פרשנות מצטטת על תהילים קז:מ

היתה תהו ובהו, מלת תהו על המקומות שאינן לא לעזר ולא להועיל ליישוב העולם כמו ויתעם בתהו לא דרך (תהלים ק"ז), ומלת בהו על מציאות הפרטים כלם הצריכים להשלמת הארץ אך הם מעורבבים ואין דבר על מקומו, ואמר כאן שאחרי שהמציא הבורא כל יסודות הנבראי' החמריי' עם כחותיהן, עדיין היו בערבוב ובלי סדר נאות, והיו צריכין תקון:

תהו. כמו ויתעם בתהו לא דרך ראיתי את הארץ והנה תהו. ואין לפרש קודם בריאתה היתה תהו ובהו דא״‎כ היה לו לכתוב והארץ היה תהו ובהו כלומר מה שעכשיו ארץ היה כבר תהו ובהו אבל מדקאמר היתה אארץ קאי. ד״‎א והארץ היתה תהו ובהו דבר הכתוב על העתיד פי׳‎ קודם שברא הקב״‎ה את השמים ואת הארץ היתה תהו ובהו אותו מקום שהארץ עתידה לעמוד בה וכן על פני תהום על פני מקום שהיה התהום עתיד לעמוד בו. וכן מרחפת על פני המים שהרי ענינים אלו עדיין לא נבראו ויש כמה ענינים שלא נתפרסמה כאן יצירתם כגון מלאכים ומעשה מרכבה וגיהנם אלא רק דברים שאנו רואים בעולם, ואפילו ויטע גן בעדן לא נכתב אלא מפני סרחונו של אדם שנתגרש משם, אך הכתוב כולל יצירתם בבת אחת כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ואומר אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם. ואומר כי ששת ימים עשה ה׳‎ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם כלומר הימים וכל אשר בהם. ואל תתמה על תיבת היתה שהיא לשון נקבה ומדבר על ענין זכר שכן דוגמתה מצינו ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח וארון האלקים נלקחה ואם ככה את עושה לי ותכל דוד המלך. וי״‎ו דוהארץ יתירה היא כמו וא״‎ו דולא נחם אלקים וכמוהו רבות.

נדיב, אינו שם תאר למי שידו פתוחה, כדעת המפרשים כלם, ואין ענינו אלא כמו שר וקצין, כמו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם (במדבר כ"א י"ח), שיתמו נדיבימו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו (תהלים פ"ג י"ב), להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו (שם קי"ג ח'), להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם (שמואל א' ב' ח'), שופך בוז על נדיבים (איוב י"ב כ"א, ותהלים ק"ז מ'), כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים (איוב כ''א כ"ח), האמור למלך בליעל רשע אל נדיבים (שם ל"ד י''ח), ויבואו פתחי נדיבים (למעלה י"ג ב'), וסוף דבר לא מצאנו נדיב תאר למי שידו פתוחה, אלא נדיב לב, ופירושו מי שלבו גדול magnanimus ואין נדיב בכל מקום אלא שר וגדול, וכן (ל"ה א' כ"ח כ"א) לכל נדיב בחכמה, ענינו גדול ומצויין בחכמה, וכן שוע לא נמצא אלא פעם אחת, ושם ענינו שר, אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל (איוב ל"ד י"ט), וכן פירש כאן רש"י שוע לשון אדון.