יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃
רד"ק
ודמו סלה: רצונו לומר: שתקו וחדלו למרוד בי. כי הדממה ענין שתיקת הדבור והקול, כמו וידמו למו עצתי (איוב כט כא); דממה וקול אשמע (שם ד טז). ויש שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יקם סערה לדממה (תהלים קז כט); מעי רתחו ולא דמו (איוב ל כז); וידם השמש (יהושע י יג); דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט); לאבן דומם (חבקוק ב יט), והדומים להם. ומזה הענין הוא ודמו סלה, כלומר: חדלו לכם ממעשיכם. והרב מורה צדק רבנו משה בן מימון פרש (מורה הנבוכים א נ נט): שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור.
ביאור הרד"ל
(מו) ועמד הים מזעפו כו' והים סוער כו'. נ"ל מ"ש כאן לענין העמידה מזעפו (ועי' זהר חיי שרה (שם) בזה) ולא כתב מסערו, הוא שדרך הים כשנח הוא נח מעט מעט וכמ"ש (תהלים קז) יקם סערה לדממה, ואח"כ ויחשו גליהם, ואח"כ וישמחו כי ישתוקו, וכאן כתיב ויעמוד הים עמד, ואין עמידה אלא שתיקה מדריגה האחרונה כי ישתוקו, וכדברי יונה שאוני והטילוני גו' וישתוק הים גו', ובזה הכירו הפלא ונתיראו מלפני ה' מושל בגאות הים ומשביח כרגע שאון גליו: