פרשנות מצטטת על תהילים קטו:יז

אגדה. ויהי ביום השמיני עיין רמ"א והנה בתהלים לא המתים יהללו כו' ולא כל יורדי דומ"ה ואנחנו כו' ע"ד שכתב הפרישה בא"ח סימן קי"ד ברכה ב' דתפלת י"ח נרמז מפת"ח ומתיר אסורים חיה שוולד ואמו אסורים וכשיצא לאויר עולם כו' וז"ש במילה הודו לה' כי טוב כל"ח ד' צריכן להודות והנה הצדיק בעוה"ז אסור הוא וכשנפטר ויצא מבית האסורים זורח הוא שם אבל הרשעים הקרוים מתים אצ"ל הנידונים בגיהנם שהם אסורים אפילו הנשמות המסורת תחת יד דומה אין חפשים אבל הצדיק הנקרא חי ויום אצלו לאחר מותו ויה"י מאחר שהיה לו צער בעוה"ז ביו"ם השמיני אם בגבורת שמנים שנה וז"ש לא כל המתים יהללו כו' ואף יורדי דומה אסורים הם אבל ואנחנו צדיקים נברך ה' מעתה כי בכל יום ה' עוזרו להיות ניצול מיצה"ר ועד עולם עוה"ב שם חירות גמור פשיטא שצריך להודות שיצאו מאסורים ד' צריכין להודת כאמור.

"והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא. כבר בארנו למעלה כי החיות נקרא "דבור", וכמו שתרגם אונקלוס (בראשית ב, ז) "ויהי אדם לנפש חיה", "והות באדם* לרוח ממללא". ורמז לזה גם כן, שהרי המתים נקראו "יורדי דומה" (תהלים קטו, יז) מלשון דמימה. ויותר מזה, כי המלאך הממונה על הרוחות, שהם המתים, "דומה" שמו, כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צד.), וכל זה כי הדבור חסר מן המתים. ובמדרש (קה"ר ט, י) אמר רבי אשיאן, אין בין צדיקים לבינן אלא דבור בלבד. רבי שמעון בן לקיש אומר, אין בין צדיקים לבינן אלא הדבור בלבד, עד כאן. הרי כי המתים אין להם דבור.

בארץ החיים. חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ):