פרשנות מצטטת על תהילים קטז:טו

אשר למות וגו'. כל המאוחר בפ' קשה מחבירו חרב קשה ממות מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת וכן הוא אומר (תהילים קט״ז:ט״ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב שזה מצטער וזה אינו מצטער וכן הוא אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי כולהו איתנהו בגוה:

יקר וכו'. תהלים קט"ז, ט"ו.

ויאסף אל עמיו, המליצה הזאת לא נמצאת רק אצל הצדיקים, וענינה שנאספת נשמת הצדיק אל צרור החיים לחיי עד להתדבק עם מקורה שהוא עמה, וכן מפורש רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל"ד י"ד), וכן כבוד ה' יאספך (ישעיה נ"ח ח ), וענין זה דומה ממש לאור השמש כשאוסף אליו נגה הירח והככבים, שאז שב נגהם אל מקורו שהוא השמש, ולכן המליצות דומות בשתיהם, אמר וירחך לא יאסף (ישעיה ס' כ'), וככבים אספו נגהם (יואל ד' ט"ו), כך האור העציון אוסף אליו נגה הנשמה, ולכן כמו שנגה הירח מתואר בלשון יקר שנאמר וירח יקר הולך (איוב ל"א כ"ו), כך על מיתת הצדיק נופל לשון יקר, כמו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קט"ז ט"ו), אבל הרשעים המכחישים בהשארת הנפש אומרים ואדם ביקר בל ילין (שם מ"ט י"ב), והבן זה: