פרשנות מצטטת על תהילים קטו:טז

ואין העובדי כוכבים קרוים אדם - תימא דבריש מס' ע"ז (ג. ושם) ופ' ד' מיתות (סנהדרין דף נט. ושם) דרשינן דעכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וגו' כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם ופי' בקונטרס בסנהדרין (ג"ז שם ד"ה האדם) דההוא לית ליה הך דר"ש דהכא ויתכן לפי ספרים דגרסי התם רבי ירמיה אבל לספרים דגרסי התם ר' מאיר קשיא דשמעינן ליה לר"מ בפ' קמא דכריתות (דף ו:) דסך שמן המשחה לעכו"ם פטור ומשמע דטעמא משום דכתיב על בשר אדם ואין עובד כוכבים קרוי אדם ומיהו מצי למימר דטעמא דרבי מאיר דפטור הוי מטעם דכל שהוא בסך הרי הוא בלא ייסך וכל שאין בסך אין בלא ייסך ור"ת מפרש דיש חילוק בין אדם להאדם דעובדי כוכבים בכלל האדם נינהו והא דקאמר כהנים לוים וישראלים לא נאמר ה"ק אדם לא נאמר דהוי משמע כהנים לוים וישראלים אלא האדם וכל הני קראי דמייתי כתיב אדם דלא פריך מקראי דכתיב האדם וה"ר משולם היה אומר דגבי פורענות דוקא קאמר אתם קרוין אדם דלא רצה לכתוב ישראל בהדיא גבי פורענות אבל גבי האדם וחי הוה ליה למכתב בהדיא כהנים לוים וישראלים כמו שרגיל בכל מקום והא דפריך מהני קראי אע"ג דעובדי כוכבים נמי קרויין אדם מ"מ פריך כיון דגבי פורענות ישראל קרוין אדם היכא דלא איירי אלא בעובדי כוכבים דוקא לא הוה ליה למיקרינהו אדם והא דכתיב (תהילים קכ״ד:ב׳) בקום עלינו אדם היינו לפי שהזכיר השם וכן ואתה אדם ולא אל גבי חירם (יחזקאל כ״ח:ב׳) והא דכתיב ואתן אדם תחתיך (ישעיהו מ״ג:ד׳) הא דרשינן בברכות (דף סב:) אל תקרי אדם וכו' והא דכתיב והארץ נתן לבני אדם (תהילים קט״ו:ט״ז) ודרשינן מיניה (גיטין מז.) דיש קנין לעובדי כוכבים היינו בני אדם הראשון:

וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשְּׁבוּ דִּבְרֵי יְשַׁעְיָה שֶׁאָמַר (ישעיה א:ב) ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אָרֶץ״, שֶׁנָּתַן שְׁמִיעָה לַשָּׁמַיִם הֲגַם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, וְהַאֲזָנָה לָאָרֶץ הֲגַם שֶׁהִיא קְרוֹבָה. הַטַּעַם הוּא, כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר יְשַׁעְיָה עַצְמוֹ וְאָמַר ״כִּי ה׳ דִּבֵּר״, פֵּרוּשׁ טַעַם שֶׁאָמַר בְּסֵדֶר זֶה לָהֶם כִּי ה׳ דִּבֵּר, וּבְעֵרֶךְ הַמְדַבֵּר שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר הֵם קְרוֹבִים הַשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב (תהלים קטו:טז) ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳״, וּכְתִיב (ישעיה סו:א) ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלִי״, וְלָזֶה אָמַר ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם״ מַה שֶׁדִּבֵּר ה׳, כִּי אֵינָם צְרִיכִים הַטָּיַת אֹזֶן, וְ״הַאֲזִינִי אָרֶץ״ לִהְיוֹתָהּ רְחוֹקָה, צְרִיכָה לְהַטָּיַת אָזְנָהּ לִשְׁמוֹעַ.

ומשה עלה אל האלהים. תניא, ר׳ יוסי אומר, מעולם לא עלה משה למרום שנאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים לה׳, והא דכתיב ומשה עלה אל האלהים – למטה מעשרה ^חר"ל למטה מעשרה טפחים של רום השמים מקום מקור הקדושה, ואמנם זה צ"ע מכמה אגדות, אבל אין ראוי להאריך בזה, ועיין בריש פרשה הסמוכה בפסוק וירד ה' על הר סיני. .
(סוכה ה׳ א׳)