה הקב"ה להודיע להם שיבאו לארץ ישראל דרך הים ודרך המדבר ובדרכים הללו יהיו זקוקים להעשות להם נסים גדולים כאשר באמת עלתה להם כך ועבור זה הבטיח להם הקב"ה ורמז להם בלשון והוצאתי דקאי על הים והצלתי דקאי על המדבר עיין למעלה שהארכתי שם ואם יריאים אתם אולי לא יאבה פרעה שלוח אתכם מארצו הריני מבטיחכם כי לא לבד שישלח אתכם מארצו כי אפילו במצרים עצמו קודם שתצאו משם יתן לכם החירות כמו שמצינו במדרש רבה שאמר פרעה להם הרי אתם ברשות עצמיכם קמו צאו מתוך עמי וזה שאמר סתם וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' היינו בארץ מצרים עצמה תהיו בני חורין מחמת שאשפטם בשפטים גדולים. ולפחד מהחולי שבאה להם מקושי השעבוד ותש כחן ע"ז מבטיח להם במה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וזהו לקבלת התורה שתיכף כאשר עמדו במעמד הר סיני נאמר וכל העם רואים הקולות ושם עיין רש"י שהוכיח מהפסוקים האלו שנתרפאו כולם ממומן במעמד הקדוש הזה של מתן תורה וגם כתוב אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך נמצא לפי זאת ההנחה שהיתה ב' מיני הצלות והשנים הראשונים שהם מורים על הים והמדבר נאמר לשון והוצאתי והצלתי כאשר גם המשורר סידר בזה הלשון לפי שלא היה צרה רק הנס הי' זאת שלא יבואו לצרה והשני לשונות אחרונים המה מורים על ישועה מן הצרה כמו שאמר המשורר ממצוקותיהם יושיעם שהם מורים על הישועה שצריכה להם שכבר היו בהצרה היא הבית כלא בית עבדים גם התשישות כחש היתה באה להן והחולי מעבודה קשה ומשניהם שהם כל הארבעה מיני הצלות הבטיח להם הקב"ה שיפדה וגאול אותם בקרב כן נזכה ליגאל גם עתה בב"א וע"כ תקנו לנו חכמים הארבעה כוסות להודיע לנו שהתורה מרמז בזה ד' לשונות על ד' מיני הצלות שהיו לישראל שאמר דהמע"ה שכל הד' צריכין לתת שבח ותודה להשי"ת והשיר והודאה צריכין כוס כמש"נ כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא ודו"ק.
מלבי"ם
וחוץ מזה לעג על סכלותו מה שהתלונן על בריאת האדם, כאילו הוא האדם הראשון שנברא בעולם, והלא כבר עברו דורות אין מספר אשר ראו חיים ושמחו בעמלם, וכולם מודים לה' חסדו, וכי יכריע הוא את כל העולם כולו?! והחומר יאמר ליוצרו מה תעשה ופעלך ידיים אין לו?! (ז-יא).
רשב"ם
יודוך - ימליכוך. כמו יהודוך, כדכתיב: כי על כן עמים יהודוך. וכן יושיעך ה' כמו יהושיע. ומ"מ אע"פ שנגזר יודוך מן הוד מלכות, אין הה"א עיקר אלא מגזרת חטופי פ"ה פעל של אות יו"ד הוא, כמו ישב יצא, שיאמר הוציא הושיב. וכן מן ירה בים הורה. ויורו המורים. וכן: איש לא הונה מגזרת לא תונו. וכן יאמר הודו לה'. יודו לה'. הוגה ורחם כלם עיקרם בראשם אות יו"ד ונופלת לפרקים ובאה אות וא"ו במקומה.
רש"י
אם על תודה יקריבנו. אִם עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשֵׁי בֵּית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא — שֶׁהֵן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה (תהילים ק"ז) — אִם עַל אַחַת מֵאֵלֶּה נָדַר שְׁלָמִים הַלָּלוּ, שַׁלְמֵי תּוֹדָה הֵן, וּטְעוּנוֹת לֶחֶם הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וְלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כָּאן: